שנה שביעית

"איפה היא?" שואלת הפרופסור. "איפה הגופה?"

"אנחנו לא משוגעים, פרופסור, " ממהר רון להגיד והרמיוני דופקת לו מרפק. 

"רון, תסתום." היא לוחשת. "הגופה הייתה פה. היה לה שיער בלונדיני ועיניים כחולות כאלה."

או ירוקות. הרמיוני לא בדיוק זכרה את כל הפרטים, אבל הילדה בהחלט הייתה מפה.

"טוב, לכו לישון. אני כבר אטפל בזה. לילה טוב."

"לילה טוב, פרופסור." אומרים השניים. פרופסור מק'גונגל חוזרת לחדרה ורון והרמיוני ורון משוטטים במסדרונות לחדר המועדון בגלל שהרמיוני טענה ששכחה שם ספר פרטי ושמאז המלחמה היא מפחדת ללכת בחושך לבד, אז שרון יבוא איתה.

"אני לא מאמין לך," אומר רון, בעוד הוא וחברתו הולכים במסדרונות בהוגוורטס. "שאת מפחדת מחושך."

"אז אל תאמין. יש לי הרבה פחדים שאתה לא יודע עליהם, רונלד!" אומרת הרמיוני בתקיפות.

"את פוחדת מחושך? באמת?"

"כמו שאתה פוחד מעכבישים, זה מפתיע?"

"לא כל כך. אז מה, אני גורם לך ביטחון?"

השאלה הזו לא יכלה לא לגרום להרמיוני לצחוק. אז היא צחקה.

"בטח, רון," צחוקה גובר עוד יותר. "בטח."

"סליחה? אני חזק מאוד מאז המלחמה! פיתחתי שרירים!"

"זה בסדר, רון, אני לא רוצה להרגיש את ה'שרירים' שלך. "

"את רומזת שאני לא חזק?"

"אתה הכל חוץ מחזק, רון. אבל זה בסדר, אתה הנמושה שלי,"

"אני לא נמושה! אני לא חוטף מכות!"

"ראיתי איך אגרוף בבטן מקפל אותך."

"הרוקר הזה היה חזק," מתגונן הג׳ינג׳י. "זה היה לא הוגן."

הם מגיעים לחדר המועדון. האח עוד בוערת, אף לא אחד מסתובב שם. רון והרמיוני מתחילים לחפש את הספר שהרמיוני "שכחה" בחדר.

היא פשוט לא רוצה לישון לבד. היא לא רוצה לחוות את הפחדים האלה, אותם פחדים כשישנה עם הארי באוהל בחיפוש אחר ההורקרוקסים. היא פשוט פוחדת. אבל זה תמיד נשמע לכל המכירים אותה מגוחך; הרמיוני גריינג׳ר הגאונה פוחדת ממשהו. 

לאט לאט, מרוב החיפושים הרבים, הם נרדמו על הספה. הוא שכב על הספה והרמיוני שכבה עליו. הוא חיבק אותה ולפני שהרגישו בכלל עלה השחר. הרמיוני התעוררה בשש בבוקר, מבוהלת כהוגן. היא התגלגלה מהספה ונפלה על הרצפה. במהרה רון קם ועזר לה לקום. היא סמוקה כולה. שניהם יושבים על הספה וחושבים.

"ישנו פה בלילה?" שואל רון ומפהק. הרמיוני מגרדת את אפה ומעבירה את ידה בפניה. היא הייתה כל כך לא אחראית, היא חושבת. נרדמה בספה האדומה בבחדר המועדון, ועוד עם רונלד וויזלי.

"אני לא מאמינה שהייתי כל כל לא אחראית, שנרדמתי בחדר. בטח ג׳ייד ופרוואטי דואגות לי. אני אלך לחדר, רון. ואתה לך לשלך." היא אומרת ושניהם קמים. היא נושקת לפיו וממהרת לחדרה.

והוא לחדרו, כמובן. מתפלל שהבנים לא חיטטו לא במיטה עוד פעם כדי לגלות מה הוא מסתיר שם. 

את היומן שלו.

הפרק הקודם		הפרק הבא