הקונדסאים קוראים הארי פוטר

שלום,

מעכשיו התרגום הוא שלי! , אשמח לתגובות על התרגום.

טל

פרק 3 : מכתבים מאף אחד - חלק א

הבריחה של נחש הבריח הברזילאי "זיכתה" את הארי בעונש הכבד ביותר שקיבל בחייו

ג'יימס- "לשם שינוי אני חושש שאני חייב להסכים עם המחותנים שלי על זה"

סיריוס -  "תהיה הוגן ג'יימס. זאת הייתה תאונה קסומה"

ג'יימס- "כן אבל זה היה מסוכן. לפחות אני רק פוצצתי קומקום"

 רמוס-  "למרות שזה יכול להיות מסוכן כאשר אמא שלך  מכינה תה  באותו הזמן. וזה מסוכן לאוזני כאשר אתה מוציא את הכעס שלך בצורה כזאת"

ג'יימס- "אני מנסה! זה הולך וקורה רק לקומקום"

עד שהורשה לצאת מארונו שוב, חופשת הקיץ כבר התחילה

סיריוס - "ובכל זאת אתה מסכים עם האורך של העונש?"

ג'יימס- "לא!"

ודאדלי הספיק לשבור את המסרטה שלו , לרסק את הטיסן עם השלט - רחוק

פיטר- "זו מידה חדשה של זמן! מות הזמן שלוקח לאחיינו הטיפש של ג'יימס לשבור את מתנות יום ההולדת שלו"

רמוס-" אבל זה מידה מדויקת של זמן?"

סיריוס - " מוכרח להיות. אחת לא היינו יודעים כמה דברים הוא שבר עד שחופשת הקיץ התחילה ... מעניין אם הארי הלך לבית הספר בזמן הזה?"

ג'יימס-" כנראה שלא. נו טוב"

רמוס- "נו טוב?!?!?"

ובפעם הראשונה שרכב על אופני המרוץ שלו

פיטר- "מעך אותם וגרם לגלגלים להפוך למרובעים בגלל המשקל העצום שלו"

הפיל את גברת פיג הזקנה בזמן שניסתה לחצות את דרך פריווט  על הקביים שלה

ג'יימס- "אה ,הוא גרם לגברת פיג להיות איטית מכדי לרוץ" *צחקוקים*

סיריוס - "ג'יימס, זה מכשפות שאמורות לקרקר. אנחנו קוסמים, אנחנו צוחקים בטירוף "

ג'יימס-  "הו,מצטער" *צוחק בטירוף*

סיריוס- "טוב יותר" 

הארי שמח שהלימודים נגמרו

כולם- "מי לא?!"

אבל לא הייתה דרך להימלט מהחבורה של דאדלי, שהגיעה לבקר בבית יום - יום

ג'יימס-"אתם זוכרים שאמרתי שהם נשמעים כמו קראב, גויל ומאלפוי ? ובכן..."

פירס, דניס ,מלקולם וגורדון  היו כולם גדולים ומטומטמים

פיטר- "כמו קראב וגויל..."

אבל מכיוון שדאדלי היה הגדול והטיפש מכולם, הוא היה המנהיג

סיריוס- "הגיוני אחרי הכל  מה  הטעם במנהיג אינטליגנטי?"

ג'יימס- "אה סיריוס?"

סיריוס- (בתמימות) "כן?"

ג'יימס- "לא משנה, שום דבר "

סיריוס- (לפיטר ורמוס) "האם הוא באמת שם לב שהעלבתי אותו?"

האחרים סתם שמחו להשתתף הספורט האהוב על דאדלי: רדיפת הארי

סיריוס- "רדיפת החתול יותר כיפית"

רמוס- "חתול ! חתולים! איפה חתולי?!"

ג'יימס-*מביט בחלון* "החתולים שם."

סיריוס / רמוס- "תפוס תחתול!" *קופצים דרך חלון הקומה השניה*

פיטר-  צופה בהם נוחתים* "באמת יש חתולים למטה? ... זה חייב להיות כואב"

ג'יימס- "אני רק רציתי לראות  אותם עושים צחוק מעצמם. ולא היו מקלות  לזרוק". *מרים את הספר* "ועכשיו איפה היינו?"

