האהבה חזקה מן המוות

לילי ישבה בצד חדר המועדון, והסתכלה בסיכום של שיעור שינויי צורה בלי לראות אותו באמת. היא חשבה על סקורפיו, איך יכול להיות שאולי הוא אוהב אותה, אבל ידעה שהיא בונה מגדלים באוויר. סקורפיו לא אהב אותה, לא אוהב אותה ולא יאהב אותה.

יש ביניהם הרבה מהמשותף, חשבה. שניהם חכמים, שניהם יפים, שניהם חברותיים, שניהם שחקני קווידיץ' מצטיינים-

קווידיץ'!

אוי לא, קווידיץ'! המשחק הראשון, גריפינדור נגד סלית'רין! היא הייתה רודפת, והוא היה שומר! מה שאומר שהם יצטרכו לשחק אחד מול השני! זה יהיה נורא... היא חייבת לפרוש מהקבוצה למשחק הזה, ומהר.

היא קמה, ומיהרה לעבר ג'יימס- הקפטן.

"היי, ג'יימס." אמרה קצרת נשימה. "אני פורשת מהקבוצה."

ג'יימס הביט בה וכיווץ את גבותיו. "אני לא מרשה לך. אין לי זמן לחפש רודפת אחרת! המשחק שבוע הבא, לילי!"

"מה?!" התפלאה לילי. " ולא אמרת לי כלום?"

"היית עסוקה, במרדף הטיפשי אחרי מאלפוי, רק בגלל שהוא כמעט העניק לך עונש. ועכשיו, זה הזמן להגיד לך שתגמרי את כל שיעורי הבית שלך כי מחר, מחרתיים, אחרי מחרתיים, אחרי-אחרי מחרתיים, ובקיצור- עד יום רביעי הבא, אימונים כל ערב! וגם לי יש שיעורים להכין, אז לכי מכאן."

"איזה נחמד ומנומס אתה." אמרה לילי ברוגז.היא מיהרה לכיוון כורסתה, התיישבה עליה, טמנה את ראשה בספרה ופרצה בבכי.

"היי, קפטן! בהצלחה במשחק מחר!" אמר אדי לסקורפיו. סקורפיו הנהן. הוא פחד מהמשחק פחד מוות. איך הוא אמור להתנהג? מה היא תצפה ממנו? לחסום או לא?

זו הייתה בעיה קשה.רק עם אדי העניינים הלכו חלק, ואם הוא לא היה החובט, סקורפיו היה מתמוטט. הייתה לו קבוצה מצוינת, אבל עקשנית מאוד. וזה שהקפטן שלהם פתאום התחיל לרחף לא רק על מטאטא, הרגיז אותם נורא.

כעת הם חזרו מאימון. סקורפיו ניסה לשנן לעצמו את המשפט הבא: "אם לילי תשחק, עלי להראות במיטבי. אני חייב להראות לה את הכישרון שניחנתי בו. אני חייב להתאמן כדי שביצועי יהיו מושלמים." אבל זה לא עזר. כל פעם שאמר לילי, הרגיש כאילו הדם תוסס בחזהו, והוא שקע במחשבות על אודות לילי והתעורר רק כשהקואפל עבר לידו בשריקה.

לילי עכשיו מתאמנת ברצינות, הוא אמר לעצמו, ואני לא אצליח לנצח אותה!

אבל הוא טעה. ג'יימס כבר רצה שהמשחק יעבור ולילי תפרוש. היא לא תפסה את הקואפל שהוגו או אליזבט בלייט זרקו לעברה, לא הצליחה לקלוע, נפלה מהמטאטא פעמיים, וחטפה מרביצנים בראש עשרות פעמים.

לילי מצידה, ניסתה לשפר את ביצועיה, אבל כשראתה את אלבוס השומר מקיף את עמודי הקליעה, נזכרה בסקורפיו ואיבדה את ריכוזה.

היא רצתה להוכיח את כישרונה לסקורפיו, והחליטה שהיא תנסה לעקוף אותו כמה שתוכל, אבל אחרי המשחק תפלוט בקול כשהוא שומע שהיה נורא קשה לעקוף אותו ושהוא שומר מעולה.

היא חלמה עליו בלילות. פעם חלמה שהוא ניגש אליה אחרי המשחק ואומר לה שהיא שיחקה מעולה, או שהיא חוזרת אל המסדרון שם והוא מגיע והם מתחבקים שוב. או שלעיני כולם באולם הגדול הוא מתוודה על אהבתו אליה ומציע לה חברות, וכולם מריעים ואומרים שמעולם לא חשבו שיהיה זוג כזה מושלם.

אבל כל זה היה רק סתם חלומות, והמציאות הייתה קשה ומרה. סקורפיו מאלפוי לא אוהב אותה, כולם שונאים אותו, והוא לא היה חולם לגשת אליה בכלל.

"לילי, תאכלי! את תיפלי מהמטאטא מרוב שלא יהיה לך משקל!" אמר הוגו וצחק, דוחף לצלחת של לילי סלט וחביתה בכמויות שלא היו מביישות שלושה אנשים.

"הוגו, משקל קטן יהיה יתרון ביום חמים שכזה. ואל תרוקן את כל הקערה לצלחת שלי. אני לא הצלחת המרכזית."

"חמים זה עדין! שבוע שעבר היה חורף, ועכשיו קיץ." אמר ג'יימס.

"בואו כבר, אני מרגישה נורא." ביקשה לילי, וטעמה חתיכה זעירה של גזר מהסלט.

"שתי דקות." אמר אלבוס. הוא היה נראה סמוק ועליז, בניגוד ללילי, שהייתה חיוורת מאוד.

"אני לא יודעת מה קורה לי, מעולם לא הרגשתי כך לקראת משחק קווידיץ'." אמרה לילי וערבבה את הסלט עם הגבינה.

"טוב, אולי זה בגלל שהאימונים היו מתחת לכל ביקורת." אמר אלבוס ומרח על הלחמנייה שלו ריבת חבושים.

"בואו, שחקנים!"אמר ג'יימס ונופף לאליזבט בלייט-רודפת, פרד וויזלי וטומי ווד-חובטים.

לילי הרגישה שראשה מסתחרר. עוד מעט... עוד קצת... והיא תילחם נגד סקורפיו.

בשולחן של סלית'רין ישבו כל השחקנים ונדנדו לסקורפיו בעצות טיפשיות.

"אל תיפול מהמטאטא-"

"אל תאבד ריכוז-"

"תסתכל רק על הקואפל-"

ולא על מי שמחזיקה אותו, השלים סקורפיו במחשבתו. בטנו הייתה חלולה וריקה, וכך גם ראשו. אם הם לא ינצחו, הקבוצה שלו תהרוג אותו ולילי תלעג לו.

"בואו כבר, גריפינדור הולכים!" אמר אדי, ושם את ידו על כתפו של סקורפיו. "בהצלחה."הוא לחש. סקורפיו הנהן בחזרה. הבטן שלו התחילה להסתובב פתאום, והוא נאלץ להתאמץ כדי שהוא לא ירכין את ראשו כשעברו על פני השולחנות.

בחדר ההלבשה של גריפינדור עמדו כולם מסביב לג'יימס, שהזכיר להם את כל מה שהם התאמנו עליו.

"אל תשכחו, תנצלו כל הסחת דעת של הסלית'רינים! מאלפוי מאמן אותם לפעולות אחידות, אז תנצלו כל פרצה! ואם יש להם פעולות מדהימות, הם קבוצה מצוינת, אבל אנחנו יותר. אל תקשיבו לפרשן, אל-"

"קראת לי?" שאל אלבוס והסתובב. כולם צחקו.

"לא, התכוונתי אל-לא. ועוד מעט כבר יוצאים, אז תזכירו לעצמכם את כל השאר."

השריקה נשמעה והם נכנסו למגרש. מדאם מדט,  המחליפה של מדאם הוץ', שרקה. ג'יימס וסקורפיו לחצו ידיים. מדאם מדט שרקה שוב, וכולם נתנו בעיטה לאדמה הקשה מדי ועפו.

"והקואפל אצל בלייט מגריפינדור, מעבירה לוויזלי, מעביר לפוטר, ופוטר מעבירה לבלייט- בלייט מפספסת, וויזלי תופס ויוצא לדרך, אבל חוטף מרביצן מנוט, והקואפל אצל סלייטלי מסלית'רין, שטס לכיוון עמודי הקליעה- אבל פוטר לוקחת לו את הקואפל, וטסה לכיוון עמודי הקליעה של סלית'רין- מאלפוי שמה, מנסה לחסום- מפספס- חתיכת ניתור, מאלפוי-וקליעה לגריפינדור!"

הפרשן, פרד ג'ורדן, אחז ברמקול המכושף של אביו. כולם אמרו שקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור היא קבוצת 'הדור הצעיר'- כולם ירשו כשרנות מהוריהם. הפוטרים- מאביהם ומאימם. הוגו- מאביו, פרד- מאביו ג'ורג', ומאימו אנג'לינה. טומי- אביו, אליזבט-מאימה, אליסיה.

לילי חייכה והרימה את ידה באוויר. היא הגניבה מבט לסקורפיו, וראתה שכמעט לא אכפת לו- הוא המשיך לסובב את עמודי הקליעה כאילו כלום לא קרה.

"והקואפל אצל טופארד מסלית'רין, מעביר לסלייטלי, שמפיל אותו, בלייט תופסת, מעבירה לפוטר, מעבירה לוויזלי, מעביר חזרה לבלייט, חוטפת מרביצן מגאסטמר, הקואפל אצל סלייטלי, טס לכיוון עמודי הקליעה, חסימה מצוינת, פוטר- הקואפל אצל וויזלי,מנסה לקלוע, מאלפוי חוסם- מעביר לפורטון- לא, לפוטר! פוטר תופסת את הקואפל- וקולעת! עשרים אפס לטובת גריפינדור!"

לילי שוב חייכה. סקורפיו הביט אחריה בעצב. נראה שבכלל לא אכפת לה. היא משחקת בדיוק כמו פעם. לילי הסתובבה, ומבטיהם נפגשו. היא הסמיקה, וסקורפיו נתקף דחף לטוס אליה, לחבק אותה, שתדע שהוא אוהב אותה. שתדע.

