High Hopes

הפרק מוקדש ל-Albatraoz

נ.ק מבט – לילי:

"יש לך מבטא של מישהי מסוכנות הביון הבריטי," בלה גירדה בראשה ואמרה, "זה לא ישכנע אותה, רוזי." שמעתי אותה אומרת בחשש מבעד לדלת חדר האמבטיה.

"בלה, תסתמי," רוזי נחפזה להשתיק את בלה, ואני יצאתי מהחדר, לבושה בבגדים שהן הלבישו אותי.

"איך אני נראית?" שאלתי אותן, והן מחאו כפיים. "נפלא, נפלא, את נראית פשוט מקסים!"

"תסתובבי!" אמרה רוזי בהתלהבות, ואני הסתובבתי למראה. בהיתי בה בדממה, ולראשונה, אהבתי את מה שראיתי;

שיערי האדום היה פזור וחלק, נח על כתפיי. עיני השקד הירוקות שלי הובלטו בעזרת המסקרה או מה-שלא-יהיה-הדבר-השחור-הזה-שהן-שמו-על-הפנים-שלי, ולחיי היו צבועות בסומק. בלה זרקה לעברי שפתון בצבע דובדבן ואני מרחתי אותו על שפתיי. השמלה שלי הייתה כחולה, מאווררת ופרחונית למדי, בלה אמרה שהיא סקסית עליי, ורוזי חלקה עליה וטענה שהשמלה מרעננת, אך לא מושכת במיוחד. היא הכניסה את השפתון למגירה האישית שלה ויצאנו מהחדר, מוודאות שפילץ' לא משוטט לו אי-שם, ואנחנו עם שרביטים שלופים.

"הגענו."

החדר נסגר מאחורינו, והמוזיקה הרועשת נשמעה ברקע הצרחות והצחקוקים. ליבי הלם עם התופים, בעוד שרוזי ובלה תופסות משקה של בירצפת, ואני הולכת ישר למשקאות המוגלגים; רק שמשהו לכד את מבטי בדרך לבר. נער גבוה, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, רזה. הוא קפץ כמו משוגע, לבדו, ודווקא הוא מצא חן בעיניי.

"היי, אוונס," עצר אותי פוטר בדרכי, ואני גלגלתי את עיניי. "כן?"

"שום חיבוק?" הוא שאל בפליאה. "שום נשיקה לחברך האהוב והאוהב?"

"להזכיר לך עם מי אתה מדבר, פוטר? להוציא את השרביט?"

"להזכירך, אני ממש לא מפחד ממך עכשיו, אחרי מה שקרה שם במגרש-"

"שלא תעז לדבר על מה שקרה שם במגרש," הבהרתי בפניו די טוב להתנהג כאילו זה לא קרה, אבל בפנים התחוללה לה סערת רגשות:

מצד אחד, אני לא יכולה לעשות את זה. להיות חברה של המדריך ג'יימס פוטר, האדם הכי אנוכי, אגואיסט ומגעיל בעולם. מצפים ממני ליותר!; ובנוסף לכך, אם אשיג חבר טוב ושותף איכותי לחיים, פטוניה והארוס הגאוותן והטמבל שלה יהיו שמחים להיפגש איתי. (למה אני רוצה תשומת לב מהם, זה לא מובן כל כך)...

אבל מצד שני... החוויה הזו, של הנשיקה, זה היה די טוב. לא כמו בכל הסרטים, שהדמויות המאוהבות אומרות שזה הדבר הכי טוב שקרה להם בחיים... אני משוכנעת שקרו להם דברים טובים יותר (אני הורסת את הרומנטיקה), אבל נהניתי. אש. אהבתי לעצום את העיניים ולהתמסר לתחושה של להימצא בידיים חמות שהשלג נוחת על האדמה. אהבתי את הידיים הנכרכות סביב מותניי ומקרבות אותי קרוב. וחם לי. חם בינואר.

"אל תגידי לי שאת לא מתגעגעת לדבר הזה." הוא נופף בידיו והצביע על שיערו ושפתיו. גיחכתי.

"פוטר, אל תעשה את זה. אתה נראה כמו נקבה שאתה מנסה. זה מצליח לך. אולי תתחיל לעבוד בעסקים." הצעתי בצחוק, והוא החזיר לי מבט סמוק ומשוכנע בדעתו.

"תסתמי, אוונס. אני משוכנע בזאת שלא תזיק לך עבודה בתור האקסית החלומית שלי."

"קלעת בול, פוטר," אמרתי לו, מתכוננת לעקיצה היומית של רוזי בחסותי. "האקסית החלומית שלך."

"הו, את צודקת, את לא תהיי האקסית שלי. את תישארי אהבתי לעד,"

"תשמיע שיר עצוב ונגמור עם זה. פוטר, כבר נמאס לי מה'רומן' הזה. זה לא אמיתי, בסדר? בוא נחזור למציאות ונחיה שם למשך כל חיינו. זה לא יימשך עוד. אתה ג'יימס פוטר!"

"אני מודע לכך!"

"אתה האדם הכי אנוכי, אגואיסט, מגעיל וטמבל שאי פעם פגשתי, למה לי להיות חברה שלך?"

"אני מציע לך כבר כמה שנים," טען פוטר, "התחשבות מהצד השני לא תזיק לי."

"אני רק אומרת שאין לי סיבה להיות חברה שלך. אני לא אוהבת אותך, שלא נדבר על מחבבת בכלל."

"אבל השתניתי, לילי," הוא לחש-צעק. "לא שמת לב שאני כבר לא דופק בנות על ימין ועל שמאל? אני לא עושה את כל הדברים האלה שאמרת שאני עושה, במעלית. אני סיימתי. אני גם לא מפלרטט איתן מאז הנשיקה הראשונה שלנו - "

"זה קרה רק לפני שבוע," נזעמתי, ולא שמתי לב שאנחנו נמצאים במרכז החדר. תפסתי אותו בידו וגררתי אותו הצידה, במקום קצת שקט יותר. "חוץ מזה, ממתי אני מתעסקת בחייך הפרטיים? מה, אין לי חיים?" המשכתי בגיחוך, והוא גלגל את עיניו.

"לילי, השתניתי בשבילך, למען השם... אני אוהב אותך!" הוא הכריז בלחישה, ורכן לנשקי פעם נוספת. גם הפעם לא יכולתי להתנגד למגעו. הוא כל כך מעצבן! הוא לא נותן לי לעשות מה שאני רוצה! בשביל לשכנע אותי, הוא פשוט מנשק אותי!

אבל נתנתי לנשיקה הזו להוביל אותי. אני לא חושבת שזה המעשה שחברותיי היו מצפות שאעשה, אבל הלילה, אני מרגישה הכל מנקודת מבטו של הפוטר.

אני יודעת שהפרק קצר, אבל הוא מחולק לשני חלקים, ואני מקווה שהשני יהיה ארוך יותר. אני לא יכולה להאריך את הכימיה!

אוהבת!

הפרק הקודם		הפרק הבא