כוכבים נופלים

אבא,

הרבה זמן לא ראיתי אותך, ואני מאוד עצוב כשאתה לא איתנו. אבא, אתה חייב לחזור. כל כך קשה לי בלעדייך. בלי הנשיקת-לילה-טוב שלך, בלי החיבוק-נישוק וללכת לגן, בלי הסנדוויץ' נקנקייה שהכנת לנו, בלעדייך.

לאן הלכת פתאום? אמא אומרת שמתת במלחמה ושעכשיו אתה בשמיים, אבל הרבה פעמים הסתכלתי לשם ולא ראיתי אותך. אני מנסה לפעמים לדמיין איך זה מרגיש שם: אתה נהנה לעוף? מה אוכלים שם? מה עושים כשמשעמם?

אמא ואני יושבים כל ערב ליד הדלת ומחכים שתכנס בה עם חיוך גדול ומתנה בשבילי ובשביל רוני. אבל אתה אף פעם לא מגיע, והמתנות נשארות בחנות. בטח עצוב להן שם, כמו שעצוב לי בלעדיך.

לפעמים אני בוכה. אבל רק במיטה וכשיש חושך, כדי שאמא לא תראה אותי ותבכה גם. אני לא רוצה שהיא תבכה.

אבא, פעם הבאה אני אשתדל לכתוב לך מכתב יותר ארוך, אבל עכשיו אני לא יכול.

שלך, אני.

הפרק הקודם		הפרק הבא