אבל המשחק נמשך, והוגו העביר ללילי את הקואפל. לילי הסתכלה לכיוון עמודי השער, וידעה שעכשיו זה לא יצליח. סקורפיו הביט בה בנחישות. היא העבירה במסירה אחורית לאליזבט, ואליזבט ניסתה לקלוע- וסקורפיו חסם. הוא קלט מה הייתה הטעות. זה שהראה שהוא ערני- זה גרם ללילי להתייאש.

עד שלילי אחזה בקואפל עוד פעם, סלייטלי הצליח לקלוע פעמיים. כשפורטון אחז בקואפל וניסה לקלוע- עברה לילי על פניו בסערה וחטפה ממנו את הקואפל. מאלפוי עשה עצמו כאילו לא שם לב, וחסם אותה. לילי נראתה בהלם. היא הייתה בטוחה, לפי הקליעות הקודמות, שהוא נכנע לפניה. אבל עכשיו- הוא זינק באמצע ותפס את הקואפל בצורה כה פתאומית-

וכה מלאת חן... לילי הסתכלה בו וחייכה. עכשיו הוא היה בשבילה כמו סקורפיו. לא השומר של סלית'רין. סקורפיו שחיבק אותה לפני שבוע. סקורפיו שהיא אוהבת אותו.

סקורפיו היה עסוק במשהו בשרוולו. כשהרים את מבטו תפס את לילי מחייכת אליו. הוא חייך אליה.

טראח!

המרביצן ששלח טומי ווד פגע בסקורפיו בשנייה שלילי תפסה את הקואפל. סקורפיו איבד את האחיזה במטאטאו. הוא נפל. נפל לתוך סכנת התרסקות.

לילי תפשה את זה בשנייה שהקואפל עבר בשער. היא ראתה שאין שומר על המטאטא, וכשהביטה למטה, ראתה את סקורפיו מספר מטרים ממנה, מסתחרר תוך כדי נפילה.

"לא!" היא לחשה, ומיד פרצה בטיסה מטורפת היישר לעברו. בערך שתי מטר מעל הקרקע, היא תפסה בו.

"תעלה- תחזיק-"

הוא היה חצי מעולף. טומי ווד עשה עבודה טובה. הוא פקח את עיניו. לילי ניסתה לאחוז במטאטא כשהוא לפניה. היא כיוונה את המטאטא כלפי מעלה, לעבר המטאטא של סקורפיו.

"לילי... אולי עדיף שאת תהיי בפנים- את יותר קטנה ממני, יהיה לי קל יותר להקיף אותך, וגם לך יהיה קל יותר."

"אבל- אתה-" היא הביטה בו בחשש. ואז עזבה יד אחת, וניסתה לעבור לקדימה.

פתאום, היא החליקה ונפלה. סקורפיו הביט במקום בהלם. ואז הוא קלט, וצלל מיד.

עד שהוא קלט, היה מאוחר מדי. לילי נחבטה באדמה הקשה, ולידה נחתו מיד הוגו ואלבוס. סקורפיו נחת שתי דקות אחר כך במרחק מה, והביט בלילי. מדאם מדט ניגשה אל לילי בסערה.

"תתרחקו- תתרחקו, אמרתי- כן, גם אתה פוטר. מאלפוי, אתה לך למרפאה, המרביצן עשה לך משהו- תתרחקו! חמש פסיעות אחורה, פוטר תלך למרפאה- לא משהו שצריך להדאיג אותך, שבוע במרפאה ועוד יומיים להתאוששות. מי יכול להרחיף את פוטר למרפאה? לא, טעות, אני אעשה את זה. מאלפוי, לך למרפאה כבר! מרביצן בראש זה לא משהו שקורה כל יום."

סקורפיו הביט בלילי הדוממת על האלונקה. הוא הרגיש נורא. איך הוא יכל לעשות את זה?   הוא כמעט הרג אותה. באשמתו, ורק באשמתו, היא נפלה, ועכשיו, שבוע ויומיים במרפאה? נפילה מגובה משהו כמו חמש עשרה מטר? הוא עשה לה את זה. רק הוא.

הוא הרים את שרביטו. "אציו מטאטאים!" אמר. מטאטאו שלו והמטאטא של לילי עפו אליו. הוא לקח את המטאטא של לילי וזרק אותו לידיו של הוגו.

"קח, וויזלי." אמר. "אתה הרי החבר של פוטר, לא? אז תיקח את המטאטא. אני לא יכול הרי לקחת אותו אליה למרפאה, אתם תגידו שאני אטיל על זה קללה..." הוא אמר את זה במרירות עוקצנית. הוגו היה נראה המום, אבל הוא תפס את המטאטא. סקורפיו הפנה את גבו ומיהר למרפאה בעקבות מדאם מדט והאלונקה של לילי, מנסה להסתיר את הנוזל החם והמלוח שמילא את עיניו.

 ______________________________________________________________

תגובות!!!!!!!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא