הכל לגמרי נהדר?

"שונאת שיעור שינוי צורה על הבוקר, איך הם מצפים שאני אתרכז?" רוז התלוננה כשנכנסו לארוחת הבוקר באולם הגדול.
"רוז, גם אם השעה הייתה אחד בצהריים לא היית מתרכזת בשיעור שינוי צורה." אמרתי כשהתיישבנו ליד סקרופיו, אלבוס ומייק.
"בוקר טוב," אלבוס אמר, ופינה לי מקום בינו לבין מייק.
"בוקר טוב," קלואי מיהרה להשיב.
"בוקר טוב," אמרנו אני, אמה ורוז.
"אז, שינוי צורה על הבוקר?" סקרופיו אמר.
"ועוד עם סלית'רין! מה הם חשבו לעצמם?" רוז גלגלה עיניים.
"חבל שלא עם הפלפאף, נכון, מייק?" סקרופיו גיחך.
"באמת חבל," מייק נשען לאחור.
"חבל בשבילך, או חבל בשביל ג'סיקה? אל תחשוב שאנחנו לא יודעים מה היה אתמול אחרי שיעור לחשים." רוז קרצה.
"אם כבר מדברים על ג'סיקה..." אלבוס אמר תוך כדי שיעול מבויים והטה את ראשו  לכיוון שמאל.
הצצנו שמאלה וראינו את ג'סיקה מתקרבת.
"מייקל!" היא נדחסה ביני לבין מייק.
"היי ג'ס," הוא כרך את ידו סביב כתיפה.
"זה השולחן של גריפינדור," רוז הייתה רעה במיוחד. "הפלפאף נמצא בכיוון השני."
"אני יודעת, רק קפצתי להגיד שלום." לא נראה שג'סיקה נעלבה. או הבינה את הרמז.
"שלום." רוז אמרה בקרירות.
שתיקה.
"בכל אופן, אני צריכה לזוז, חברות שלי מחכות לי. ביי, ניפגש אחר כך!-"
"או שלא," רוז מלמלה.
"ביי מייק," היא נישקה אותו על שפתיו והלכה.
מייק בהה באוויר בחולמניות ונגע בשפתיו.
"ביי ג'ס." הוא מלמל לאחר מספר שניות.
הבטנו בו.
"היא הלכה." אלבוס אמר לו.
מייק חזר לאכול.
"היית די אכזרית אליה, רוז." סקרופיו ניסה להסתיר את חיוכו.
"כן, זה לא היה נחמד. אבל היא לא נעלבה. תאמיני לי, היא אפילו לא חשבה שיש לך כוונות רעות, או איזושהי מטרה לפגוע בה." מייק גיחך.
"זה עדיין היה אכזרי." סקרופיו אמר.
"זה ידוע שהן לא חברות הכי טובות, אתה יודע." אמה העירה.
"כן, כבר מהשנה השלישית." אמרתי.
"מה קרה בשנה השלישית?" אלבוס תהה.
"דיברתי איתה לראשונה." רוז הפטירה.
"ומה היא אמרה?" אלבוס שאל.
"לא זוכרת, אני רק זוכרת שהיא השאירה עליי רושם של ילדה אהבלה."
"ובגלל זה את שונאת אותה?" מייק שאל.
"אני לא שונאת אותה, פשוט לא מתחברת."
"לא מתחברת למה?"
"לאנשים טיפשים."
"אבל מייק טיפש, ואתם חברים טובים."
מייק החטיף לאלבוס.
אלבוס צחק.
"בכל אופן, מייק, שיהיה לכם בהצלחה ביחד, אתם דווקא מתאימים." רוז אמרה בכנות.
"כן, שניהם טיפשים."
הוא שוב החטיף לו.
הפעם גם אנחנו צחקנו.
"ברצינות, אני חושבת שאתם באמת מתאימים. לא יודעת, יש לכם גם הרבה במשותף." רוז אמרה.
"בניגוד להרבה זוגות אחרים שאני מכירה," היא הפנתה את ראשה לכיוון הוגו, אחיה הצעיר, וחברתו מסלית'רין, שבדיוק יצאו מהאולם.
"זה באמת מוזר שהם ביחד." אמרתי.
"אבא התעצבן ממש כשהוא שמע את זה. אמא הייתה קצת פחות קשה." רוז אמרה.
"בגלל שהיא מסלית'רין?" קלואי שאלה.
"בעקרון כן. אבל אחרי שהיא באה אלינו פעמיים, הם ראו שזה דווקא בסדר. היא כן נחמדה, היא גם מעולה בקווידיץ', אבל הם לא מתאימים. הוא חננה והיא מגניבה ממש." רוז אמרה.
"הוגו לא חננה," אמה אמרה. "הוא פשוט משקיע בלימודים."
"אמה, זה שאת חננה לא אומר שאת צריכה להגן על חננות אחרים."
"אני ממש לא חננה," היא אמרה בתקיפות. "אני פשוט משקיעה בלימודים."
"כן, כן."

