שקרים קטנים ולבנים

הצלצול הרם נשמע בבית הספר הוגוורטס וסימן לכולם כאיש אחד שהשיעור הנוכחי הסתיים. תלמידי בית הפלאפף ותלמידי בית גריפנדור שישבו במשך שעתיים שלמות בכיתתה של פרופסור מקונגל,

סגרו את הספרים שלהם בזריזות ומתחו את שרירהם.

"רק עוד חמש דקות, רבותיי" אמרה ראש בית גרפינדור בטון שהבהיר שהשיעור עדיין לא הסתיים, הנערים חסרי הסבלנות התיישבו שוב בלית ברירה וחיכו לדבריה של פרופסור מקונגל.

"כידוע לכם" היא המשיכה בקול ידידותי "גם השנה יתקיימו האודישנים לגילוי כישרונות צעירים . וכמו בכל שנה, גם התלמידים שיבחרו יופיעו בנשף החורף שלנו"

קולות נרגשים, צחקוקים וקולות התנשפות חסרי עיניין נשמעו בכל רחבי הכיתה. אן הסתכלה על חבריה בכדי לראות את תגובתו של כל אחד ולאחר רגע החזירה שוב את עיניה לאישה המוכשרת שעמדה מול הכיתה ומחאה כפיים בכדי לקבל שוב את תשומת ליבם של התלמידים.

"רגע רגע, שקט שם וויזלי, אתה תוכל לשכנע את פוטר בעוד שתי דקות" היא אמרה וגרמה לנער הג'ינג'י להסמיק בבושה "השנה ישנה הפתעה חדשה"

עכשיו, כל עיני התלמידים היו מופנות אליה בסקרנות גלויה "השנה, מי שתבחן אותכם ותבחר את הכישרוניים שבכם זאת אלקסה פורטני"

לאחר שהפרופסור אמרה את שמה של אלקסה שקט מוחלט השתרר בכיתה, ואז, כולם החלו לדבר בבת אחת.

"את עובדת עלינו, נכון פרופסור?"

"אני.לא.מאמינה!!! אווו מיי גאדדד!"

"אלקסה פורטני, את מתכוונת אלקסה פורטני האמיתית?"

"אחותי סיפרה לי שהיא ראתה אותה בפריז בשנה שעברה, אבל היא לא היתה בטוחה שזאת באמת היא"

"אני פשוט המעריצה הכי הכי גדולה שלה!!!!"

"רגע, היא תבוא לפה?"

אלקסה פורטני היא הבת של הזמרת והשחקנית הכי מפורסמת בעולם הקסמים, פרלה פורטני. אלקסה, בדיוק כמו אימה,בעלת קול מקסים וכישורי משחק יוצאי דופן. אן שמעה על השתיים מחברתה.

אמא שלי ממש מעריצה את פרלה, היא שומעת את השירים שלה מאז שהיא היתה ילדה, אני חושבת שהיא לא ממש מחבבת את הבת שלה אבל היא אמרה שהיא שרה בדיוק כמו אמא שלה סיפרה לה פעם לוסי.

"האודשינים יתקיימו ביום ראשון הקרוב, הם יתחילו בשעה עשר בבוקר. לתלמידים שמתכוונים להיבחן, אני ממליצה להכין את מה שאתם רוצים להציג בפני אלקסה לפני יום ראשון"

התרגשות ועוד תחושה מוזרה החלו למלא את ראשה של אן. היא לא היתה מעריצה של אלקסה, היא אפילו לא מכירה את כל השירים שלה, אבל עצם המחשבה שאולי היא תפגוש אדם מוערך ומוכשר כל כך גרמה לבטנה להתהפך.

"אם אמא שלי תשמע על זה היא פשוט תתרחפן!" אמרה לוסי בקול המום

אן פנתה להביט בחברתה שישבה לצידה, עיניה של לוסי נצצו והיא החלה לכסוס את ציפורניה.

"את חייבת להגיד לה!" אמרה לה אן

לוסי רק צחקה בלעג "את לא מכירה את אמא שלי, היא עוד תופיע פה בראשון ותבקש לעשות גם אודישן רק בכדי לפגוש אותה"

"אבל אמא שלך אוהבת יותר את פרלה, לא?"

