איזה גבר!

כשהגענו להוגסמיד, הלכנו ישר- איך לא- לפונדק שלושת המטאטאים, הרי צריך לחדש את אספקת האלכוהול.

נכנסנו לחנות. סיריוס התחיל להתמקח עם המוכר, ואני הלכתי למקום מאוד סימפטי (או שלא)- לשירותים. מה?! התמקחות עושה לי לא טוב. מה הקטע?! אוה, לעזאזל.

נכנסתי לשירותים והקאתי. טוב, אחרי אתמול הייתי בטוחה שאחטוף בחילה, עם כל האלכוהול וזה, אבל הקאתי שם איזה 10 דקות, עד שסיריוס נכנס לתא והתחיל לצרוח "איש גוסס" בטמטום רב.

אחרי זה הם גררו אותי לדובשניירה,סיריוס עדיין צועק "איש גוסס" ומשפיל את עצמו ורמוס מלמל כל מיני דברים לא מובנים על "אלכוהול בכמויות אדירות זה לא טוב" בדאגה מעצבנת.

עד שהגענו לדובשניירה (שהייתה בקצה השני של העיירה) כבר הרגשתי יותר טוב.

אני קניתי עט-מציצה* וכמה סוכריות מתפוצצות, וחיכיתי לרמוס וסיריוס (שקנו, כמובן, ממתקים).

לאחר מכן הלכנו לחנות מתיחות ששמה "בדיחקסם",שהתאימה בדיוק לנו- הקונדסאים, כי בכל הפרסומות של המקום היה כתוב מתחת `חנות לאנשים שמחפשים צרות`.

קנינו כמה דברים ואז הלכנו לאגם.

רמוס- המאורגן מבינינו- הביא לנו בגדים להחלפה, והתחיל להרצות לנו על פילוסופיית

אם-תיכנס-לנהר-אם-בגדים-תצטנן-ותפסיד-חומר-בלימודים, דבר שנמשך שעתיים.

כשרמוס סוף סוף סיים את הרצאתו המאוד-לא-מעניינת, קפצנו למים בשמחה והתחלנו לצרוח.

מתי שהוא כמה בנות התאספו בצד כדי לראות אותנו (או ליתר דיוק- את סיריוס) כשהחולצה שלו הופכת לשקופה, אז הלכנו מהמקום בעודנו מכים אחד את השני וצוחקים.


***עובריםבזמןעובריםבזמן***



עברו כמה שבועות מאז, ועכשיו כבר יום לפני תחילת החופש.

אני לא עצובה, אחרי הכל-סיריוס ורמוס יהיו אצלי בחופש, וג`יימס ופיטר אמרו שהם ישלחו מכתבים.

בכל מקרה, אספר לכם מה קרה בשבועיים האחרונים;

הקמנו להקה וניגנו במסיבת סוף שנה, והיינו די מוצלחים, וג`יימס אפילו שר שיר ללילי- מה שגרם לזה שהיא תנשק אותו ותהפוך אותו לבנאדם מאושר לכל ימי חיו המאוד משעממים.

משעממים? דבר מוזר להגיד על החיים של ג`יימס.

משעממים. חה. כן, בטח...הייתי מתה.

יצאתי פעם שנייה עם לירה והיה נחמד, רק שסיריוס ופיטר שישבו שולחן לידנו כל הזמן צרחו כל מיני דברים כמו "לא, אני לא מסתכל על החבר המאוד מעצבן שלי שמפלרטט עם לירה ונוטש אותנו מאחור, ממש ממש לא!" ו-"חבל שדייויד לא כאן... הוא היה נהנה..."

מה עוד קרה?

אה! לפיטר יש חברה! שמה אמה סינגלוהן (או טינגנלוהן? או שירבטלוהן?! או נייבלוהן?!?!),
ופיטר מבלה איתה את רוב הזמן ונוטש אותנו. אוהו, אני נבגדת ><

לא קרה כל כך הרבה בשבועיים האחרונים. פשוט שגרה. הרבה מאוד שגרה. זה הכל, בעיקרון.


