עוד פעם אחת

כשהרמיוני רצה אל המסדרון וברצונה להגיע אל מעונות הבנות היא ראתה את רון, עיניו אדומות ובקבוק בידו. 

"הרמיוני.." הוא מילמל כשעצם את עיניו והיא רצה על עקביה, רוכנת אליו. 

"הי! רון, אתה בסדר?" היא שאלה כשהיא מטלטלת אותו מצד לצד. 

"לא. אני כאן מחכה לך," הוא אמר ועצר. הוא היה שתוי מדי. 

"למה הלכת עם פרד?" הוא שאל כשעיניו אדומות כל כך. 

"רון, למה שתית?!" היא צעקה בדאגה. 

"את לא אוהבת אותי. לכי, הרמיוני." הוא אמר ולקח עוד שלוק מהבקבוק הירוק שלהרמיוני לא היה מושג מה זה. 
היא התחילה לבכות מייאוש ועייפות. 

"נו איתך, רון! אני כן אוהבת אותך." היא אמרה וחיבקה אותו חזק. 

"אז למה יצאת- א-איתו?" שאל בייאוש. 

"בוא רון, נלך למעונות הבנים." אמרה הרמיוני ונתנה לו לשתות בקבוק מים עם סוכר שיירגע. היא סחבה אותו באיטיות אל מעונות הבנים וכשהגיעו לשם, היא פתחה את הדלת וכיסתה אותו. ואז, היא העירה את הארי. 

"הארי!" היא לחשה. 

אין קול ואין עונה. 

"הארי!" היא לחשה בקול רם יותר.

"אה!" הארי צעק. 

"מטומטם, תהיה בשקט! איך נתת לרון להשתכר ככה?" 

"אה, הוא אמר שהוא מחכה לך. לא ידעתי שהוא הולך להשתכר, הוא בסדר?" שאל הארי בדאגה. 

"כן." 

"א-איך היה הדייט?" שאל הארי בחצי-חיוך. 

"כיף." שיקרה. 

הרמיוני סיפרה לו בקצרה על הדייט עם פרד ועל הנשיקה הארוכה, אבל מה שהיא לא ידעה זה שרון שמע הכל. 
----- 

**חודש וחצי לאחר מכן, הרמיוני יותר נועזת וילדה רעה פה. לא יסופר בגוף שלישי. אם אתם רוצים שאמשיך לספר בגוף שלישי, תכתבו בתגובות. המשך קריאה מהנה.**


זה כבר זמן מה שאני, רון והארי לא מבלים ביחד. הם מבלים עם כלבת בית הספר, מלרי. ניסיתי לרכוש לעצמי חברות חדשות, והצלחתי. הצלחתי, אך זה לא אותו הדבר עם הארי ורון. אני יוצאת עם פרד, ואני רוצה לחתוך את הקשר הזה, כי אני לא אוהבת אותו. אני לא אוהבת אותו באמת.
אבל מצד שני אני מרחמת עליו, מאז הדייט ההוא שהוא כה התאמץ והשקיע. 
לעולם לא חשבתי ש- 

"הרמיוני! את מגיעה למסיבה של מלרי?" שאלה לוריז בשמחה. לוריז, היא חברה טובה שלי. הכרתי אותה רק לפני חודש בערך. 

"איזו מסיבה? היא לא הזמינה אותי." 
אמרתי וניסיתי להסתיר את העצב. זו כבר פעם שנייה שהיא עורכת מסיבה ולא מזמינה אותי. מלרי עורכת את המסיבות הכי שוות בכל הווגורטס, עם אוכל כיד המלך וכל מיני דברים נוצצים וזוהרים. הכלבה הזו עשירה, חשבתי לעצמי וגיחכתי. 

לפתע, מלרי ניגשה ממש אליי עם הזמנה לבנה ועיטור בצבע זהב 'מלרי בליין, מסיבת השנה.' 

"הרמיוני, את מוזמנת למסיבת השנה שתהיה כאן. אני מצפה לראותך," אמרה אליי מלרי בחיוך שלא הייתה בו טיפת התנשאות והלכה. היא בכלל לא שמה לב ללוריז.

"עכשיו את באה?" שאלה לוריז. 

