מלחמת הטהורים והאפלים

האדמה רעדה.

רון והרמיוני נעמדו בחוסר יציבות. וויל ואנבת' תמכו ברייצ'ל, שנראה שהנבואה גבתה ממנה את רוב האנרגיה.

השולחן נפל על צידו. תמונות תלויות על הקיר נפלו והתנפצו על הרצפה בזאת אחר זאת. מהומה שלטה בחדר.

"מה לעזאזל קורה כאן?" קרא רון בבהלה. 

שאגה חזקה נשמעה מכיוון החצר האחורית.

וויל ואנבת' החליפו מבטים פעורי עיניים.

"מהר!" צעקה אנבת'. "צאו מהחדר! לכו לכניסה הראשית של הבית! מהר!"

וויל התחיל ללכת, תומך ברייצ'ל, בעקבות הרמיוני. רון ואנבת' במאסף, סוחבים את פרסי חסר ההכרה. הם הספיקו לצאת מהחדר בדיוק כשהקיר החיצוני שלו התפוצץ.

שברי טיח ואבן עפו לכל עבר. כל החבורה רצו החוצה. הם נעצרו מתנשפים ליד דלת הכניסה. אנבת' ורון הניחו את פרסי בעדינות כך שישען על הקיר. החתך שלו היה במצב טוב. רשת צפופה נבנתה בשכבות מתוך החתך החוצה, משלימה את

העור במקום בו הכישוף פגע פגע. הרשת כמעט הושלמה, ופרסי לא הפסיק למלמל ולהסתובב במקומו. עוד כמה זמן הוא יתעורר.

רייצ'ל נשענה על הקיר בכבדות, אבל נראה שהתאוששה. היא הביטה לעבר החדר שבו שהו עד לפני רגע בעיניים גדולות.

"זה... מה שאני חושבת שזה?" שאלה בלחץ.

אנבת' הנהנה. "מפלצת השיגה אותנו. זאת הייתה טעות לבוא לכאן, הייתי צריכה לזכור שהמפלצות ירגישו בנו מיד."

"מה אנחנו עושים?" שאל וויל בקדרות.

אנבת' בחנה את החבורה הקטנה שלהם. הרמיוני כמעט ראתה את הגלגלים בראשה מסתובבים.

"טוב, שניים יצאו ויסיחו את דעת המפלצת. אחד מכם -" היא הצביעה על רון והרמיוני. "- יתחבא ויביא את הקללה הקטלנית שתהרוג את המפלצת. ועוד מישהו צריך להישאר כאן ולשמור על פרסי."

"אני אסיח את דעת המפלצת," התנדבה רייצ'ל. היא שלפה סכין מהמגף שלה.

אנבת' הנהנה. "טוב. אני אבוא איתך. וויל, תישאר פה עם פרסי, אוקיי? אם התקרה תקרוס או משהו - תדאג שהוא יהיה בסדר." וויל הנהן. "טוב, אחד מהקוסמים צריך לכוון את המכה הסופית. אה, הרמיוני?..."

הרמיוני פתחה את פיה להסכים, אבל לא הספיקה.

"אני אבוא," אמר רון.

"רון?" שאלה.

"הרמיוני, את לא יכולה להסתכן ככה. לא במצבך," אמר בהחלטיות.

"מצבך?" שאלה אנבת', מצחה מקומט.

הרמיוני הבינה מיד, כמובן. היא בהריון. רון לא יסכים שתצא להילחם עם עובר בבטן.

היא התחילה להתווכח, אבל שאגה נוספת קטעה אותה, קרובה יותר מקודמתה. היא נאנחה בהשלמה.

"אה!" קראה פתאום. דרך אחרת להועיל עלתה בקרבה. "אז אני אביא תגבורת. אני מתעתקת אל הארי וג'יני, ולא אכפת לי מה המצב שלי, שמעת?"

רון לא הספיק להגיב ופיצוץ נוסף נשמע מהחדר ההרוס.

אנבת', על אף שלא הבינה, התעלמה לעת עתה מחוסר הידיעה. "אוקיי. תביאי תגבורת. עכשיו בואו נזוז!"

היא משכה את רון ורייצ'ל אחריה, לכיוון המפלצת.

הרמיוני הסתובבה אל וויל. פרסי המשיך לנוע במקומו, עוד יותר חסר מנוחה ממקודם. החתך נעלם, וכל מה שנשאר ממנו זה רקמת עור כסופה ובוהקת.

"וויל," פנתה אליו. "יכול להיות שפרסי יתעורר. אם כן, אל תיתן לו ללכת, הוא עדיין לא במצב להילחם. הוא זקוק לעוד כמה שעות של מנוחה. תשמור שהוא ישאר כאן, עדיף שוכב."

וויל הנהן. "אני אנסה. למרות שהוא יאבק בי כשהוא יבין שמפלצת ענקית תוקפת את הבית המסכן שלכם."

הרמיוני חייכה קצת ונופפה לשלום. ולפני שהספיק לנופף בחזרה, היא התעתקה.

מוזר עד כמה שליו נשמע הבית המלא בצרחות של פעוט. זה היה כמעט דממה לעומת המהומה בבית שלה ושל רון.

"הארי! ג'יני!" היא צעקה והתחילה לרוץ לכיוון הסלון.

"הרמיוני?" קרא הארי בתמיהה מהמטבח. ג'יני ישבה בסלון עם ג'יימס הקטן, שלא הפסיק לצרוח ולצעוק בחדווה תוך כדי משחק בצעצועים שלו. ג'יני הביטה בו בחיוך, בטנה נפוחה מעט מהריון בחודש חמישי.