ועכשיו אני בתחנת הרכבת, נפרדת מכולם.

איך בנים נפרדים אחד מהשני בתחנת רכבת? זה הולך ככה (כתבתי את התסריט בעצמי)-"ביי גבר, שמור על עצמך, תכתוב לי מידי פעם ו-אחי! אל תיתן לאיזו שאפה מוגלגית לבלבל אותך!".

בואו נגיד שבנים זה עם שקוף. אפילו שקוף מאוד.

בכל מקרה, הגענו לתחנה תשע ושלוש רבעים והלכנו לבית שלי.

בבית שלי אחי כבר חיכה לנו. הוא התקרב אליי ובחן את חבריי.

הוא לא נראה מרוצה מידי כשבחן את סיריוס, כי ידע שכשאני אהפוך לבת אצטרך לספר לו את זה שאני בעצם הייתי בת, והוא בן מאוד...יפה.

לאא! לא חתיך!!! לאאאא! הוא החבר הכי טוב שלי והוא לא חתיךךך!!!!!!!!!!! טוב, אולי קצת.

הו,לעזאזל, הרגע חשבתי על זה שהחבר שלי חתיך. אבל הוא לא חתיך!

בעצם, הוא כן, אבל...אווה, לא משנה, אני פשוט אפסיק לחשוב! ארג...

עלינו לחדר שלי לפרוק את הדברים שלנו. המיטות של סיריוס ורמוס כבר היו מוכנות.

"אח נחמד יש לך," אמר סיריוס באגביות, "אבל נראה לי שהוא הומו,כי הוא בוהה בי."

אוי, שיט.

"לא, הוא לא הומו, אבל הוא...דואג לי יותר מידי, אז הוא בוחן את החברים שלי." אמרתי.

"בחן?! הוא בהה בו, דייויד! זה נראה כאילו הוא אחת מהבנות בבית הספר!" אמר רמוס.

"תרגיעו, אחי לא הומו," אמרתי, "אלא אם אתם מעוניינים בו?" הוספתי בעוקצנות.

"הו, זאת הייתה טעות!" אמרו סיריוס ורמוס יחד והתחלנו ללכת מכות בצחוק, עד שאחי ריק (הידוע גם בשם ריק-הורס-שמחות) קרא לנו לארוחת צהריים.

ירדנו למטה ואכלנו.

"נו, אז אחי, מה חדש? חברה?" שאל ישר ריק.

"הכל טוב-"

"הוא יוצא עם לירה-" קטע אותי סיריוס.

"ויש לו להקה-" אמר רמוס.

"ועט מציצה-" אמר סיריוס.

"והוא נכשל בשינוי צורה בגלל דגרב!" סיים רמוס.
"אחי, מצאת לך חברים מוזרים." אמר ריק, "אתם יודעים לשחק קווידיץ`?" הוסיף.

"דה!!!" צעק סיריוס.

"תפסיק להביך את עצמך," אמרתי.

"רוצים אחרי האוכל לשחק?" שאל ריק, ואנחנו הנהנו.

הייתה שתיקה, עד שריק הכריז שהוא הולך לארגן מגרש קווידיץ` מאולתר.

הוא יצא החוצה ואנחנו התחלנו לדבר.

"אחיך ממש בסדר," אמר סיריוס.

"אתה אומר את זה על כל גריפינדורי שיודע להחזיק מטאטא," אמר רמוס ואני גיחכתי.

"לא נכון! אני גם אומר את זה על בחורות!" אמר סיריוס בעלבון מזויף.

"הו, אל תגיד `בחורות`. אני שונא את המילה הזאת... היא כל כך... אווה..." מלמלתי.

"בחורות, בחורות, בחורה, בחורה, בחו-רו-ת! בחורות, בחורה ב-" שר סיריוס וחטף ממני מכה על הראש.

"טוב, אתם באים?" צעק ריק מבחוץ.

הנהנו ויצאנו החוצה לשחק קווידיץ`.

