עולם קסום

ג'יין ישבה לבדה על הספה שבלובי של אחוזת פוטר, ופיהקה. לצד הספה הקטנה עמדה המזוודה הקטנה שג'יין ארזה לקראת הביקור אצל משפחת ויזלי.

קלארה הגיעה בצעדים קלילים, הניחה את המזוודה שלה לצד מזוודתה של ג'יין והתיישבה לצד חברתה, מחייכת ומפטפטת על החבר החדש שלה.

"היי בנות!" קרא ג'ייק, הניח את מזוודתו בצד השני של הספה, והתיישב לצד קלארה, שהסמיקה קלות.

"מנשמע קוקוג'ייק?" צחק ג'יימס וקפץ על ג'ייק. הספה כבר הייתה מלאה, ומסביבה ניצבו ארבע מזוודות.

"גלימת-היעלמות-קבוצתית-שלא-באמת-נעלמת!" צעקו שלושה קולות ונפלו על הספה המלאה עד אפס מקום.

"מה קורה פה, שכחתם אותי?" נשמע קולו של אדון-אני-קול-כמו-שאתם-לעולם-לא-תוכלו-להיות-סדריק-פורטר, שקפץ כמו חץ ונדחק בין קצה הספה הרועדת לבין ג'יין, שנתנה לו אגרוף קטן. 

הספה לא יכלה לעמוד בזה יותר. 

ב-"קלאק!" עמוק קרסה הספה לתוך עצמה באנקה, והנערים השתעלו כשאבק עלה ממנה.

"מה קורה פה?!" נשמע קולה של ריהאנה, שמיהרה לעשות סדר, הקימה את כולם וזירזה אותם.

כולם צחקו כאשר יצאו משטח אחוזת פוטר, והתעתקו אל מול אחוזת ויזלי, גוררים אחריהם את מזוודותיהם הקטנות, שהיו מלאות רק בבגדים לא בדיוק חדשים.

הם נכנסו לאחוזה, שם קיבלה את פניהם משפחת ויזלי, ועלו לחדרי האורחים לשנת לילה.

הכל קרה מהר כל כך באותו לילה.

ג'יין התעוררה, משום שהרגישה שמשהו רע עומד לקרות. היא התלבשה בבגדים נקיים, והתגנבה החוצה, אל החצר, שם ראתה, בעיניים מפוחדות של קוסמת מתבגרת, את הלורד וולדמורט.

ג'יין התעוררה, והפעם באמת. היא התנשפה, נרגעה ויצאה אל מיטתו של רון.

היא העירה את רון, שעטף אותה מיד בחיבוק גופו העירום והחם, ואז בדיוק האסון החל.

הלורד וולדמורט הסיר את הכילות.

ג'יין צרחה כי הלורד וולדמורט כיוון אליה את שרביטו וצווח: "אבדה קדברה!" 

אבל רון צעק: "לא!" הסתובב והגן על ג'יין בגופו. הקללה פגעה בכתפו, לכן הוא עוד הספיק ללחוש לג'יין: "אל... תחסמי... אהבתך... בגללי", ומפיו נפלטה נשמתו האחרונה.

ג'יין צרחה, התלבשה, כיוונה על הלורד וולדמורט המופתע ממהירותה את שרביטה וצעקה: "אבדה קדברה! אבדה קדברה! אבדה קדברה! חתיכת ------ מגעיל ואדיוט! רצחת את רון!" 

הלורד וולדמורט נס על נפשו, אך ביציאה עצר וקרא: "אינסינדו!" להבות אפפו את החדר.

ג'יין הובילה במהירות את גופתו של רון מתוך החדר, רצה במגדל, מצטערת בליבה ובוכה בכל פעם שראשו המת של רון נחבט במדרגות.

השריפה התפשטה במהירות, וכך גם הלורד וולדמורט. 

ג'יין הצילה את משפחתה, אשר ישנה בחדרים הקרובים, ויחד הם פרצו לחדרי השינה ולקחו את כל הישנים והמתים.

כל האנשים היו בחוץ. ובכולם טיפל הלורד וולדמורט. הם כבר היו גופות.

מלבד... "לינדה!" צרחה ג'יין, ורצה אל תוך האחוזה העשירה הבוערת. 

ג'יין עצרה מול צומת דרכים: דרך אחת הובילה לכספת השמורה של אחוזת ויזלי, בה שמרו את המפתח לכספת הענקית בגרינגוטס, שהייתה מקור עושרם, והדרך השנייה הובילה לחדר השינה של לינדה.

ג'יין הייתה צריכה לבחור.

דלת העץ המבריקה נפתחה בבת אחת, וג'יין חשפה את הלורד וולדמורט ניצב מול לינדה, שצרחה באימה ופרצה בבכי.

ג'יין צרחה: "אבד קדברה, בן בליעל! אבדה קדברה! על שהעזת להתקיף ילדה קטנה וחסרת-אונים. אבדה קדברה! על שרצחת את רון!" הלורד וולדמורט קפץ מהחלון, יצא משטח אחוזת ויזלי ונעלם בהתעתקות. 

"קדימה, חייבים לצאת מכאן, לינדה!" לינדה כבר לא הייתה כל כך קטנה, אך עדיין הייתה מפוחדת וצעירה. היא אחזה בידה של ג'יין, והן רצו מתוך הריסות האחוזה.

קבוצת החיים התגודדה סביב המתים, טרודה: גופותיהם של אדון וגברת ויזלי היו חסרות. וולדמורט גנב אותן.

ג'יין פרצה בבכי, על שרון מת, וליבה נשבר.

הפרק הקודם		הפרק הבא