אם לא היה, יהיה

היה זה יום קיץ שטוף שמש, יום לפני תחילת הלימודים. המחשבה שלא תראה את בתה כל ערב ותחליף עמה סיפורים מעלילות יומם הייתה קשה מנשוא. למזלה, לחץ עבודתה הפחית את הצביטות שחשה בלבה וניסה לסתום בכוח את החור שבו. הם ישבו בגינה שטופת השמש, מחזיקים קרטיבים בידיהם.

"איזה כיף זה, נכון?" שאלה דנה בהתרגשות. "אני מחכה כל כך לדעת לאיזה בית אתמיין." היא ליקקה את צידו השמאלי של קרטיב הלימון, שהחל לטפטף.

"זה ברור - הבית של החננות המעפנים." צחק איתי ונגס בקרטיב הדובדבן.

"אני לא חננה!" התגוננה דנה, שהסמיקה קלות.

"אה, לא? לקחת איתך רק עשרה ספרים ללונדון."

"נו, בסדר, זה רק אלו שאמא קנתה לי ולא קראתי, חבל שאבזבז אותם - זה הכל!"

"חננה." הכריז איתי בחיוך רחב. דנה החלה לצרוח עליו שהוא אגואיסט חסר רגישות ובעל ראייה צרה.

"אתה סתם מקנא." הגיעה שורת המחץ שלה. איתי נהייה אדום כמו עגבנייה.

"מקנא? במה בדיוק יש לי 'לקנא'?" פרץ בצחוק מזויף.

"בכך שאני הולכת להוגוורטס." חיוך נפרש על שפתיה.

"ותתמייני לבית של החננות. או הרעים, זו גם אופציה."

"כן, אבל אני אדע לבצע קסמים שנתיים לפניך." מרי ידעה שאיתי אכן מקנא, בכל ליבו. היא ליקקה את הקרטיב שלה, שאיים להתפרק מחוסר שימוש.

"על הריב הזה אתם רוצים לבזבז את השבת האחרונה שנותרה לנו יחד?" שאל ירון. הילדים החלו למלמל דברים לא מובנים.

"הוא התחיל"

"היא התחילה" היו משפטיהם הברורים היחידים.

"אולי תפסיקו לריב? זה לא תורם לנו כמשפחה, אתם יודעים." פייסה אותם מרי. רטינותיהם נשמעו בעוד שלחצו ידיים. כשחזרו לדירתם, דנה לא הייתה יכולה להפסיק לוודא שכל חפציה ארוזים. אין ספק שציפתה לעלות על רכבת האקספרס ולפגוש חברים חדשים בלונדון.

"מתרגשת?" שאלה אותה מרי המחויכת, שנכנסה לחדרה והתיישבה על מיטתה.דנה נבהלה קלות לנוכחותה.

"אין לך מושג עד כמה." הודתה דנה ודחפה חבילה אחרונה של עטי נוצה למזוודתה. היא התיישבה לצד אמה. "תשלחו לי מכתבים?" שאלה בדאגה, וניסתה למנוע מהדמעות לפרוץ.

"ברור" ענתה מרי וליטפה את שיערה. "אין לך מושג עד כמה." חיקתה את קולה של דנה, ובכך גרמה לה לצחוק.

"ככה אני נשמעת?" הזדעזעה.

"אולי אני פשוט גרועה בחיקויים." הודתה מרי. "נו, יצא לך להתאמן בקסמים?" שאלה.

"האמת שלא, אני חושבת שאסור לי בכלל."

"עוד לא הגעת לבית הספר, לא למדת לשלוט בקסמים שלך. אני חושבת שטכנית, זה מותר."

"אני לא מאמינה שאת, אמא שלי, משכנעת אותי לעשות מה שאסור."

"טכנית זה מותר." התעקשה מרי. דנה ידעה שאמה משתוקקת לראות קסם בעיצומו.

"טוב…" ענתה דנה המשועשעת ודפדפה בספר הכשפים הבסיסי: רמה א'. היא כחכחה בגרונה ושלפה את שרביטה. "זה נראה קל יחסית… אנורג'יו!" אמרה ונופפה בשרביטה לעבר מחק שנח על שולחן הכתיבה שלה ושל איתי. המחק גדל מעט.

"מגניב" קבעה בחיוך.

"צודקת לגמרי" התפעלה מרי. "טוב, אני חושבת שכדאי שתשני. מצפה לך מחר יום גדול." היא טפחה בעדינות על שכמה.

"לילה טוב." אמרה דנה בעצב מסוים.

"לילה טוב." השיבה מרי וכיבתה את האור. כשיצאה, הביטה באיתי בחיוך, שנחר על הספה בסלון. היא החליטה שתניח לו לנפשו וצעדה לעבר חדרה. היא צנחה על מיטתה ונרדמה בן רגע.

הפרק הקודם		הפרק הבא