לנשום עמוק

סערה מתחוללת בחוץ. אנשים כועסים ושמחים בשלהם מתחילים למהר ללכת לביתיהם החמים, בעוד שהרוח מתגברת בחוץ.

"אתם באים? " שואל אדמונד, בעוד שהרכבת עוצרת בתחנה, ייעודה ללונדון.

"לא אמרתם שזו לא הדרך? " אני שואל. כרטיסים מבצבצים מתיק הגב שלי, העמוס בבגדים ומצלמת קסמים, ואני לא יודע מה לעשות.

"פשוט בואו. " נאנחת לוסי.

הרוח מתחזקת, והרציף כמעט וריק. 

"קדימה, בואו! " אומרת הרמיוני, ואני ודומיניק מסתכלים אחד על השני במבטים של 'אין ברירה'.

אנחנו צועדים בכל כורחנו אל הרכבת. צעד אחד קטן, הצעד הכי מפחיד אל תוך הרכבת, נמנע מאיתנו כשאנחנו נשאבים לתוך הרכבת במהירות האור.

                                                      *******

אני פוקח את עיניי לאט לאט, וידי נוגעת בחול מחוספס אולם נעים להפליא.

השמיים תכולים, העננים לבנים כמעט כשלג והחום ממש חזק, אך לחות כמעט אינה באוויר. לידי שוכבים הרמיוני ודומיניק, כמה מטרים קצרים אחד מהשני. 

תוהה אני איפה לוסי ואדמונד, עד שאני קם באותה איטיות וקושי שפקחתי את עיניי לפני כן.

"אדמונד? לוסי? " אני רואה אותם, ידיהם שלובות כילדים קטנים בגנון כשהגננת מבקשת לשלב ידיים ולשתוק, 'לכל הרוחות'.

"תעיר אותם. " אומר אדמונד, ומחווה את ראשו לעבר דומיניק והרמיוני.

"דום, הרמיוני, תתעוררו. " אני מתכופף וכהרף עין הם מתעוררים. זקנו של מרלין, הם סקרנים ושונאי שינה.

"אנחנו בנרניה! " מתלהב חברי שחור - השיער.

"מהר, צריכים לזוז, אין לנו הרבה זמן. " 

"למה? " 

"כי עוד מעט הם יבואו. "

"מי זה 'הם'? "

"זאת אומרת, כספיאן וסוזן. היא חזרה לפה לא מזמן, הכרחנו אותה. ז''א, היא באה מרצונה החופשי, " אומרת לוסי וקורצת. "אם שואלים. "

"וגם פיטר פה. " מוסיף אדמונד.

"אז קדימה, בואו. "

אדמונד ולוסי בראש, ואני וחבריי מאחוריהם.

"אני לא סומכת על אדמונד הזה, " לוחשת הרמיוני.

"אז אנחנו כן, נכון אל? " פונה אליי דומיניק ואני מהנהן בחוסר ריכוז. 

הגלים שקטים, אם בכלל נמוכים. הים ללא מלח, אין את הריח שלו המציף את המים ועושה קצף כמו תמיד. אני רץ לשטוף את פניי ובעוד שכולם ממשיכים ולא שמים לב אליי, ואז אני חוזר, והם מתנהגים כאילו לא הלכתי.

אנחנו הולכים עד תחילת היער ללא הלחות, באופן מפתיע למדי.

רחשים נשמעים מבין צמרות העצים. 

"שיט. " לוחש אדמונד. אינני מבין, כל האויבים בנרניה הובסו, לא כך?

החיים פה שקטים, כל המלחמות שהיו צריכות להיות נגמרו וכולם חיים חיי שקט ושלווה.

האמנם?

הפרק הקודם		הפרק הבא