נכון, אולי

אלבוס ירד מרוצה עם טדי לחדר של אברפורת' המנהל לארוחת ערב.

" אז, מה קרה שאתה מרוצה כל כך? " שאל טדי בסקרנות.

" אה... אני.... "

" אני יודע בדיוק מה קרה שם, " התעניין טדי. 

הם ירדו במדרגות והנשר הסתובב הקצב ירידתם.

" מה? " לחש אלבוס.

" התנשקת עם לוסי. נכון? "

" איך אתה יודע? - זאת אומרת, מאיפה לך? "

" רואים עלייך. חוץ מזה, לא יכול להיות שהתנשקת עם מישהי אחרת חוץ מלוסי ליין המדהימה, לא? "

" שלא ייעלה לך לראש, טדי - "

" אווו, אני כבר מסודר, יש לי את ויקטואר, היא מדהימה, אבל גם לוסי - "

" אגב, מה עם ויק? אתה מתכוון לספר לה? "

" לספר מה? " קפא טדי במקומו.

" ידעתי! "

" ידעת... מה? "

" זה כל כך שקוף! אתה רוצה להציע לה אירוסין! "

" אה... נכון, מה שתגיד, " נאנח טדי. הוא רצה להציע לויקטואר להתחתן איתו, לא להתארס איתו.

אלבוס פספס הרבה מאוד בחצי הקיץ שלא היה. הוא היה אצל הבן של ויקטור וכריסטינה קרום, בוריס קרום. הוא ירש את העיניים והשיער הקצר של אביו, מה שעשה אותו לחביב מאוד על הרמיוני.

הם הגיעו למפתן הדלת, ואברפורת' הגיח ממקומו ואלבוס קפץ כמו חשמל. אברפורת' חיבק את טדי במהירות לחץ את ידו.

" אה, פרופסור אברפורת', "

" קרא לי 'אדוני', או 'אברפורת'. בין כה וכה, עברת את תקופת בית הספר, גיבור. "

' גיבור? ',  

געש אלבוס במחשבות. 'הוא גיבור? מי כמעט הציל את ג'יימס, סיכן את חייו, עלה על המטאטא וזינק ישר למעלה? אני! ולחשוב שכמעט מתתי! למרות זה שטדי הציל אותי... זו סיבה לקרוא לטדי גיבור... '

" תודה, אדוני, אני לא רגיל לקבל כזו אהדה, אתה יודע, אני לופין פשוט... "

הצטנע טדי. 

" הוי, טד, אל תצטנע כל כך. בין כה וכה אתה גיבור, איך הצלת את מר

פוטר? "

שאל אברפורת' בפליאה. הם החלו לשוחח על קווידיץ' ועל מטאטאי מירוץ. היה שלב שאלבוס פשוט רצה לצאת מהחדר ולצעוק עליהם, במקום לדבר על ג'יימס ועל אוכלי המוות, לדבר על קווידיץ'...

" אז, הייתה לטדי שאלה, לא? " קפץ אלבוס ממקומו אחרי שהרגיש שישב שנים ושתה תה עם נענע ועוגיות דלעת יבשות.

" כן, הייתה לי שאלה באמת. למה הזמנת אותנו? "

" רציתי לבדוק מה שלומכם, אחרי מה שקרה. אתם יודעים, זה לא קורה כל יום. מר פוטר, שלחתי ינשוף לאביך. אמרתי לו שבנו נחטף ע''י אוכלי מוות. כתבתי לו גם שכדי שילך להציל אותו, הרי משרד הקסמים לי יעז להתערב - "

" מה? זה מה שאמרת לאבא שלי? שכדי ללכת להציל את ג'יימס? כי משרד הקסמים לא יעז להתערב? " זעם אלבוס. הוא מיד קם ודפק את כף ידו בשולחן כאגרוף.

" אלבוס, שב, " לחש טדי. אלבוס מיד ישב, כל פניו אדומות מזעם וכעס. אבל היה חלק זעיר ממנו, דווקא לא כל כך זעיר, שרצה פשוט לפרוץ בבכי, שלא מתייחסים אל אח שלו, שוודאי מעונה עכשיו באיזה מרתף ש-6 סוהרסנים מנשקים אותו כהוגן, ורטמריס מענה אותו בקללות אימפריוס וקרושאיטוס.

 " בוא נלך, טדי, " דרש אלבוס, ולא שב לקום.

" אה... לך בינתיים, אני צריך להגיד לפרופסור משהו, לבד, בארבע עיניים. "

אלבוס פשוט הלך ברוגע. הוא קפא במקומו לרגע, נשם עמוק ויצא מהמקום באיטיות. 

הוא יצא לחדר המועדון של גריפינדור, וראה בדרכו במדרגות ילד שחום שיער ומתולתל. עיניו התכולות זרחו למרחוק, ואז זיהה אותו אלבוס, זה היה הנרי.

" היי, הנרי, מה קורה? "

" בסדר, " פיהק הנרי. " מה קרה שאתה כל כך שמח? וגם קצת... מדוכא? "

" אולי כדי שתשאל את רוז למה אני שמח, " אלבוס היה מלא אנרגיות, למרות מה שקרה במשרד.

" ולמה אתה... מדוכא? "

אלבוס סיפר לו את מה שקרה בחדר של אברפורת'.

השמיים בחוץ היו שחורים מאוד, וירד גם גשם כבד, שטיפטף על חלונות הוגוורטס בהמונותיהם. אלבוס והנרי עלו במדרגות, נכנסו לחדר המועדון וראו שם את רוז לומדת.

" היי, רוז, מה קורה - "

" אני לומדת. " ענתה רוז בלחץ, כולה רועדת וגם הספה שהיא יושבת עליה.

" לומדת למה? אין מבחנים בקרוב - "

" לבגרויות. "

" בגרויות? אלו בגרויות? " פיהק הנרי שוב וישב על הספה הקרובה לאח המובערת.

" ה...בג-רו...יות... שמתק-קרבות, הן בעוד-ד ש-שבוע. " גמגמה רוז.

" אה, רוז... " לחש אלבוס. " הנרי, תחזיר לה את הספרים לתיק! "

זה קרה כבר פעמיים או שלושה, שרוז השתגעה והחלה ללמוד יותר מכפי שהיא לומדת. זה קרה רק כשפרופסור לונגבוטום החל ללמד את אומנויות ההתגונוות מפני כוחות האופל, כשגילדרוי היה חסר. פרופסור לונגבוטום כל הזמן הראה לכיתה בוגארטים, יצורים שמראים לכל אחד את פחדו האיום ביותר מתרחש, וקורה במציאות.

הנרי הזדרז להחזיר לרוז את ספרי הלימוד לתיק. אלבוס החזיק את ידה ולקח אותה למכונות הבנות, ושם, לפני שעלתה במדרגות, הטיל עליה אלבוס קללה ללילה שלם, 

 שלא תוכל להתקרב בכלל לספרים במשך הלילה.

" בוא נלך, הנרי, שעת כיבוי אורות היא עוד חצי שעה, ב-21:00. "

הנרי ואלבוס מיהרו ללכת למעונות הבנים, כדי שהרוח של אלבוס דמבלדור לא תתפוס אותם שהם ערים...

הפרק הקודם		הפרק הבא