לוסי התעלמה משאלתה של אן והביטה על התקרה עם מבט מהורהר "אני צריכה להראות לה את אוסף הנוצות שלי מאז השנה הראשונה שלנו?"

"את אמורה להראות לה כישרון, לא זבל"

לוסי רק צבטה את זרועה של אן בחיבה והן הכניסו את הספרים העבי כרס לתוך הילקוטים שלהן.

"בהצלחה לכולם,משוחררים" אמרה פרופסור מקונגל ויצאה מהכיתה במהירות, משאירה מאחור את תלמידיה נרגשים, מופתעים ומלאי תקווה.

"זה המזרח ויוליה היא השמש"

אן ולוסי ישבו על המיטה של חברתן ויולט, שעמדה עכשיו מולן עם דפים בידה וסרט מוזר בשיער. הן הביטו בה בסקרנות ועם עיניים גדולות.

"ויולט, מה את מנסה לעשות בדיוק?" אן שאלה בזהירות. ויולט הביטה בה עם עיניים רושפות ומאוכזבות.

"זה עד כדי כך נורא?!" היא שאלה וזרקה את הדפים באוויר, שהתעופפו ונחתו כמו עלי שלכת.

"אפשר לומר" השיבה לוסי "כנראה שאת לא טובה בכלום חוץ מלרדוף אחרי בנים"

אם מבט היה יכול להרוג, המבט שעל פניה של ויולט היה משפד את לוסי, הנערה המסכנה היתה מתה מייסורים קשים.

"כן, שמענו עלייך ועל אוסף הנוצות שלך" החזירה לה ויולט בקול מלא בוז

לוסי רק גילגלה את עיניה "היית מתה לאוסף כזה, יוליה"

אן הסתכלה על שתי הבנות העצבניות והחליטה שזאת הזדמנות מצויינת להתגנב החוצה. היא רצתה ללכת ולשאול את דראקו מה הבעיה שלו, אבל היא ידעה שאם היא סתם תלך כך החברות שלה יתחקרו אותה בקשר לזה.

היא הלכה בשקט ובמהירות לכיוון הדלת והצליחה לחמוק מבעדה.

מעניין כמה זמן ייקח להן לקלוט שנעלמתי חשבה בשעשוע.

אן רצה במסדרון, חלפה על פינהם של תלמידים רבים בדרכם למעונות. הצמות שקלעה עבורה ויולט בבוקר כבר הספיקו להתפזר, ועכשיו כשרצה, שערה התעופף וקיפץ כמו זנב של סוס בתחרות ריצה.

גלימתה הקצרה הסתבכה בין הרגליים שלה והנעליים הכבדות לחצו על כפות רגליה. לאן לא היתה סיבה מיוחדת לרוץ, הרי אף אחד לא רדף אחריה.

אבל היתה לה הרגשה שאם היא תמהר, היא תקבל את התשובות שהיא רוצה מהר יותר.

מרוב התלהבות ומהירות, אן לא שמה לב לתלמיד שבדיוק יצא מהמסדרון הצדדי, היא נתקלה בכתפו והועפה אחורנית ונפלה על הישבן שלה. גניחה בהולה נפלטה מפיו של התלמיד שאן לא הספיקה להביט בפניו,

ידיים חזקות אחזו בזרועותיה הקטנות ועזרו לה להתרומם.

"את בסדר? הכאבתי לך?" קול נחמד שאל עם מעט דאגה. אן הרימה את עיניה וראתה שזה הנער הגריפנדורי הידוע, הארי פוטר.

"הוווו אמממ, היי הארי" היא אמרה בביישנות ואז הוסיפה במהירות "אני- כן, זאת אומרת, כן אני בסדר גמור. אני מצטערת שרצתי ככה, זאת היתה לגמרי אשמתי"

הארי רק גיחך בחביבות ונינענע בראשו "אין כאן עיניין של אשמה, את לא צריכה להצטער, רק להיזהר בפעם הבאה" הוא אמר והביט בעיניים שלה.

לפתע הוא הוריד את ידיו מזרועותה במהירות, שם לב שכל הזמן הזה הידיים שלו היו מונחות עליה.

