כששתי משאלות מתגשמות

לילי תופפה בעצבנות עם אצבעותיה על הספר.

מכל הספרים שהיו לה, זה הכי התאים, אבל בכל זאת...

לילי פתחה את הספר בעמוד הראשון.

אדון וגברת דרסלי, דיירי דרך פריווט מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי – ותודה ששאלתם.

לילי צחקקה. היא זכרה איך לפני שנתיים, כשקראה לראשונה את הספר, היא התפוצצה מצחוק, כשקראה את המשפט הזה.

לא יעלה על הדעת כי מכל האנשים בעולם דווקא הם יסתבכו בפרשיות מוזרות או מסתוריות, והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה.

כן, פרשיות מוזררות או מסתוריות, זה בהחלט מה שהולך לקרות.

מר דרסלי היה מנכ''ל של חברה בשם גראנינגס לייצור מקדחות. הוא היה איש גדול ממדים, בשרני, וכמעט נטול צוואר- למרות שדווקא היה לו שפם שמן למדי. גברת דרסלי היתה רזה ובלונדינית, ולה היה צוואר ארוך פי שניים מהאורך המקובל, מה שהיה שימושי מאוד, כי רוב זמנה עבר עליה בהצצה מעל גדרות כדי לרגל אחר השכנים שלה.

לילי חייכה. לא רק שהתיאור הזה היה תואם לחלוטין להוריו של בילי, בילי דמה לדאדלי.

לדרלסים היה תינוק ששמו דאדלי, ובעיניהם לא היה בעולם ילד מוצלח ממנו.

בדיוק. ככה הוריו של בילי חשבו.

לילי המשיכה לקרוא ואז גיכחה.

בשעה שמונה וחצי מר דרסלי נטל את התיק שלו, הדביק נשיקה חפוזה על לחייה של דברת דרסלי וניסה לנשק לפרידה גם את דאדלי, אבל לא הצליח, מפני שדאדלי היה עסוק בלצרוח ולהעיף את ארוחת הבוקר שלו לכל הכיוונים. ''איזה מתוק!'' התמוגג מר דרסלי ויצא מהבית.

מתוק?! נראה מה היית אומר לו ראית את בילי, הוא אפילו יותר חזירי מדאדלי.

לילי פיהקה בעייפות. זה היה יום ארוך! היא מצמצה בעיניה כמה פעמים, מנסה לא לעצום אותן, אך העייפות גברה עליה. היא נשכבה על הרצפה, הספר נשמט מידה, והיא שקעה בשינה.

לילי התעוררה לקול צווחותיהן ויללותיהן של לינה ולולה, שרבו מכיוון שלינה הכניסה ''בטעות'' את כפתה לכלובה של לולה, וזו התעוררה בצווחות רמות, והתחילה לנשוך את לינה.

''תפסיקו!'' צעקה עליהן לילי, והפרידה את המקור של לולה מהכפה של לינה, שמיהרה לנעוץ בלולה מבט של שלא-תחשבי-לרגע-שאני-יוותר-לך, ומיהרה אל הפינה, ללקק את הכפה שלה.

לילי נעצה בלינה מבט משועשע, לא משנה מה קרה, לינה תמיד הצליחה לשמור על חזות מלכותית.

הלוואי שגם אצלה זה היה כך.

______________________________________________________________________________________________

יצא לי פרק קצר, סליחה.

שלוש תגובות ואני ממשיכה.

הפרק הקודם		הפרק הבא