אחרי כמה זמן, חברה שלי שמכירה אותי עוד מהילדות, שמה איימי האלה, באה לבקר.

גם היא מכשפה, אבל היא לומדת בבובאטון, ומהינקות היינו יחד כי גם ההורים שלנו חברים.

היא יודעת את זה שאני בן, ההורים שלי דיברו עם ההורים שלה וסיפרו להם על זה.

איימי נכנסה למגרש, וממש לפני שקוופאל פגע לה בראש רמוס תפס אותה וזרק אותה על המטאטא שלו.

"תוריד אותי! אני שונאת מטאטאים!... מרלין!" צעקה איימי כשראתה את הגובה.

רמוס הוריד אותה, אני רצתי להגיד לה שלום, ריק נעל את כלי המשחק וסיריוס התקרב אלינו בעוד חיוך גדול מרוח על פניו.

"דייויד, איך לא סיפרת לי שיש לך חברה?" שאל סיריוס.

"היא לא חברה שלי, אנחנו ידידים," אמרתי בזעף.

"אז, עם כך, אוכל לדבר עם הנערה היפה?" שאל סיריוס.

איימי לחצה את ידו של רמוס ואת ידו של סיריוס והציגה את עצמה.

"אני איימי האלה, נעים להכיר. אתם חברים של מרי מבית הספר?" היא שאלה במבטא צרפתי. בובאטון משפיעים עליה לרעה.
"מרי? התכוונת דייויד?" שאל סיריוס.

"וכן- אנחנו חברים שלו מבית הספר," הוסיף רמוס.

"אווה-כן, דייויד, מרי זה איזה כינוי ישן שהמצאנו לו בבית הספר היסודי," אמרה איימי.

רמוס חייך וסיריוס הביט בי במבט של `אנחנו לא נשכח לך את זה לעולם`.

"טוב, איימ, אנחנו נכנסים פנימה. רוצה להצטרף?" שאל אותה ריק.

"אם תשחקו בפלייסטייננן או איך שלא קוראים למשחק המוגלגי המטומטם ההוא, אז אני מעדיפה לוותר." אמרה איימי וגלגלה עיניים.

"פלייסטיישן- זה משחק מדהים! אתם חייבים לנסות אותו!" אמרתי בהתלהבות.

"תן לי נחש- זה על אנשים שריריים שמכים אחד את השני וחושבים שזה אדיר?" שאל רמוס בהתלהבות מזויפת.

"כן!!!" קראתי בשמחה.

"אני בא!" צעקו רמוס וסיריוס בו-זמנית.

נכנסנו לבית בריצה בעוד איימי הולכת בחיוך וממלמלת לעצמה, "בנים".

שיחקנו שעתיים בפלייסטיישן עד שסיריוס החל להתלונן ש-"כל הכפתורים האלה מקמטים לי את העור ועושים קמטים", רמוס התלונן ש-"עוד מעט יהיו לו קמטים באוזן מרוב תלונות", ואני מתלונן על זה שהם מתנהגים כמו שתי זקנות משועממות.

בכל מקרה, אכלנו ארוחת ערב (שעברה יותר בקלילות מארוחת הצהריים) ואז הלכנו לחדר שלי.

החדר שלי די גדול, כי פעם הוא היה חדר של בת, ולבנות יש הרבה מה לשמור.

עכשיו החדר שלי שונה לגמרי- חדר של בן.

על הקיר פוסטר של ברצלונה, קבוצת כדורגל שאני אוהד, ותמונות של שחקני קווידיץ`, כי קשה מידי להשיג פוסטר, ופוסטר של ביטלס.

יש פינת תקליטורים ענקית, יש המון תקליטים מהמון סוגים.

יש לי גם פינת ספרים קטנה, ארון בגדים, וכל שאר הדברים בחדר שלי לא מזוהים, כי כל החדר מלא בחפצים שעבר זמנם.

אפילו דיסקמן יש לי, וזה דבר שמאוד קשה להשיג.

המשפחה שלנו לא ממש עשירה, אבל אנחנו במצב נורמלי שלפעמים מספק אותנו ולפעמים לא. טוב, רוב הפעמים כן.

סיריוס קפץ על המיטה שלו וכמעט שבר אותה בעוד רמוס שואל אותי אם מותר לעלות עליה.

הנהנתי לרמוס ונתתי לסיריוס צ`אפחה על הראש, ונשכבתי על מיטתי.

התחלנו לדבר על דברים לא חשובים.

"דייויד, תוריד את הפוסטר הזה, אני שונא את ברצלונה," התלונן סיריוס.

"למה? הם קבוצה טובה," אמר רמוס.
"כן, וממתי בדיוק אתה מבין בכדורגל?" שאלתי את סיריוס.

"מאז שהתחלת לחפור לי עליהם כל שנייה מיותרת," אמר סיריוס.

"וראית משחקים?" שאלתי אותו.

"כן! ראיתי כמה משחקים שלהם וגם כמה של מנצ`סטר יוניידד."

"יונייטד." תיקן אותו רמוס.

"שיהיה!" אמר סיריוס.

"יש הבדלים בין ברצלונה למנצ`סטר!!!" צעקתי.

"כן?" הוא שאל.

"ברצלונה הרבה יותר טובים!!!" צעקתי, מתעלם מריק שצעק "תסתמו או שאני שוחט אתכם".

"לא נכון!"

"כן נכון!"

"לא נכון!"

"כן נכון!"

"כן נכון!"

"בדיוק." אמרתי בחיוך.

"אוי, שיט. למה אתה כזה מעצבן?!" שאל סיריוס.

"נראה לי שזה עובר בירושה," אמר רמוס כששמע את ריק צועק "יא בחורות, מה אתם מרכלים כמו חבורת צוציקיות מהשנה השנייה?!". גיחכנו.

"אבל הביטלס באמת טובים," אמר סיריוס.

"כן. אבל העובדה שהאף של רינגו תקוע לי בפרצוף לא עוזרת לי לאהוב אותם." אמר רמוס.

"לרינגו באמת יש אף ענק," אמרתי.

"כן. אבל האף של פול נחמד." אמר סיריוס.

"רגע. למה אנחנו מדברים על אפים של חברי להקה מוגלגית מטומטמת?!" שאל רמוס.

"מטומטמת?!" שאלתי באי אמינות.

"הם לא מטומטמים, הם ממש טובים." אמר סיריוס.

"כן, אבל למה האפים שלהם מעניינים אותנו?! ואני חשבתי שאני ההומו בינינו!" אמר רמוס.

הייתה שתיקה.

"סליחה." התנצלתי.

"לא צריך להתנצל," אמר רמוס.

שתיקה.

"טוב, בואו נלך לישון," אמר סיריוס, שפתאום נשמע מדוכדך.

הסתובבתי לקיר ועצמתי את עיניי, אבל לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי להירדם.

...חשבתי שאני ההומו בחבורה...

...אתה מכיר את מריאנה?...

...כי את ילדה לא הגיונית...

..אתה מתנהג כמה אישה...

היה לי כאב ראש נוראי ולא הצלחתי להירדם, כל מיני משפטים מוזרים טיילו לי במוח.  בסופו של דבר קמתי מהמיטה והלכתי בסהרוריות להביא לי מים, ובדרך פגשתי- איך לא- את סיריוס.

מרלין.

בהינו זה בזה כמה זמן עד שבסופו של דבר הוא אמר, "רמוס נפגע מאיתנו".

"כן. נצטרך להתנצל בפניו." מלמלתי.

"אני יודע, אבל... מרלין! מה כבר עשינו?! דיברנו על אפים של להקה מוגלגית מטו-"

"אל תגיד מטומטמת!" הזהרתי אותו. הוא השתתק.

"נראה לי שיש משחק של ברצלונה עכשיו,לא?" שאל סיריוס.

"וואלה. תפתח ת`שדרן** שלנו בערוץ 27. אני אקרא לרמוס," אמרתי.

עליתי למעלה, לקרוא לרמוס.