אן רק הינהנה כמו ילדה קטנה וטובה וחייכה את חיוכה המתוק "אוקיי, איך הכתף שלך?"

"חטפתי מכות גרועות יותר" הוא אמר "מחר בשמונה במגרש, כן?" הוא שאל וצעד שני צעדים אחורה

"איי איי קפטן "אמרה אן בקול עמוק וחזק והתחילה לרוץ לכיוון היציאה מהטירה אל המגרש, משאירה את הארי פוטר עומד מאחור עם חיוך קטן ותחושת החמצה.

אן רצה על המדשאה הרטובה, עיניה מחפשות את התלמידים הסלית'רינים שאמורים להתאמן בשעה הזאת.

אחרי כמה רגעים היא ראתה אותם עפים קרוב אל הקרעקע, מדברים וצוחקים על נושא כלשהו. אחר כך הם מתרגזים מדוע הם אף פעם לא מנצחים חשבה לעצמה אן וגילגלה את עיניה.

כאשר עמדה במרחק קטן מהנערים הלבושים בגלימות עם הסמל בצבע ירוק, אחד מהם שם לב אליה ואמר משהו לחבריו, הם הסתובבו אליה והסתכלו עליה במבט מלא הפתעה.

"מה את רוצה?" נער עם רווח גדול בשיניים שאל אותה וצמצם את עיניו לעברה, אן כמעט היתה בטוחה שקוראים לו מרטין.

אן אזרה ביטחון ופתחה את פיה "איפה מ-מאלפוי?"

"מה את רוצה ממאלפוי?"

"אני צריכה לדבר איתו" אן ענתה וכעס התחיל להתפשט בה, היא שונאת בנים גסי רוח

"על מה?"

"אתה המזכיר שלו או שאתה סתם מקנא שרק איתו רוצים לדבר?"

הבנים ציחקקו בשקט והנער עם הרווח בשיניים נראה עצבני

"חתיכת כלבה, תעופי מפה לפני שאני אהרוג אותך"

"וואי, אני בטוחה שאם אתה תהרוג אותי הרבה אנשים ירצו לדבר איתך, ואז גם לך יהיה מזכיר" אמרה אן בטון מתוק

"בת זונה, אני אפרק ל-"

"מה לעזעזאל אתם עושים?!" קול מלא זעם נשמע מאחוריהם "לא אמרתי לכם להתאמן על תרגיל 16? חבורת עצלמים מפגרים!"

אן נבהלה וקפצה ממקומה. זה היה אייב קונברוס.

ראש נבחרת סלית'רין עמד מאחורי חמשת הבנים שישבו על המטאטאים, אן לא שמה לב אליו בגלל החשכה והשיחה המנומסת שהיא ניהלה עם הג'נטלמן הסלית'רני.

אן שמה לב שאייב לא הבחין בה עדיין ולכן היא ניצלה את הרגע ושאלה במהירות "אתה יודע איפה דראקו מאלפוי?"

"הוא בחדר ההלבשה מסדר את ה-, רגע מה-"

"תודה" היא צעקה והתחילה לרוץ לכיוון חדר ההלבשה של בית סלית'רין.

המבנה היה נמוך ורבוע בצבעים אפור וירוק. הוא נראה כמו מוזיאון ישן שאף אחד לא נכנס אליו. אן פתחה את הדלת בזהירות ונכנסה לבפנים.

היא הלכה במסדרון הקצר עד שהגיע אל החדר שבו השחקנים מתאספים לפני המשחק. דראקו מאלפוי ישב על אחד הספסלים, הוא לבש את בגדי הספורט שלו וראשו היה שעון על הקיר שמאחוריו.

הוא שמע את רעש צעדיה והביט לכיוון הפתח.

הנער הבלונדיני נאנח כשראה שזאת היא "מה את עושה פה? את לא אמורה להיות בסיפרייה או משהו?"

אן שאפה אוויר בהפתעה מדומה "אתה יודע מה זה סיפרייה, מאלפוי?" היא התקדמה לעברו "אתה מפתיע אותי לטובה, לשם שינוי"

דראקו גילגל את עיניו "מה את רוצה?"

