הסיפור שלי, ושל הנרייט

הסתכלתי במערכת יהיה לנו היום שיעורי:

תורת הצמחים
התגוננות מכוחות האופל
הסטוריית הקסם
לחשים

לקחתי את כל מה שצריך. והלכתי לחממות. תורת הצמחים אנחנו לומדים ביחד עם סלית׳רין. הנרייט נראתה לא יותר טוב ממה שהייתה בלילה, היא הייתה זועפת ועצבנית. למורה לתורת הצמחים קוראים נוויל לונגבוטום. הוא בעיקר הסביר לנו מה נעשה בשיעורים הבאים.

כיתת התגוננות מכוחות האופל הייתה די קרובה לחדר מועדון רייבנקלו, מה שאפשר לי לשחק בהפסקה שחמט עם הגבירה באפור.

המורה להתגוננות מכוחות האופל נראה די קשוח. קוראים לו פר׳ ברט.

השיעור הוא היה שיעור כפול, בשעה הראשונה למדנו להעיף גיצים. מטופש ככל שנשמע זה היה ממש קשה.
אמנדה ניסתה להעיף גיצים ירוקים אבל בטעות הציתה את השולחן. אני, כמה שלא ניסיתי לא הצלחתי.

״פודו, פודו!״
ניסיתי להגיד את הלחש הטיפשי הזה, אבל כל מה שיצא לי זה בזבוז אנרגיה מוחלט.
אחד הבנים, פידור ניסה להעיף גיצים זהובים ובטעות גרם לשער של פטרה לצמוח כל כך מהר, שעד שברט הגיע לתקן את זה היא נראתה כמו רפונזל עם שער חום. בערך.

ניסיתי לצעוק, ללחוש, להגיד נורמלי, להגיד בנימה דרמטית ועוד כל מיני דרכים, אבל יצא שפשוט נפנפתי בשרביט שלי כמו במקל חסר תועלת. הלך לי הקול עד סוף אותו שיעור.

לעומת זאת, פטרה הצליחה בניסיון הראשון שלה להעיף 2-3 גיצים, היא המשיכה
בתחושת התעלות ועד סוף השיעור הצליחה להוציא משהו כמו מופע זיקוקים קטן מהשרביט שלה.

בגלל שהיא חברה שלי לא טרחתי להזכיר לה שהעפת גיצים לא ממש תעזור לנו אם נלחם נגד כוחות האופל בקרב עד המוות. פשוט לא רציתי להזכיר לה.

היתרון של זה הוא שבגלל הצלחתה פרופסור ברט הביא לרייבנקלו 20 נקודות.

חוץ מזה לא צמח מזה שום דבר.

אבל הסטוריית הקסם היה הרבה יותר גרוע.

השיעור היה מלומד על ידי רוח רפאים, הפרופסור בינס. והוא היה משעמם בטירוף. כמעט נרדמתי.
וגם כל שאר התלמידים.
חוץ מפטרה.
היא הקשיבה בדריכות, אצבעה מוכנה לזינוק ברגע שפרופסור בינס ישאל שאלה. (לא שזה קרה)
היד השניה שלה החזיקה בעט הנוצה וכתבה במרץ כל מה שהוא אמר. להוטה להיות גם בשיעור זה התלמידה המצטיינת. בשולחן שמלפניי פידור הזיל ריר, זה אולי היה מגעיל, אבל אי אפשר היה להאשים אותו. פשוט אי אפשר.

אמנדה וויולט התלחששו בכזה להט שלהסתכל עליהן היה מעניין יותר מלהקשיב לפרופסור בינס.

ביינתיים החלטתי לנצל את הזמן ולהתאמן בהפקת גיצים. כיוונתי את השרביט שלי מתחת לשולחן ולחשתי
״פודו״
אין לי מושג איך, אבל הצלחתי להעלים אחת מהרגליים של השולחן, השולחן שאני ופטרה ישבנו בו נטה לכיוון הרגל החסרה וכל דפי הקלף, עטי הנוצות ושאר הדברים שלנו נשפכו לשם. פרופסור בינס אפילו לא שם לב. כל מה שעניין את פטרה היה להחזיר את הדפים שלה למקום כמה שיותר מהר, כדי לא לפספס אף מילה, כאילו לא אכפת לה מהשולחן שקרס, היא אפילו העזה לשאול אותי אם היא פיספסה משהו שבינס אמר בזמן שחטפה במהירות את הדברים שלה.

לא היה לי כוח לשבת לידה אז עברתי לשבת ליד ליז, שיישבה לבד.

בקיצור :זה לא היה שיעור מוצלך במיוחד.
וגם פטרה נחלה אכזבה קשה על זה שבינס לא שם לב ל״השקעה״ שלה בשיעור.

הפרק הקודם		הפרק הבא