"הרמס***?" שאלתי אותו.

"חרר."

"נו, אל תתנהג כמו ילדה. בוא, יש משחק של ברצלונה."

בבת אחת רמוס הרים את מבטו וחייך.

"אתה בא?" שאלתי אותו. הוא הנהן וירדנו למטה.

התיישבנו על הספה וצפינו כמה דקות במשחק.

"מישהו רוצה לשתות?" שאל סיריוס.

רמוס הרים גבה ואני הנהנתי.

"הרמס, אל תהיה ילד טוב. הרי אתה המעשן מבינינו. יאללה, הלכתי להביא משקאות," אמרתי.

כשחזרתי עם המשקאות ושמתי אותם על השולחן, האווירה הייתה מתוחה.

שתיתי את השלוק הראשון.



**כעבור רבע שעה**



"אני אדם זאב!!!" צחק רמוס.

"אני שכבתי עם נערה שלא ידעתי איך קוראים לה!" אמר סיריוס.

התפקענו מצחוק,שיכורים עד כלות נשמתנו.
 
"אני אישה!!!" צרחתי. רמוס נחר מרוב צחוק וסיריוס נפל על הרצפה.

"חלמתי חלום שבוא אני פגשתי את הנערה שאני אוהב!" אמר סיריוס, נקרע מצחוק ומתגלגל על הרצפה.

"ראיתי את אחותי במקלחת!" אמר רמוס, מרביץ לעצמו בעודו צוחק.

"פעם נקרעו לי המכנסיים כששחקתי כדורגל!" אמרתי.

ריק יצא מהחדר והביט בנו.

"מה קורה פה?!" שאל בהיסטריה.

"אתה מכוער!" אמרתי לו.

"ואתה שיכור," הוא הביט בי בכעס.

"כן, אבל לי זה יעבור בבוקר!" אמרתי לו, וסיריוס, רמוס ואני התפקענו מצחוק.

זה לא היה צעד חכם, כי באותו רגע ריק לקח אותנו באוזנינו לחדר.

אחרי זה נרדמנו. הוו, בהחלט נרדמנו.

__



בוקר ראשון של החופש הגדול. איזה כיף!

נכון, היו כאבי ראש בגלל האלכוהול... אבל בסך הכל, היה נחמד.

"רוצים ללכת לאיימי?" שאלתי אותם אחרי ארוחת הבוקר.
"אני בעד!" אמר סיריוס והצביע כאילו זה בחירות פוליטיות. "היא ממש חמודה," הוסיף.

רמוס הנהן ויצאנו לעבר ביתה של איימי.

דפקתי על הדלת בהיסוס.

"היי איימי! זה בסדר שאנחנו באים לבקר אותך?" סיריוס התנפל עליה. "פיג`מה נחמדה," הוסיף כשהסתכל עליה. גיחכנו.

"מה? אה, כן, שבו פה, אני הולכת להחליף בגדים," אמרה איימי בישנוניות.

"אפשר לבוא אתך?" שאל סיריוס (ברוב חוצפתו) וזכה לסטירה. הוא כזה ילד קטן.

"היא ממש ממש יפה, אתם לא חושבים?" שאל סיריוס.

לפתע הרגשתי הרגשה מוזרה כזאת. מין תחושת נפיחות כזאת שכל רגע תתפוצץ.

הלב שלי בער, והרגשתי מוזר נורא. התחלתי להזיע בכל מקום בגוף ולהחוויר ולהסמיק, והלכתי לשירותים במהירות.

"מה קורה לי?" מלמלתי, מביטה במראה.

סיריוס ואיימי. יחד.

האם אני...? אני לא...? אין סיכוי שאני... מקנאה?! אני מקנאה בחברה הכי טובה שלי?!

ועוד יותר נורא- אני מקנאת בחברה הכי טובה שלי על זה שהחבר הכי טוב שלי מחבב אותה?

אווה, לעזאזל.

אני כזאת יצור מוזר.

שנקרא בן אדם.

או בת אדם.

לעזאזל.