רוז, קלואי ואני נכנסנו לחדר לאחר שעה של שיעור שיקויים ועוד שעתיים של שינוי צורה.
הכנסתי את קלף הבוחן בשיקויים שעליו היה כתוב "95" למגירה, כדי שאוכל להראות אותו לג'יימס יותר מאוחר. בכל זאת, הוא זה שעוזר לי בשיקויים, ככה שזה די בזכותו.
"אין לי כוח יותר ללמוד. לעזאזל!" רוז צנחה על מיטתה. התיישבתי לידה.
"איפה אמה?" קלואי שאלה בעודה מברישה את שיערה הארוך.
"היא הלכה עם אלבוס אחרי השיעור-"
"לספרייה!" קטעתי את רוז.
"לספרייה חשבתי ש-"
תקעתי בה מרפק. לא רציתי שקלואי תדע שאלבוס ואמה נמצאים שוב ביחד.
"היא הייתה חייבת להחזיר את הספר שלקחה בשבוע שעבר, ואלבוס פשוט הצטרף." הסברתי.
"היא הייתה בספרייה אתמול." קלואי התיישבה על מיטתה והביטה בריצפה. "אני לא מפגרת."
קמתי והתיישבתי לידה.
אמה נכנסה.
"לא תאמינו מה גיליתי," היא אמרה בהתרגשות. "ברנדון מרקס, החתיך הורס מהשנה השביעית נפרד אתמול בלילה מג'יין אנדרסון, מה שאומר שהוא לגמרי פנוי!"
"ברצינות?" רוז נעמדה. "סוף סוף! הם כבר שנים ביחד!"
"חודש, רוז."
"חודש אחד יותר מידי שברנדון תפוס." רוז בהתה בחולמניות. "ידעתי שהוא יפרד ממנה בשבילי."
צחקנו.
"זה בטח לא מזיז לך יותר מידי." קלואי מלמלה והביטה באמה.
אמה בהתה בה.
"אולי תפסיקי?" היא אמרה בכעס.
שתיקה.
אמה התיישבה ליד קלואי, ואני קמתי והתיישבתי ליד רוז.
"דיברתי איתו." אמה אמרה בשקט. "זו הסיבה שלא הייתי בארוחת הצהריים."
שתיקה.
"טוב... מה..." קלואי אמרה בקול רועד. "מה הוא אמר?"
"האמת שהוא זה שיזם את השיחה." אמה הביטה בקלואי. "הוא אמר שהוא שמח שאנחנו ידידים טובים. ואני כמו אחות בשבילו."
שתיקה נוספת.
"הו." קלואי אמרה לבסוף.
רוז התעסקה בקופסת דיו ריקה שנחה על השידה.
אמה גירדה בעורפה.
קלואי הביטה לריצפה ובעטה קלות בדופן המיטה.
ואני פשוט ישבתי בהבטתי בשלושתן, בתקווה שמישהי פשוט תגיד משהו.
"אז... לא אמרת לו שום דבר עליי?"
"אלוהים, קלואי! את לא חושבת שניסיתי?" אמה התפרצה. "הוא פשוט מעביר נושא כל הזמן."
קלואי הביטה באמה. "ומה.. מה את חושבת שזה אומר?" היא אמרה לאחר מספר דקות.
"אני באמת לא יודעת, קלואי." אמה נאנחה ונשענה לאחור. "אבל אני יכולה להבטיח לך שאין שום דבר ביני לבינו."