"גם המזכיר שלך רצה לדעת" אן גיחכה

"מה?" הוא שאל בבילבול

"מה?" היא חיקתה את הבעתו

הנער הבלונדיני נאנח שוב "תקשיבי, אין לי כח למשחקים האלו שלך-

"מה אתה מסתיר ממני?" הנערה המתולתלת קטעה את דבריו.

אן הביטה בו עם עיניים גדולת וסקרניות, הראש שלה מלא שאלות. היא בחנה את דראקו והנער הסלית'ריני בחן אותה, כל אחד מביט על השני כיאלו בודק את טיבו.

"למה את חושבת שאני מסתיר ממך משהו?"

"בגלל המבט המוזר שעל הפנים שלך כשאתה רואה אותי" ענתה אן ועכשיו עמדה ממש מולו, היא הביטה עליו מלמעלה בפעם הראשונה.

"אולי זה בגלל שאת סתם מכוערת" הוא ענה עם חיוך קטן ולועג

"אז למה המבט הזה לא מופיע כשאתה מסתכל על פנסי?" שאלה אן בתמימות מעושה ומחאה לעצמה כפיים מנטלית למראה עיניו הנפרעות בתדהמה.

"מה זה היה הרגע?" הוא שאל ופניו החלו להתכווץ בכעס

אן התעלמה ממנו "אתה בכוונה לא עונה על השאלה שלי? אני עוד יתחיל לחשוד שאתה רוצה להיות בחברתי יותר מ-"

עכשיו היה תורו של הנער הבלונדיני לקטוע את אן "לא כל העולם סובב סביב אן גלימור"

"לא כרגע, אבל יום יבוא וזה עוד יקרה" היא אמרה והביטה בציפורניה בעניין

הנער סלית'רני פלט בנחרה "מעצבנת וחסרת מעצורים בדיוק כמוהו"

זה תפס את אוזניה של אן והיא שאלה במהירות "כמו מי?"

דראקו מאלפוי נראה כיאלו נתפס בקללתו. לאחר חצי דקה של שתיקה, ההבעה האדישה והקרה שבה לפניו החיוורות.

"כמו מי? מי מעצבן וחסר מעצורים?"

"את" הוא ענה וקם ממקומו, הוא הרים את התיק שלו והתקדם בצעדי ענק לכיוון היצאה.

"אבל אתה אמרת בדיוק כמוהו..." אמרה אן, היא היתה בטוחה שהיא שמעה נכון.

דראקו עצר בפתח, הסתובב אליה ומבט חסר עיניין על פניו "אני מציע לך להסתלק, את לא רוצה להיות פה כשהם יחזרו" הוא אמר והצביע עם אגודלו לכיוון הדלת שמאחוריו.

באני באני באני!
היום פרופסור מקונגל הודיעה על יום האודישנים עם אלקסה פורטני, אני מאוד רוצה ללכת להיבחן אבל אני מפחדת.

אני לא יודעת איך אני אמורה להתכונן ומה אני אמורה לעשות, ואני בטוחה שאם אני אספר ללוסי או לויולט הם פשוט יגידו לי לשכוח מזה.

מחר סוף סוף אנחנו מתחילים להתאמן עם הארי ושאר נבחרת גריפנדור, אני כבר מתה להתחיל.

היום הצלחתי לתפוס את דראקו מאלפוי לדיבור, ותנחש מה? הוא באמת מסתיר ממני משהו.

עכשיו אני בטוחה בזה לגמרי, הייתי צריך לראות את הבעת הפנים שלו, הוא לא מספר לי משהו ואני חייבת לגלות מה זה לעזעזאל!!!
                                                                                                               

                                                                                                                  כואב לי הבטן, אני חושבת שאני רעבה למרות שמאוחר.
                                                                                                                                                         לילה טוב באני. שלך בכנות, אן
נ.ב- לוסי וויולט עלו על זה שברחתי, הן בטוחות שיש לי מאהב ושאנחנו מנהלים מפגשים סודיים.

מה אתם חושבים שדראקו מסתיר מאן? יש השערות?

הפרק הקודם		הפרק הבא