"אתה בסדר?" שאל אותי רמוס כשיצאתי מהשירותים.

"כ..כ-ן... כן." מלמלתי.

"אתה מזיע," אמר סיריוס.

"שמתי לב!" אמרתי לו בכעס. הוא נרתע אחורה.

"אוקיי, לא צריך לנסות להרוג אותי!" אמר סיריוס בספק אימה ספק שעשוע.

"סתום!" אמרתי בכעס.

"היי!" אמרה איימי שסיימה להתלבש.

"היי מאמי!" אמר סיריוס בחיוך.

"תסלחו לי אם אלך להקיא?" שאלתי בשקט.

רמוס הביט בי במבט בוחן בעוד סיריוס ניסה להתחיל עם איימי.

"אחי, מה קרה?" שאל אותי רמוס.

"כלום!" ירקתי עליו.

"נו, אני רואה שמשהו קרה לך. אתה מקנא בסיריוס?" שאל רמוס.

"על מה?" שאלתי בבלבול מזויף.

"על זה שהוא אכל הבוקר צנון ושהוא סנילי. מה נראה לך?!" שאל רמוס בציניות.

"אני לא מקנא," אמרתי בכעס.

"רואים עלייך."

"אני לא."

"אתה כן."

"אני לא!!!"

"א-ת-ה- -כ-ן-!"

"על מה מתווכחים? אפשר להצטרף?" שאל סיריוס בהתלהבות מעצבנת.

"לא!" צעקנו אני ורמוס בו-זמנית, ואז גיחכנו.

"דייויד? אפשר לדבר איתך רגע?" שאלה אותי איימי.

הנהנתי ועליתי איתה לחדרה, מתעלמת מסיריוס שצעק "בטח, רק ידידים!!".

"הבלק הזה מפחיד אותי," מלמלה איימי.

"את תתרגלי אליו. הוא קצת מטומטם, אבל הוא חבר טוב. רק אל תתני לו לנצל אותך." אמרתי.

"לנצל? מה זאת אומרת?" שאלה איימי בבלבול.

"הוא יצא עם כל אישה לכל היותר שלוש פעמים. תיזהרי ממנו." אמרתי.

"אבל... מרי! בסופו של דבר גם את תצאי איתו, לא?" שאלה אותי איימי.

"למה?" שאלתי בבלבול.

"כי גם את אישה, למרות הכל," אמרה איימי בחיוך.

"לא!! זה לא יקרה!!! כלומר, אני לא מתכוונת לצאת איתו, הוא אחד החברים הכי טובים שלי, אני לא מתכוונת ל... איימי! מגעילה אחת! אין סיכוי! אני לא לא לא לא!!!!!!!!!!!!!!

למה את חושבת ככה?!" אמרתי לה ונשמתי עמוקות.

"רואה? את מתקיפה אותי. את מחבבת אותו," חייכה איימי.

"לא!!! הוא חבר שלי!!!" אמרתי בכעס.

"רואה? הוא חבר שלך." אמרה איימי בהתגרות.

"לא, הוא לא!" צעקתי, וסיריוס ורמוס נכנסו לחדר.

"למה הצעקות?" שאל רמוס.

"הפסדנו משהו?" שאל סיריוס בחיוך.

רצתי לעברו, מנסה להכות אותו. איימי עצרה אותי.

"עזבי אותי, איימי! אני רוצה למחוק את החיוך הזה מהפרצוף היפה שלו! די!" צעקתי.

"פרצוף יפה?" שאלה איימי בהתגרות.

"פרצוף יפה?" שאל רמוס בפליאה.

"פרצוף יפה!!!" צרח סיריוס, שלא הבין בכלל על מה אנחנו מדברים.

"מרלין! לא יפה, אבל...אווה! אתם יודעים למה התכוונתי!" אמרתי במחאה.

"האמת ש...לא, דייויד," אמר רמוס.

"המשוגעת הזאת חושבת שאנחנו ביחד!" אמרתי והצבעתי עליי ועל סיריוס.

"לא, איימ`ס, את לא מבינה. אנחנו שני בנים." אמר סיריוס.

