על העבר ועל מה שלא נגמר

"היי, עומר!" נשמעה צעקה מהעבר השני של המדרגות.

עומר העיפה מבט אחורה.

זה היה הארי.

"היי, הארי!" קראה עומר בשמחה וירדה עליו במהירות.

"אנחנו צריכים לדבר בדחיפות." הוא אמר ופניו הרצינו.

כל גופו רעד בחוסר ביטחון מוחלט.

הוא תפס בהיסוס את ידה של עומר וגרר אותה אחריו לאחת הכיתות הריקות.

"מה קרה?" עומר שאלה.

"טוב, זה הולך ככה...א-אני, טוב, אני אממממ" הארי גימגם וניכר על פניו שהוא היה לחוץ במיוחד.

"הארי?" עומר התכרבה אליו ואחזה בכתפיו "תנשום ותדבר נורמאלי."

הארי עצם את עיניו, נשם נשימה עמוקה ועוד אחת.

לאט לאט הוא הלך ונרגע.

הוא פקח את עיניו והביט ישר לעיניה של עומר, שעמדה סנטימטרים ספורים ממנו.

בקושי שניה עברה לפני ששפתיו נחתו על שפתיה בכוח.

הארי חיבק את עומר בזרועותיו.

היא היתאבנה מההלם.

הארי התרחק ממנה באיטיות.

"אני אוהב אותך, עומר."

עומר ניערה את ראשה במהירות ורצה בבכי מהכיתה.

מצטערת על הפרק הקצר, לא היה לי רעיון איך להמשיך.

אז מה אתם אומרים עומר/הארי או עומר/דראקו?

הפרק הקודם		הפרק הבא