זאת הסיבה שהארי השתדל לבלות זמן רב ככל האפשר מחוץ לבית

פיטר- "מותר לו לצאת מהבית?"

ג'יימס- "כנראה"

פיטר - "אז הם שומרים עליו תחת שליטה בכך שנותנים לא ללכת לכל מקום שהוא רוצה?"

ג'יימס- "כן"

בשוטטות ובמחשבה על סוף החופש  שנראה לו כמו  קרן אור של תקווה

פיטר- "הוגגיוורטס"

ג'יימס -" פיט... זה הוגוורטס"

בתחילת ספטמבר הוא יתחיל ללמוד ב

רמוס/ סיריוס- *עדיין רודפים אחרי חתולים* "הוגוורטס!"

בבית הספר חדש ובפעם הראשונה בחייו  הוא לא ילמד באותו בית ספר כמו דאדלי.

ג'יימס- "אני חושב שלא"

דאדלי נרשם לבית הספר הפרטי שבו למד הדוד ורנון סמרטינגס . גם פירס פולקס  למד שם

ג'יימס- "הטיפשים נשארים ביחד. וכך גם נוצות של ציפורים."

פיטר- "למרות שזה בגלל שהדבקת אותם ביחד"

ג'יימס- *צחקוקים* "זה היה כיף."

הארי לעומת זאת הלך ל

שניהם- "הוגוורטס"

לבית הספר הציבורי המקומי, המקיף סטונוול-

שניהם - "מה?!?!"-

דאדלי חשב שזה מצחיק מאוד

ג'יימס-"ובכן אני לא בטוח" *הולך לחלון* "רמוס ! סיריוס! תחזרו, יש לנו מצב חירום! לעזעזל הם נעלמו"

פיטר - "אל תדאג הם יחזרו לארוחת ערב . כלבים תמיד עושים את זה... וכך גם סיריוס"

ג'יימס- "כן אבל... הוא לא הולך להוגוורטס!"

פיטר- "אולי בהמשך הוא הולך להוגוורטס"

ג'יימס- "רעיון טוב" *מרים את הספר*

"ביום הראשון בסוטנוול טובלים לתלמידים  את הראש בבית השימוש"

ג'יימס- "מקסים" תודה אמר הארי

פיטר- "רגיל"

הוא סיפר להארי

פיטר- "תרגום: הם לא אבל דאדלי אוהב את הרעיון"

"רוצה ללכת למעלה ולתרגל?"

ג'יימס- "הראש הקטן והמעוות הזה ..." *מקלל*

"לא תודה "אמר הארי " האסלה המסכנה שלנו לא רגילה שמכניסים עליה דברים מגעילים כמו הראש שלך - היא לא תתאושש מזה"

ג'יימס-"אני ממש אוהב את הבן שלי"

ואז הוא רץ לפני שדאדלי יבין מה הוא אמר

פיטר - "ילד נבון"

יום אחד ביולי הדודה פטוניה לקחה את דאדלי ללונדון כדי לקנות לו  תלבושת בית ספר של סמלטינגס והשאירה את הארי אצל גברת פיג

ג'יימס- "ילד מסכן"

גברת פיג לא הייתה גרועה כרגיל

ג'יימס- "זה נס!"

התברר שהיא שברה את הרגל בגלל שהיא מעדה על אחד החתולים ובעקבות זה נראה שהיא מחבבת אותם פחות

ג'יימס- *צחקוקים*

סיריוס /רמוס- *מקיפים את החדר* "חתולים!"

פיטר- "אה חזרתם. אתם לעולם לא תאמינו ...  הארי לא הולך להוגוורטס."

ג'יימס- "זאת שערורייה "

סיריוס- "זה לא צריך להיות מותר"

רמוס - "אתם לא מגזימים קצת אנשים?"

ג'יימס /פיטר / סיריוס- "לא"

היא הרשתה להארי לצפות בטלוויזיה ונתנה לו פרוסת עוגת שוקולד שהיה לה טעם כאילו שהתה במקרר כמה שנים

סיריוס- "היא כנראה באמת שהתה"

באותו הערב הציג דאדלי למשפחתו את התלבושת החדשה שלו

רמוס- "אנחנו באמת רוצים לדעת?"

ג'יימס - *קורא קדימה* "כן אנחנו בהחלט רוצים לדעת"

הבנים בסמלטינגס לבשו מעילי פרק בצבע חום-אדמדם, מכנסי ברך בצבע כתום וכובעי קש שטוחים ועגולים

סיריוס/פיטר- *מתפוצצים מצחוק*

ג'יימס/רמוס- "מה?"

סיריוס-"זה נשמע כמו תחפושת מוגלגית! הם לובשים מכנסי ברך!"

ג'יימס / רמוס- *מתפוצצים מצחוק*

הם גם החזיקו מקלות מסוקסים והשתמשו בהם כדי להכות זה את זה כשהמורים לא הסתכלו

ג'יימס- "רק בזמן שהמורים לא מסתכלים" *מביט בסיריוס* "זה בהחלט שיפור מבית הספר שלנו"

סיריוס - "הוא העליב את רוקי!"

פיטר- "ואתה קיללת אותו"

זה היה אמור להיות שיעור טוב להמשך החיים

ג'יימס- "תלמידי הוגוורטס לובשים גלימות שחורות וכובעים מחודדים בשם" כובעים " והם נושאים גם מקלות קטנים להכות אחד את השני גם כשהמורים נמצאים"

כשהוד ורנון ראה את דדלי במכנסיו החדשים , הוא אמר בקול חנוק שזה הרגע המרגש בחייו

פיטר- "הוא סוף סוף הבין היעוד של בנו הוא להיות ליצן"

הדודה פטוניה פרצה בבכי ואמרה שהיא לא מאמינה שדאדלילה שלה גדל ונראה כל כך נאה ובוגר

רמוס- "אני לא מאמין שיש אנשים כאלה"

הארי לא העז לפתוח את פיו

סיריוס/פיטר- "אה! בבקשה!"

הוא חשש שהצלעות שלו ישברו מרוב שהתאפק שלו לצחוק

ג'יימס- "אני לא מאשים אותו"

למחרת בבוקר כשהארי נכנס לארוחת בוקר היה במטבח ריח נורא

רמוס- "אז מה חדש?"

אמא של רמוס- "שמעתי את זה !"                                                                              

הוא הלך להעיף מבט

סיריוס- "הו המתח!"

הריח נדף מגיגית פח המונחת בכיור , גיגית הייתה מלאה במה שנראה כמו סחבות  מטונפות ששחו במים אפורים מה זה? הוא שאל את דודה פטוניה

סיריוס - *בתור דודה פטוניה * "אני מתאמנת בעזרת כמה סמרטוטים לשחות שחיה צורנית כמו מה זה נראה?"

שפתיה נקפצו כמו תמיד כשהארי העיז לשאול שאלה

ג'יימס - "גיסה יפה יש לי"

תלבושת בית הספר החדשה שלך היא אמרה

רמוס- "של הוגוורטס שווה יותר"

הארי הביט בגיגית שוב

סיריוס - "המתח גובר..."

אה הוא אמר לא ידעתי שהם אמורות להיות רטובות . אל תהיה טיפש התפרצה הדודה פטוניה

ג'יימס- *בתור הארי* "למה לא? כל האחרים טיפשים"

אני צובעת כמה בגדם ישנים של דאדלי בצבע אפור שיהיו בשבילך מדים לבית הספר כשאסיים זה יראה כמו המדים של כולם

פיטר- "כן, בטח."

הארי פקפק ברצינות בזה

פיטר- "רואים?"

אבל הוא חשב שעדיף שלא להתווכח. הוא ישב על השולחן וניסה שלא לחשוב איך יראה  בבית הספר החדש- מן הסתם ,כמו אחד שלובש פיסות עודפות של עור של פיל

סיריוס- *צוחק בטירוף*

ג'יימס- *מביט בו בזעם*

דאדלי והדוד ורנון נכנסו עם אפים מקומטים בגלל הסרחון שעלה מהמדים החדשים של הארי

רמוס- "חשבתי שזה הבושם של פטוניה"

הדוד ורנון פתח את העיתון כהרגלו ודאדלי דפק על  השולחן  במקל שלו מסבלטינגס שאותו התחיל לקחת איתו לכל מקום

פיטר- "וגרם לשולחן להישבר"

הם שמעו נקישה מתכתית מחריץ הדואר שבדלת הקדמית ואת טפיחת המכתבים שנפלו על המחצלת

סיריוס - "איזו התרגשות- כמו ההיסטוריה של הקסם ביום רע"

"לך תביא את הדואר דאדלי" אמר הדוד ורנון מבעד לעיתון שלו

ג'יימס- "האם הוא מסוגל להישג כזה? אני מתכוון זה כרוך בהליכה , בהתכופפות בלהזיז את האצבעות כדי להרים את המכתב "

רמוס- "אני חושב שהחלק של ההתכופפות יהיה בעיה "

"תגיד להארי שילך "

פיטר- תרגום :הוא לא מסוגל לעשות את זה

"לך תביא את הדואר הארי''

ג'יימס- ''קום בעצמך וזהו!''

''תגיד לדאדלי שילך"

סיריוס - ''אני מצטער הארי הוא לא מסוגל לעשות מעשיי גבורה בסדר גודל כזה''

רמוס- *מתנשף* ''הוא יודע מילים ארוכות !!!''

 ''תדקור אותו עם המקל שלך דאדלי''

כולם- ''עבירה''

הארי ברח לפני שהמקל התקרב עליו

ג'יימס- ''טוב''

והלך להביא את הדואר

ג'יימס- ''לא כל כך טוב''

שלושה דברים היו מונחים על המחצלת ; גלויה ממארג ,אחותו של ורנון שבילתה את החופשה בחול, מעטפה חומה שנראתה כמו חשבון כלשהו ומכתב בשביל הארי

סיריוס- ''הוגוורטס!"

פיטר- ''הוגוורטס!"

רמוס - ''הוגוורטס?"

ג'יימס- ''הוגוורטס!"

הארי הרים אותו והסתכל עליו ליבו מקפץ כמו כדור גומי ענק

פיטר- ''אתם חושבים שהוא צריך תרופות?"

אף אחד, אף פעם , בכל החיים שלו לא כתב לו מכתב

כולם-''אה..."

מי כבר היה כותב לו?

סיריוס- ''אני''

רמוס- ''ואני''

פיטר - ''וגם אני''

ג'יימס - ''ככל הנראה לא כתבתם. אז איפה לעזאזל כולכם נמצאים ?"

רמוס- ''אולי כתוב בהמשך''

לא היו  לא חברים

סיריוס- ''אנחנו חברים שלך!"

רמוס- ''כן"

לא קרובים נוספים

ג'יימס- ''אני אף פעם לא הולך להסתכל באותו האופן באמא שלי או באליסיה"

הוא לא היה מנוי בספריה , אז הוא אפילו לא קיבל מכתביי נזיפה שמזכירים לו להחזיר את הספרים שלקח

רמוס- ''הוא רוצה מכתביי נזיפה ?"

ובכל זאת הנה  הוא אוחז בידיו - מכתב עם כתובת ברורה ובלתי ניתנת לערעור

                                 מר ה. פוטר

                                הארון שמתחת למדרגות

                               דרך פריווט מספר 4

                                ווינגינג תחתית

המעטפה הייתה עבה וכבדה עשוי קלף צהבהב והכתובת הייתה כתובה  בדיו ירוקה ומבריקה ולא היה בול

כולם- ''הוגוורטס!"

כשהארי הפך את המכתב לצידו השני , ביד רועדת הוא ראה  חותם שעווה סגול שנשא סמל  מפואר; אריה , נשר, גירית ונחש שכולם מקיפים אות H גדולה

כולם- ''הוגוורטס''

"נו כבר ילד!" צעק הדוד ורנון מהמטבח ''מה מעכב אותך?  אתה בודק אם שלחו לנו פצצה בדואר?" הוא צחק מהבדיחה של עצמו

פיטר- ''סימן רע''

הארי חזר למטבח , עדיין  מביט במכתבו בתהייה , הוא הושיט לדוד ורנון את החשבון והגלויה והחל לאט לאט לפתוח את  המעטפה הצהובה

ג'יימס- ''אני קרעתי לא פתחתי את המכתב שלי''

סיריוס - ''כן אתה באמת קרעת את המכתב שלך  לא ?''

ג'יימס- ''שתוק''

הדוד ורנון  פתח את המעטפה של החשבון והשמיע נחירה  נוספת

סיריוס - ''הוא חזיר!"

פיטר - ''אז עכשיו הוא חזיר זאב ערפד? הגיוני''

ג'יימס \ רמוס- *בוהים בזעם*

סיריוס - ''לא ... אולי ערפד''

והעיף מבט בגלויה  מארג חולה הוא אמר לדודה פטוניה היא אכלה משהו לא טוב בצרפת

ג'יימס - ''ולנו אכפת מזה כי?" הארי הולך להוגוורטס !!! להמשיך לקרוא על הארי!"

אבא אמר דאדלי פתאום אבא הארי מחזיק משהו

ג'יימס- *קורא קדימה* ''הו לא"

בדיוק כשהארי עמד להתחיל לקרוא את המכתב הדוד ורנון חטף אותו מידו

סיריוס- ''ממזר''

זה שלי אמר הארי  וניסה לחטוף אותו בחזרה

רמוס- ''כן תן לו את המכתב חזרה!"

מי ירצה לכתוב לך מכתב לעג לו הדוד ורנון

סיריוס - ''אני''

רמוס- ''ואני''

פיטר- ''וגם אני''

ניער את המכתב כדי לפתוח אותו ביד אחת והביט בו . פרצופו החליף צבעים מאדום לירוק מהר יותר מהרמזור שבצומת. ואז הוא המשיך להחליף צבעים . תוך שניות הוא היה לבן - כמו דייסה מקולקלת

ג'יימס - ''ראו שינוי צורה במוגלגים!  קונים את הערכה ב8 חרמשים . הכסף שלך לא מתבזבז כאן !"

פ-פ-טוניה השתנק

סיריוס - ''אז ... בוא בפאניקה כי מישהו בהוגוורטס שלח לו פרצוף של אשתו?"

רמוס - ''אני לא יכול להאשים אותו ... באמת.... הייתי בפאניקה אם היו פותח מכתב  מהוגוורטס   ורואה פרצוף מכוער ..."

סיריוס- ''נכון''...

דאדלי ניסה לחטוף את המכתב ולקרוא אותו

ג'יימס - *לדאדלי*  זה לא שלך

לרגע זה נראה כאילו דודה פטוניה עומדת להתעלף כשראתה את המכתב

פיטר- ''כן!!!!!"

היא לפתה את גרונה והשתנקה

סיריוס- ''אני לא עושה את זה כשאני מעמיד פנים שאני מתעלף''

ורנון !  אוי הצילו - ורנון!

רמוס- ''אני יודע ! זה מכתב שמראה את הפנים המכוערות ביותר שאי פעם ראיתם''

ג'יימס- *לסיריוס* ''אנחנו צריכים לנסות את זה''

סיריוס - *מהנהן*

 פיטר -  ''אה. רמוס תראה מה עשית!''

רמוס -''לעזאזל''

הם הביטו זה בזה כאילו שכחו שדאדלי והארי בחדר

ג'יימס- "מעניין מה הארי היה רואה במכתב''

סיריוס- ''זה קל ...דאדלי ''

רמוס- * לפיטר* ''או שזה יכול להיות ג'יימס''

ג'יימס- ''שמעתי את זה''

דאדלי לא היה רגיל שמתעלמים ממנו

סיריוס - ''היינו די בטוחים בזה עד כה''

הוא טפח על ראשו של אביו בעזרת מקל הסמלטינגס שלו

פיטר- ''ואז הוא הבין שזה בעצם  השרביט של הארי. והוא הפך את אביו לקליע והקליע נבהל וירה בו והעולם הפך למקום טוב יותר''

אני רוצה לקרוא את המכתב הזה אמר בקול רם

רמוס- ''מעניין מה הוא היה רואה במכתב?"