"בהחלט, אני באה." אמרתי. אני הולכת לגנוב למלרי את ההופעה, ולהרוס את זה. כל כך. 

-------- 

נותרה לי עוד שעה אחת להתארגן, ולהיות הכי יפה בכל המסיבה. 
שתי שמלות. שמלת מיני בצבע אדום כהה, ואחת מיני שחורה.

"לוריז, מה יותר יפה לדעתך?" שאלתי. 

"האדומה, לגמרי. את הולכת להיות הכי יפה במסיבה. זה מה שמלרי לובשת," אמרה לוריז והראתה לי דוגמה בעזרת השרביט שלה. 

"הממ, כן. אני מסכימה." אמרתי והחזרתי את השחורה. לוריז רק הסתכלה עליי. 

"תגידי לי, את מטומטמת? את לא רואה שאני מנסה להתלבש?" צעקתי בכעס ולוריז ברחה. אוף, שהסתומה הזו תלמד כבר. 

לבשתי את השמלה הקצרצרה בטירוף והתאמתי לה נעלי עקב דקות-דקות. צבעתי את השפתיים שלי באדום כהה, הארכתי את ריסיי וצבעתי את העיניים שלי בצבע שחור נוצץ. 
תלתלתי את שיערי במקצת והשארתי את הפוני לצד חלק. 

אני יפה. אני כל כך יפה, יותר יפה ממלרי עצמה. חשבתי וחייכתי לעצמי. דחפתי את האודם לתיק שלי והעברתי עוד מבט במראה. 

לקחתי מהארון ג'קט עור שחור בידי, התבשמתי ופתחתי את הדלת. 

"לוריז," אמרתי בקול רם. 

גם לוריז הייתה יפה. היא לבשה שמלה ארוכה שחורה ונעלי עקב זהובות, ושיערה נקלע לצמת צד. 

(הערת הכותבת- לוריז בתור לילי קולינס.) 

"במסיבה אנחנו מתנהגות כאילו אנחנו לא מכירות, נכון, מתוקה שלי?" שאלתי אותה בחיוך. היא הנהנה בשקט והלכה.

לבשתי את הג'קט ועליתי לעבר הקומה השביעית. כשהגעתי לקומה השביעית, לאיזשהו חדר ענק מאוד, כולם היו שם. העפתי את הג'קט מעליי והלכתי לחפש את מלרי. 

*

סביב מלרי היו המון בנות ובנים, שהעריצו אותה מכל צד. רון והארי לא היו שם, מוזר. היא הייתה גם יפה, שמלתה הייתה צהובה זוהרת ארוכה, ונעלייה היו נעלי עקב לבנות. 

"מלרי!" זייפתי את פניי כמעריצה גם ורצתי לחבק אותה.

היא לטשה בי את עינייה כלא מאמינה במה שלבשתי, ואיך שאני נראית כמובן. 

מלרי סימנה ל"מעריציה" לעוף והם הלכו. 

"הרמיוני!" היא אמרה ובאה לחבק אותי אך עצרה. 

"יש לי להראות לך משהו, בואי." אמרה מלרי ומשכה אותי אל מקום לא ידוע. 

"את חושבת שאת יותר יפה ממני, כי?" שאלה מלרי והעיפה את שיערה לאחור. 

"אני התלבשתי כרצוני. העובדה שאני יותר יפה ממך זה כבר משהו אחר, מותק." עניתי לה בנונשלנטיות. 


"חלומות לא תמיד מתגשמים, יפה שלי. עופי מכאן, מהר. שלא אצטרך לראות אותך שוב." היא אמרה לי והלכה בכעס. 

אחרי כמה דקות ברחבת הריקודים,
ניגשתי לעבר אותו חדר שמלרי הובילה אותי אליו ולא האמנתי למראה עיניי.


---- 

קריאה מהנה ובבקשה תגובות! מה דעתכם על הילדה הרעה? אני חושבת שכאן היא תוססת יותר, לדוגמה תראו איך היא לבשה בשניות את השמלה הקצרה הזו! נהניתי לכתוב את הפרק, תהנו.
- 

בפרק הבא.... מה יקרה בקשר של פרד והרמיוני? מה הרמיוני ראתה שם? את כל התשובות תגלו בפרק הבא. 

הפרק הקודם		הפרק הבא