"נראה לי שהיא התבדחה," אמר רמוס, והם צחקו.

"קורע." אמרתי בציניות.

"טוב, איימי, מותק, אני חושב שבשלב זה נלך," אמר סיריוס.

נפרדנו והלכנו לבית שלי.

"מה היה הקטע הזה?" שאל סיריוס והוריד את חולצתו.

"שום דבר," אמרתי ברוגז ונשכבתי על מיטתי.

"היי! יש מכתב!" קרא רמוס.

תפסתי את המכתב במהירות וקראתי אותו.

ג`יימס- היי דייויד יקירי.

האם גם רמוס וסיריוס הנכבדים נמצאים שם?

אם כן, שוחח איתם וספר להם שהברזתי מבילוי הקונדסאים לקיץ בגלל אהובתי היפה-ליליאן.

רציתי ל- אאו! לילי!!! זה כאב!!!

לילי- כן, סליחה על זה, דייויד. בכל מקרה, תגיד לרמוס ולבלק המפגר שג`יימס לא היה יכול לבוא אלייך בגלל שהוא עסוק מידי בי.

ג`יימס- אל תקראי לאחי מפגר!

לילי- אבל הוא באמת מפגר. אתה יודע, תמיד נהגתי לומר שרמוס היחיד שנורמלי ביניכם.

ג`יימס- את אומרת שאני לא נורמלי?

לילי- כן. אבל אני אוהבת אותך!

ג`יימס-  גם אני אוהב אותך, ואני מקווה שסיריוס לא הקיא הרגע על המכתב. בכל מקרה, אתם לא יודעים כמה לילי קורעת! היא קונדסאית בפני עצמה!

לילי- אולי, אבל אני מדריכה.

ג`יימס- וילדה טובה של אימא-אאו! לילי! זה לא הגיע לי!

לילי- זה כן, יא-

ג`יימס- פוץ מסריח ומעצבן!

לילי- אוף, אתה מכיר את מה שאני אומרת בעל-פה. זה מעצבן.

ג`יימס- טוב, בואי נפסיק לחפור להם, למסכנים.

לילי- כן, ביי!

ג`יימס-  ביי!

ג`יימס- נ.ב- *ג`יימס ולילי מתנשקים בלהט*

לילי-נ.ב.נ- לא התנשקנו! אוקי, זה הסוף שלך!

"מתאים לג`יימס," חייכתי.

"מה זה?" שאל סיריוס (שיצא מהמקלחת כשמגבת עוטפת את איזור חלציו).

"אווה, סיריוס, תלבש משהו." אמרתי.

"אוקיי, אימא. ואז תיתני לי לקרוא?"

"כן." מלמלתי ברוגז, "איפה ירחוני?" הוספתי.

"במקלחת. וכדאי שגם אתה תתקלח, מסריח אחד!" אמר סיריוס וסתם את אפו.

"כדאי לך שזה היה בצחוק," אמרתי לו באיום, אבל הוא לא הקשיב.

"הו, ג`יימס מאוהב. אני צריך להקיא," אמר סיריוס.

"תרגיע."

"איך יראה הילד שלהם?"

"תרגיע."

"הוא בטוח עם משקפיים." חייך סיריוס.

"ועם שיער ג`ינג`י?" שאל רמוס שנכנס לחדר.

"לא, יהיה לו שיער שחור מבולגן."

"ג`ינג`י."

"שחור."

"ג`ינג`י."

"שחור."

"ג`ינג`י!"

"ש-"

"טוב סתמו!" אמרתי להם בגיחוך.

"ויהיו לו עיניים ירוקות," אמר סיריוס, מתעלם ממני.

"והוא יהיה נמוך," אמרתי.

"והוא ישחק קווידיץ`! הכי חשוב!" קרא סיריוס.

"כן,ויהיה לו שיער ג`ינג`י."

"שחור."

"נו, שיהיה!" נכנע רמוס.

"והוא יהיה קונדסאי אמיתי!" אמר סיריוס.

