לילי לונה פוטר

אני לא מעלה פרק נוסף עד שאין כאן שלוש תגובות לפחות. הפעם, אני רצינית.

קמתי מוקדם בבוקר, (שש וחצי, מתוך הרגל.) התמתחתי ואז ראיתי ערמה של דברים בקצה מיטתי. "מתנות!!!" לחשתי בשמחה כי לא רציתי להעיר את שאר הבנות. אחת המתנות זזה. ניגשתי עלייה בחשדנות. נרגעתי כשראיתי שיש עלייה פתק, 'ללילי היקרה שלנו מאמא ואבא.' ראיתי שהמתנה זאת מיטת חתולים.'אבל אין לי חתול.' חשבתי. בתוך המיטה היה משהו. חתלתולה קטנה ושחורה. שיחררתי אותה ממיטת החתולים. התלבטתי את לקרוא לה. בסוף בחרתי שם מושלם בשבילה, 'קטיפה'. פתחתי את שאר המתנות. כמה זוגות עגילים מאנה, קופסא עם אגרוף קופץ (כדי 'למתוח חברים', מזל שזה לא פגע בי) מג'יימס ועוד. מתחת לכל הערימה, הייתה מתנה קטנה, עטופה בנייר אדום מרשרש. פתק היה מוצמד אלייה, 'ללילי מהוגו.' פתחתי אותה, בפנים, הייתה מחברת ירוקה כהה, עם דפים בגוון זהוב ושורות. החלטתי לכתוב בה, בסוף שנתי הראשונה, את כל מה שקרא לי שהייתה בת 11 בקצרה. זאת המחברת שאני כותבת בה עכשיו.

התארגנתי וירדתי לחדר המועדון שבידי המתנות להוגו וג'יימס.

עברתי ליד האח, אני לא יודעת איך אבל מעדתי וכמעט נפלתי לתוך האש אם הפנים פנימה! למזלי, מישהו תפס לי בצוורון של החולצה ומשך אותי אחורה. "תודה!" אמרתי לו. "זה לא סיפור גדול." זה היה ילד בעל שיער בלונדיני כסוף ועיניים אפורות ענקיות שגרמו לו להיראות חולמני. "זה סיפור גדול ועוד איך! צריך לתת לך מדליה!!!" קבעתי. "אגב, מה שמך?" "שמי ליאו סלמנדרה. אני שנה ראשונה פה. מה שמך?" הוא ענה. "לילי לונה פוטר." אמרתי והושטתי את ידי ללחיצה. הוא לחץ אותה. "שוב תודה רבה." אמרתי. "אני אגיד שוב שזה לא סיפור גדול." הוא אמר. "זה כן." אמרתי ונישקתי אותו על הלחי. "לא כל יום מצילים מישהו ממוות." הוא הסמיק. "טוב... אממ... להתראות. אני צריכה ללכת לתת את המתנות האלו." אמרתי ונופפתי לא בידי. 

עליתי למגורי הבנים. הוגו נחר כמו איזה חזרזיר. הנחתי את המתנה בקצה מיטתו ועליתי למעלה לחדר המגורים של ג'יימס. למרבה הפלא, ג'יימס לא נחר. "אירוע חד פעמי." מילמלתי לעצמי בשקט. הנחתי את המתנה בקצה מיטתו והלכתי בחזרה למגורי הבנות.

"עכשיו אני צריכה לישון עוד קצת." לחשתי. הסתכלתי במראה שתלוייה ליד מיטתי. עדיין הייתי אדומה מהרגע ש... טוב אתם יודעים, נישקתי את ליאו.

חזרתי לישון.

שקמתי השעה הייתה תשע בדיוק. הייתי צריכה להתארגן במהירות כדי לא לפספס את אמא ואבא, שחונים בחוץ עם המכונית המעופפת. לא חזרתי אתמול ברכבת כי אמא ואבא היו איפהשהו בחו"ל בגלל משהו. גם דוד רון ודודה הרמיוני היו בחו"ל יחד עם אמא ואבא אז הוגו ורוז חוזרים איתנו.

זרקתי בערבוביה את כל הדברים שאני צריכה למזוודה שלי.

ירדתי לחדר המועדון ושאלתי את הוגו מה הוא יודע על משפחת סלמנדרה. הוא סיפר לי ואז שאל "למה את צריכה לדעת?"  סיפרתי לו בשקט. 

יצאנו (כל משפחת פוטר-וויזלי) החוצה לחכות להורינו.

סליחה שזה קצר.

אגב, אתם רוצים שללילי יהיה חבר? תכתבו בתגובות בבקשה.

הפרק הקודם		הפרק הבא