עתידנו

"אני הולכת להיות שמנה!"

"את ידעת למה נכנסת, הרמיוני,"

"עכשיו אתה אמור להגיד שאני לא אהיה שמנה, רון."

"אבל את תמיד תהיה יפה." הוא אמר ונישק אותי.

"אתה עשית אותי שמנה!"

"אלוהים, הרמיוני, את לא שמנה," חייך רון.

"קל לך להגיד!" אמרתי בכעס. "אתה לא זה שעובר בחילות, כאבי בטן, כאבי ראש, הקאות, סחרחורות - "

"הרמיוני, תאמיני לי שגם אני עובר את זה,"

"תסתום, רונלד." הסמקתי וטמנתי את ראשי בכרית. "אני מכריזה שאני חולה."

"בסדר," הוא חייך בציניות. "אז גם אני חולה, אפשר להצטרף לכאבך?"

הסתכלתי על אדום השיער שעמד בדלת. "אתה מעצבן אותי, וויזלי."

"גם את מעצבנת אותי, וויזלי." הוא חייך והתקדם לכיווני. הוא ישב על המיטה לצידי וטפח את על ברכיו. לא יכולתי שלסרב ונשכבתי עליהן.

"אני באמת טיפשה."

"את לא טיפשה בכלל." הוא גיחך. "המכשפה הכי גאונה שאי פעם הכרתי."

"לא התכוונתי לזה, רון." חייכתי. "התכוונתי לזה שנכנסתי להיריון."

"טוב, את חושבת שאת בשלה לזה?"

"אני לא יודעת." עניתי ופיהקתי. "תמיד דמיינתי את הילד המושלם."

"באיזה גיל בדיוק?"

צחקתי. "בגיל 9. אני זוכרת שרציתי שיקראו לו הוגו, ושיהיה לו שיער ג׳ינג׳י ועיניים כחולות, וילדה שיקראו לה אמה, ושיהיה לה שיער חום ועיניים ירוקות, שהיא תהיה חכמה ונחמדה ואמיצה..."

"וגריפינדורית, כמובן." העיר רון.

"כן, היא יכולה להיות גם גם ברייבנקלו."

"וויזלית שלא בגריפינדור? על זה עוד לא שמעתי,"

"מה שתגיד, רונלד..." אמרתי בקול מנומנם.

"את עייפה, הא?" שמעתי את קולו בקושי, ואז עיניי נסגרו. 

"לילה טוב, הרמיוני." שמעתי אותו, והרגשתי שהוא מלטף את שיערי. "לילה טוב, מלאך קטן." הוא  הסתכל על בטני ואני חייכתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא