עד שהסוף יגיע

הוא נכנס למשרד שמעכשיו יהיה שלו, רק לביקור קצר כי אסור לגור כאן עדיין, הוא יגור בבית החשוך והגדול שבכפר המוגלגים הקטן הזה. מעכשיו הוא כבר לא מי שהיה, מהיום הוא ג'יימי טארק המנהל של בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. הוא לקח את המעטפה מהשולחן והוציא את הבקבוק עם הזיכרון. הוא ניגש אל "הגיגית" ושפך את הזיכרון לתוכה. הוא טבל את פניו בנוזל-גז, תחושה קרירה והוא נשאב.

 הוא היה בחצר של בית גדול ויפה. החצר היתה גדולה מכוסה כולה בדשא ירוק. מסביב היתה גדר חיה ובפינה היתה ערוגת פרחים קטנה וצבעונית. במרכז החצר צמח עץ גדול ובצילו ישבו שני ילדים בגיל 10 בערך,בן ובת. הוא לא טרח אפילו להביט בעצמו.הוא התמקד בילדה.

"איפה אמרת שאת הולכת ללמוד?" שאל הילד

"זה בית ספר מיוחד בצרפת, פנימייה כזאת." היא ענתה. היא כל כך רצתה לספר לו שזה בית ספר מיוחד לאנשים מיוחדים.

"איך קוראים לו?" שאל שוב.

"בובאטון" ענתה הילדה בקול גאה.

היא היתה יפה מאוד בעיניי ג'יימי, ג'ינג'ית עם עיניים כחולות יפהפיות, הוא תמיד אהב ג'ינג'יות...

"בובאטון?! מה זה השם הזה??" ליגלג

"הו.. כי הוגוורטס זה פשוט שם נהדר..." היא ענתה

"חח... מצחיקה..." הוא אמר ועשה פרצוף. הוא היה מאוד גאה ללמוד בהוגוורטס.

"חח... מצחיק..." חיקתה אותו.

"אז הגברת האני ליין הולכת ללמוד בבובאטון" אמר והיא כל כך רצתה להגיד לו שהיא מיוחדת לא כמוהו, היא מכשפה!.

"אז האדון ג'יימס פוטר הולך להגוורטס" והוא התאפק שלא להוסיף את המילים "לכישוף ולקוסמות" בסוף המשפט.

ג'יימי החליט שזה מספיק הוא חזר אל המשרד.

הוא הביט שוב בתמונות שלו. הוא חייב למצוא את האני ליין.

הפרק הקודם