"הארי, ג'יני, יש צרות. אנחנו צריכים עזרה." אמרה הרמיוני במהירות, מתנשפת מעט.

"מה קרה? מי תוקף?" שאל הארי, שרביטו כבר דרוך בידו.

"אנבת' באה לביקור. סיפור ארוך. מפלצת עלתה על הריח שלה ותוקפת ברגע זה בבית שלי," הסבירה בקצרה.

יאמר לזכותו של הארי, שעל אף שלא הבין כלום וזה ניכר בעיניו, הוא לא התחיל לשאול שאלות. ללא מילה מיותרת הוא התקרב להרמיוני.

"תישארי כאן עם ג'יימס, ג'יני. אני כבר חוזר." ובמילים אלה הוא התעתק ביחד עם הרמיוני.

הם הופיעו באמצע הסלון. קולות הקרב הרמים בקעו מהמשך המסדרון, מלווים בקולות נפץ.

"מהר!" קראה הרמיוני. הם רצו לכיוון חדר האורחים ההרוס, שם התחולל הקרב.

ענק מפלצתי בעל עין אחת עמד באמצע החדר, כל כך גדול עד שרגל אחת שלו יצאה מחוץ לקיר השבור, בגלל חוסר מקום. עורו היה בגוון ירקרק מחליא ופניו היו מעוותות, כאילו נהג לבלות את זמנו כשראשו תלוי מעל להבות. אנבת' ורייצ'ל ניסו להעסיק אותו כמיטב יכולתן מבלי להיפצע, וזה היה קשה. לענק הייתה אלה ענקית ביד אחת, שריון מתכת מעוקם על החזה, ועל כתפו תלוי שק רוחש. בידו הפנויה הענק לקח משהו מהשק וזרק לכיוונה של רייצ'ל. היא הספיקה להתחמק בקושי, אבל זה לא עזר לה. ברגע שהאבן המלובנת שהוא זרק פגעה בקיר היא התפוצצה בקול נפץ מחריש אוזניים.

אז ככה הגיעו כל הפצצות האלה. 

רייצ'ל עפה קדימה וצנחה, חסרת הכרה, מעט מאחורי אנבת'. זאת החזיקה מעמד בקושי, שריטה גדולה מעטרת את מצחה. הרמיוני העריכה שבעוד זמן קצר היא תאבד את הכרתה.

ולכן היא פעלה. שרביטה היה בידה בין רגע. קללה בקעה ממנו, ורק במקרה הענק התחמק. הלך אלמנט ההפתעה.

רון הופיע לצידה. "הארי, טוב שבאת. הרמיוני! מה את עושה כאן?"

"מצילה את המצב," היא צחקקה. הענק הניף את אלתו הענקית, ושלושתם התגלגלו הצידה בקושי.

"מה קרה?" שאלה הרמיוני. "היית אמור להרוג אותו בזמן שהן העסיקו אותו."

חד העין זרק לעברם את אחת מהפצצות שלו.

"זה לא הצליח," ענה רון בעודם קופצים הצידה במהירות. "הקללה לא עברה את השריון. כאילו הדבר הזה מגן מקסם."

"מתכת... מכושפת?" שאל הארי, עדיין לא מבין מה קורה.

"אין לי מושג," אמר רון. הענק התחיל לתקוף שוב, אבל אנבת' ניצלה את הסחת דעתו ודקרה עמוק ברגלו בעזרת חרב-העצם שלה.

הענק שאג בכאב. הוא הניף את אלתו בזעם, ולפני שמישהו הספיק להגיב הוא פגע באנבת'.

היא עפה אחורה וגבה נחבט בקיר. הרמיוני הצליחה לשמוע אותה נאנקת בכאב כשהענק התקרב אליה בכוונה למחוץ אותה או לפוצץ אותה, מה שבא קודם.

"אנבת'!"

הצעקה הגיעה מהכניסה לחדר. הרמיוני סובבה את ראשה במהירות הבזק.

פרסי עמד שם, עדיין ללא חולצה, נתמך מעט בקיר. הוא הזדקף בחרדה כשהביט באנבת'. וויל עמד מאחוריו, ככל הנראה ניסה לשכנע אותו לחזור עד שראה את המצב של אנבת'.

הענק הסתובב גם הוא אל מקור הרעש. הוא פנה אל פרסי בצעדים כבדים.

וויל רץ אל אנבת', כנראה בפקודתו של פרסי. אבל פרסי לא היה יכול להילחם במצבו. הוא בקושי הצליח לעמוד על רגליו מבלי להישען על משהו.

"פרסי!" צרחה הרמיוני. הוא העיף בה מבט נחוש וחזר מיד להתמקד בענק.

ואז הרמיוני ראתה אותו. נער דקיק, רזה, חיוור. שיערו השחור התמזג עם הלילה. הוא רץ מאחורי הענק ונעלם מאחוריו.

וכשצעד ענקי אחרון הפריד בין פרסי לחד-העין, הנער הופיע שוב. הוא התקרב אל הענק במהירות, ובדקירה אחת עם החרב חתך את השק.

עשרות אבנים לוהטות נפלו מטה. הרמיוני צפתה בזה, כאילו בהילוך איטי, מבלי יכולת לעשות דבר. מבלי יכולת למנוע את המתרחש.

האבנים נחתו על הקרקע בקול לחשוש.

פיצוץ ענקי האיר את החדר.

הפרק הקודם		הפרק הבא