סיריוס- ''הוא היה רואה את עצמו אתה יודע כמו מראה"

אני רוצה לקרוא את זה אמר הארי בזעם זה שלי.

ג'יימס- "וויכוח ראוי בן שלי אבל אני חושש שזה יסתיים ב''

צאו החוצה שניכם קרקר ורנון

פיטר- ''טעות שלי. מצטער,  דאדלי הפך אותו לצפרדע"

ותחב את המכתב חזרה למעטפה

רמוס - ''זו אכזריות כלפי המוצרים של זונקו ! אנחנו תובעים!"

 הארי לא זז

פיטר- ''זה גם מקפיא קסום?'

אני רוצה את המכתב שלי הוא צעק

סיריוס- ''אני רואה שעקשנות עוברת בדם אצל הפוטרים''

ג'יימס- ''אוי''

תנו לי לראות את זה דרש דאדלי

רמוס - "זה לא שלך! ועכשיו שב ושתוק!''

ג'יימס \ פיטר \ סיריוס - *המומים מרמוס*

רמוס- "מה?"

החוצה שאג הדוד ורנון

פיטר- ''מעניין רמוס ידע מה ורנון יעשה ... זה עשוי להיות שימושי יותר מאוחר  כאשר נברח עם הארי מכל זה"

ג'יימס- ''כדאי שתגיעו בקרוב או שאני אצטרך את המעיים שלכם כשתגיעו לגן העדן ''

הוא הרים את דאדלי וגם את הארי בצווארונים שלהם והשליך אותם לפרוזדור

סיריוס- ''וואו הוא חייב להיות חזק אם הוא מרים את דאדלי!"

וטרק את דלת המטבח מאחוריהם

רמוס - ''תנו לי רק להבין  המכתב מהוגוורטס מראה לכל מי שלא הארי את הפנים המכוערים ביותר  שראה''

כולם- ''כן''

רמוס - ''ודאדלי הפך את אביו ל''

סיריוס - ''צפרדע''

רמוס- *אנחה* ''בסדר''

הארי ודאדלי מיד התחילו להיאבק בשקט על הזכות  להאזין דרך המנעול

פיטר- ''כמובן''

דאדלי ניצח

כולם- ''לעזאזל"

אז הארי, משקפיו משתלשלים מאוזן אחת נשכב על בטנו כדי להקשיב בסדק שבין הדלת לרצפה

ג'יימס- ''הוא גם רב תושייה''

ורנון אמרה הדודה פטוניה בקול רועד איך הם  יכולים לדעת אפה הוא ישן? אתה חושב שהם מרגלים על הבית

סיריוס - "כן יש את גברת פיג  מעבר לכביש ופיטר חי בארון שבו אין הרעלת עכברושים ואני... אתה יודע...  אפשר את הנקניקיות האלה? תודה ורמוס משתמש בגלימת ההעלמות הישנה"

אולי הם עוקבים אחרינו מלמל הדוד ורנון כאחוז טירוף

פיטר - "לא אנחנו מתעניינים יותר בהארי"

אבל מה עלינו לעשות ורנון? האם עלינו לכתוב חזרה ? תגיד להם שאנחנו לא מעוניינים..

רמוס- ''זה לא עובד אבא שלי ניסה ''הילד לא יכול ללכת הוא זאב'' * חיוכים* ''הם פשוט המשיכו להתקרב עד שנכנע ושאל מה הסידורים המיוחדים''

הארי יכול לראות את הנעליים השחורות המבריקות של ורנון פוסעות הלוך ושוב במטבח

ג'יימס- ''אתה לא מקבל סוג כזה של מידע בחור המנעול''

לא הוא אמר לבסוף לא אנחנו נתעלם מהם אם הם לא יקבלו תשובה ... זה הכי טוב... אנחנו לא  נעשה שום דבר

רמוס- *מתחיל לצחוק לפתע*

אבל ורנון

לא יהיו דברים כאלה בבית שלנו פטוניה כשלקחנו אותו החלטנו שאצלנו לא יהיו שטויות כאלה!

כולם- ''שטויות ?  קסם?"

הפרק הקודם		הפרק הבא