"בזה אני לא בטוח. עם אימא כמו לילי..." אמרתי.

"כן, אבל כשהיא לא בהוגורטס היא דווקא בסדר. קראת את המכתב," אמר סיריוס.

"בסדר?! להיות קונדסאי זה בסדר?! אני עדיין מכה את עצמי על זה שאני קונדסאי!" אמר רמוס.

"אתה מכה את עצמך?" שאלתי אותו בגיחוך.

"כשזה הכרחי. אבל, היי- סיריוס מנשק את עצמו. אני לא כזה נורא." אמר רמוס.

"צודק. עם הרגלים כמו של סיריוס..." אמרתי בחיוך.

"היי! גם אתם הייתם מנשקים את עצמכם עם הייתם נראים כמוני!" נעלב סיריוס.

"לא. האמת שאני די מרחם עלייך, עם כל הבחורות שרודפות אחרייך..." אמרתי לו.

"כן. אני עוד זוכר את מקרה 7 הדייטים, כשחזרת עם 7 סטירות." אמר רמוס בחיוך.

"הו, נוסטלגיה" אמרתי בחולמנות מזויפת.

"היי! זה לא היה מצחיק! עדיין יש לי סימן מאז!" סיריוס הזעיף פנים.

"אתה מתכוון 7 סימנים," אמר רמוס.

"שיהיה! סטייסי לא הבינה שאני רק רוצה לשכב איתה." אמר סיריוס.

"קוראים לה טרייסי," אמרתי.

"לא קראו לה לייסי? או שמייסי? או..." מלמל רמוס.

"מה זה משנה?! ממילא לכולן אני פשוט קורא מותק או בייבי." אמר סיריוס.

"אין לך לב," אמרתי לו בכעס.

"אתה טועה. יש לו לב, אבל לב מאבן," אמר רמוס.

"תודה ירחו-היי!" אמר סיריוס.

גיחכנו.

"אני מתחיל לחשוב שבאתם לפה כדי לרדת עליי. עם ככה, תלכו!" אמר סיריוס.

"אה- סיריוס, זה הבית שלי..." אמרתי ושלושתנו צחקנו.

"טוב, אני הולך להתקלח." אמרתי בפיהוק.

נכנסתי למקלחת.

"שלום לך," אמרה המראה.

"תסתמי לפני שאני מכה אותך!" אמרתי לה. מספיקות לי המראות בהוגוורטס.

"אתה רזה כמו מקל! אולי תאכל משהו?" שאלה אותי המראה.

"לא תודה." אמרתי.

"אז אולי תשיר לי?" שאלה המראה.

"אני לא אותה הילדה בת ה-10 שחלמה לשים על עצמה שכבות של איפור ולהופיע מול קהל של אנשים צורחים. אני לא שר לך," אמרתי לה.

"נו,עם גוף וקול כמו שלך, אתה דווקא יכול לפתוח קריירת שירה." אמרה המראה.

התעלמתי ממנה, התפשטתי ונכנסתי למקלחת.

לעזאזל, סיריוס גמר את כל הסבון.

"סיריוס, זה לא הבית שלך! אל תגמור את הסבון יותר!" צעקתי לו.

"מה אתה רוצה? אני צריך לטפח את הגוף שלי!" צעק לי סיריוס.

"אתה לא חושב שהגוף שלך מספיק מפותח?!" שאלתי אותו בכעס.

"היי! זה לא מצחיק!" אמר סיריוס לאחר שנשמעה שאגת צחוק משום-מקום.

"למה אני חייבת להיות חברה של שני הבנים הכי גבריים שאני מכירה אם אני בעצם בת?!" שאלתי את עצמי בלחש.

מרלין.

____

*עט מצופה בסוכר, ככה שמוצצים אותו בזמן השיעור. זה כתוב בספר, רק רציתי להזכיר d=

**טלוויזיה. ככה זה כשנולדים במשפחה טהורת דם שאוהבת כדורגל.

***זאת הברקה! הרמס! האהא d=

הפרק הקודם		הפרק הבא