נקשנו על דלת הבקתה של האגריד.
אלבוס ורוז נהגו לבקר את האגריד, ואני וסקרופיו נהגנו להצטרף אליהם.
סקרופיו הצטרף כיוון שהוא נורא אוהב את האגריד, והוא גם מצטיין בשיעורים שלו.
ואני? טוב, האגריד פשוט אוהב אותי מסיבה לא ברורה.
"או- זה אתם! ידעתי שתגיעו." האגריד פתח את הדלת ואנחנו נכנסנו.
"זה יום רביעי היום." אלבוס התיישב על אחד הכיסאות. "מהשנה הראשונה, אין יום רביעי אחד כמעט שלא באנו, האגריד."
"טוב, זה די נכון." הוא אמר, והציע לנו תה ועוגיות.
"אז שמעתי שמרכיבים מחדש את קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור, אתם מתכוונים להיבחן? טוב, אשלי, את בטח לא מתכוונת לוותר על תפקידך כחובטת." האגריד חייך אליי.
"כן, אני אבחן," אמרתי.
"ואתה, סקרופיו, כבר מהשנה הרביעית אתה מחפש, לא?" האגריד אמר ולגם מהתה.
"בשנה הרביעית הייתי רודף, ג'יימס היה מחפש. רק בשנה שעברה, כשג'יימס הפך להיות שומר, אני הפכתי להיות מחפש." סקרופיו הסביר. "וכן, נראה לי שאמשיך לשחק."
"ומה בנוגע אליכם? הוא פנה אל רוז ואלבוס. "אתה יודע אלבוס, שהארי, אבא שלך, היה מחפש מדהים. ואמא שלך הייתה רודפת מעולה. ורוז, אביך היה אחד השומרים הטובים ביותר שהיו לגריפינדור."
"אני לא יודעת. אני לא חושבת שאני כל כך טובה בזה." אמרה רוז. "כלומר, מידי פעם כשהפוטרים באים אלינו, או כשאנחנו באים אליהם, אז ג'יימס, הוגו ואני משחקים קצת קווידיץ' בחצר. וג'יימס קורע אותי תמיד. בקיצור, אני לא שחקנית קווידיץ' טובה."
"טוב, לאף אחד אין סיכוי נגד ג'יימס פוטר." האגריד חייך.
חייכתי לעצמי, והסכמתי עם האגריד בלב.
"נכון," הסכימה רוז, "אבל היו גם כמה פעמים שהארי, ג'יני ואבא שלי שיחקו איתנו, ואפילו הזקנים האלה הצליחו להכניס את הקאופל לסל יותר מאשר שאני הצלחתי." רוז אמרה וכולנו צחקנו.
"הם היו ונשארו שחקנים מצויינים." האגריד אמר. "טוב, מה איתך אלבוס?"
"אני לא בטוח שאבחן." הוא אמר. "אין לי זמן לזה."
"למה לא?" סקרופיו אמר. "נו, גם אשלי, מייק ואני בקבוצה. מה רע? אז נלמד פחות שעות למבחן-"
"לא יעבוד לך," רוז הפסיקה את סקרופיו. "ג'יימס מנסה לשכנע אותו כבר שלוש שנים."
אלבוס הנהן ולקח לו עוגייה נוספת.

"היי!" לילי קראה לעברנו כשראתה אותנו בדרך לטירה מהבקתה של האגריד. היא הייתה עם הוגו.
"חזרתם מהאגריד?" היא שאלה.
"כן, אתם בדרך אליו?" רוז שאלה.
"כן, ומזל שפגשנו אותך." היא פנתה אליי. "ג'יימס מחפש אותך."
"אמרנו לו שאת בטח אצל האגריד-"
"כי זה יום רביעי היום-"
"והשעה חמש-"
"אז את בטח אצל האגריד-"
"איפה הוא?" קטעתי את לילי והוגו.
"במועדון." הם ענו ביחד.

נכנסנו לחדר המועדון, וראינו את ג'יימס, עם חבריו כריס וטום, יושבות על ספה ומדברים.
"הינה אשלי," כריס אמר לג'יימס. ג'יימס הבחין בי ונעמד.
רוז, אלבוס וסקרופיו עלו למעונות.
"היי," אמרתי לג'יימס כשהוא התקרב אליי.
הוא לקח אותי לפינה מבודדת במועדון. התיישבנו על ספה לשניים מול האח.
רכנתי לעברו ונישקתי אותו.
"אשלי," הוא התנתק. הבטתי בו.
"מה קרה?" שאלתי, מבולבלת.
"אפשר לשאול משהו, והפעם תעני את האמת?" הוא היה נראה רציני מתמיד.
"כן, בטח." אמרתי בחשש.
"מה עשית אתמול בינשופייה באמצע הלילה?"

הפרק הקודם		הפרק הבא