מסע המוות של אדון האופל

וולדמורט כבר הכיר את הגיהינום טוב ביומיים האלו, הוא טייל כמעט בכל חלקה שלה, אך לא עניין אותו הנוף, או אגמי הלבה הרבים, או גופות האנשים השכובות בכל מקום, הדבר היחיד שעניין אותו זה הטורניר.
שבוע אחרי ההזמנה, עדיין לא הגיע אף אחד אל וולדמורט, הוא התחיל להרגיש שעבדו עליו, אך פתאום, הופיע ממולו איש עטוי ברדס, שהחזיק גרזן גדול בידו, וולדמורט לא הבין מה קורה.
"אז אתה הלורד וולדמורט הידוע לשמצה, אה? טוב, תכיר אותי, אני הוא מלאך המוות."
וולדמורט עמד במקומו, הוא לא העז אפילו לזוז, אולי זה מהפחד הגדול שלו, ואולי מהסקרנות שאפפה אותו באותו הרגע, אומנם עיניו של המלאך לא נראה, אך וולדמורט היה בטוח שהמלאך רואה אותו, זו הייתה מין... הרגשה שכזאת.
"קדימה, בוא איתי, אתה צריך להתכונן אל הטורניר." אמר המלאך, וולדמורט הביט בו במבט בוחן, מה לעזאזל המלאך הזה רוצה ממנו?
פתאום, המלאך נגע לוולדמורט ביד, עוד לפני שוולדמורט הספיק להגיב, שניהם נעלמו, הם נחתו במקום שאיכשהו היה נראה... רגיל, הנופים בו לא היו אדומים, וולדמורט התגעגע לנוף הזה.
"הנה, חכה פה, עוד כמה שעות הטורניר יתחיל." אמר המלאך, ונעלם במהירות, משאיר עשן אדום במקום שבו הוא עמד לפני כמה שניות, וולדמורט עדיין לא באמת הין שהוא הרגע פגש את... מלאך המוות, הוא גם רק הרגע הבין שהוא נמצא בתוך אוהל ענקי.
וולדמורט היה היחיד במקום, אך תוך כמה זמן, המקום התחיל התמלאות, אפילו יותר מדי, וולדמורט היה בטוח שיש לפחות מאתיים אנשים שם, וולדמורט התחיל לטייל בין האנשים, הוא נתקל באיש בעל ארבעה ידיים, וגם באיש שהיו לו כנפיים באורך של כנפיים של מכדרר-אש סיני.
פתאום, נשמע קול חזק, וולדמורט הקשיב לו-"שלום לכם, אנשים, וברוכים הבאים לטורניר המוות השנתי!", נדמה היה שההד של הקול הגיע אפילו לעולם החיים, זה כנראה היה המנחה של התחרות.
"למי שחדש פה, בואו ואני אספר לכם מהי מטרת הטורניר, המטרה היא לנצח כל אחד ואחד שעומד מולך, אם תצליח לא להפסיד אף פעם אחת, תצליח לזכות בפרס הנחשק, חזרה אל ארץ החיים!"
"ועכשיו, למתמודדים בקרב הראשון שלנו, בואו ונקבל את... סילנקו ג'אמאס וקארב סנאקן!" המנחה צעק, ובאותו הרגע שנשמעו השמות, הגיעה אישה אל כל האנשים, היא לקחה כנראה את שני המשתתפים, והוציאה אותם מהאוהל, כנראה עכשין הם עלו לבמה, כי המנחה המשיך לדבר.
"ועכשיו, אתם מוכנים, הקרב עומד להתחיל בעוד-שלוש."
"שתיים", הקהל התחיל להצטרף אל המנחה.
"אחת." פתאום נשמע שקט, כולם רצו לשמוע את תחילת הקרב.
"גו!" נשמע קול המנחה על רקע צילצולים רמים, הקרב התחיל, וולדמורט לא יכל להביט על הקרב מבעד לאוהל, כי חמישים מהמשתתפים של התחרות ניסו להביט מבעד לאוהל, מקווים שמהמקום שבו הם עומדים אפשר לראות את הקרב.
כעבור חמש דקות, שבהם נשמעו מקולו של המנחה מילים כמו "אאוץ'.", "אחח." ו-"זה בטח כאב.", השתרר לרגע שקט, ואז נשמע קולו הרם של המנחה-"והמנצח הוא... קארב סנאקן!, קארב עולה לשלב הבא!"
מחיאות כפיים נדמעו מכל עבר, אפילו המשתתפים שנמצאו באוהל מחאו כפיים, הבן אדן שקרוי קראב סנאקן נכנס לאוהל, הוא היה נראה מיוזע, בעינו הימינית היה פנס גדול וסגול, וחתך עמוק היה בידו השמאלית, הוא נעמד שני מטרים מוולדמורט, והתחיל לעשות מתיחות, ברגע הזה וולדמורט התחיל קצת לחשוש.
אחרי חצי שעה של קרבות, שבה נשמעו קולות לא פוסקים מפיו של המנחה, אחרי קרב של שני אנשים, שבה ניצח אדם בשם "סטאמפ דורקין", קולו הלא פוסק של המנחה נשמע שוב-"והמתחרים הבאים שלנו הם... ג'יימס טראנקן וטום ואנדורולו רידל!"
המשך יבואD:

הפרק הקודם