מסוכנת

הפיק מוקדש לsbow white. תודה רבה!

הם רצו כול עוד רוחם בם. הם לא יכלו להביט לאחור, רק לרוץ.  היה להם עשרים שניות לברוח, מה שנותן להם פחות או יותר כלום.

אבל לפני שנמשיך את סיפורינו, צריך להסתכל כמה ימים אחורה, בשביל לדעת מה באמת קרה.

אלבוס וג'יימס חזרו מחופשת חג המולד. לילי, שרצתה לשמוע הכול על הוגוורטס, נדנדה להם, ורווח להם לשוב לשגרה.

ג'יימס תפס לעצמו קרון רכבת והתיישב שם. שלושת חבריו ישבו שם, כך שלאלבוס לא נותר מקום. או יותר נכון, לא נתנו לו מקום.

"לא צריך!" קרא אלבוס, נעלב, והלך לחפש תא אחר.

הוא מצא תא ריק בסוף, והתיישב שם.

באמצע הנסיעה, הרכבת נעצרה בחריקה, והחשיכה. צווחות של תלמידים נשמעו, אבל אלבוס, שישב רחוק, לא שמע אותם.

כשדלת התא נפתחה בחריקה, אלבוס התחיל לחשוש. לפני שהספיק למצוא את קולו ולשתוק, לחש שתק נורא אליו.

אלבוס הבחין בידיהם עוטפות מסביבו את השק. משהו נראה לו נורא מוזר. משהו בקשר לקעקוע...

ועכשיו, כשלוסי איתו, עדיין טרד אותו עניין הקעקוע.

דלת המרתף נפרצה. אבל לא סקורפיו עמד שם, אלא דמותו היותר בוגרת, דראקו מאלפוי.

"מה- מה אתם עושים כאן?!" שאל, כמעט בצעקה. הוא הבחין באלבוס והחוויר. "את- אתה, מי הביא אתכם לפה?"

"אוכלי המוות" ענו שלושתם פה אחד.

"לא הגיוני. הקבוצה התפרקה לפני שנים. וולדמורט לא חי יותר, ורובם פשוט פחדו ממנו. מי כלא אתכם פה, ואיך הוא מצא את המקום?"

אלבוס נראה מבולבל. "ידעתי שיש משהו מוזר בקעקוע הזה.." מלמל.

"הקעקוע נראה כמו זה?" שאל דראקו והפשיל את שרוולו השמאלי. אות האופל נראה שם, בקושי.

אלבוס הניד בראשו לשלילה. "זה היה סוג של ציפור... שמושיטה את הטפרים שלה קדימה."

ג'יימס בהה בו בבלבול. "כמו עורב?"

"משהו כזה. אתה לא חושב שאלה רביינקלואים?"

דראקו הניד בראשו. "לא יכול להיות. הם לא כאלה. ומי את?" שאל את לוסי, ששתקה עד עכשיו.

"לוסי גולדן. אפשר בבקשה לצאת מפה לפני שהם יחזרו?" שאלה, חוששת שהם יבואו.

"ברור. צריך להגיד להורים שלכם," הוא הביט באלבוס, שהכי דמה להארי בתיעוב קל. "אחרי."

הוא התחיל לעלות במדרגות. ג'יימס התחיל ללכת לכיוונו. הוא בקושי חצה את החדר, כשבבום גדול עף אחורה. "ג'יימס?" הסתובבה אליו לוסי בבהלה.

"יש לנו בעיה יותר גדולה ממנו." אמר אלבוס בקול מבשר רעות. "אנחנו לא יכולים לצאת מכאן."

הפרק הקודם		הפרק הבא