מה לעז-?

מאז אותו יום הם התחילו לבלות יותר יחד.בבית החולים,בניסיון להסביר לפרד מזה טלוויזיה,מחשב ודברי טכנולוגיה אחרים שפרד אפילו לא שמע. היו ימים שלמים בהם הם לא ראו אחד את השני, אחרי הכל לטרייסי הייתה משימה, והיא לא התכוונה לגורש לעד מביתה. היה לה יומן קטן שהיה קסום, הוא לא היה נגמר לעולם. היא רשמה שם נקודות טובות אצל האדם. רשמה על מקרים משונים שאותם ראתה ברחוב, של אנשים שעוזרים חבריהם. אך היא גם רשמה למען ההגינות מקרים רעים שראתה  אנשים שגונבים פוגעים ודברים אחרים, שאפילו האלים לא יעזו לחלום .אך ככל שהדברים הרעים התגלו כך המעשים הטובים נראו יותר חזקים ומוערכים. הקשר בין טרייסי לפרד חוזק, ובגלל שהייתה הפוגה בין פעם לפעם שראו אחד את השני, הם התרגשו להיפגש כל פעם מחדש. טרייסי החלה לראות את הטוב שהיה בפרד. הקשר שלהם התחיל להיות רציני באותו ערב בו פרד שוחרר מבית החולים.

זה הלך ככה: "טרייסי!!" צעק פרד בכל כוחו כשראה אותה מגיעה.

"מה??????" צעקה בתשובה

"אני משתחרר! זהו! לא עוד הזמנות אוכל מהאינטרנט או ערבי שעמום  מול הטלוויזיה!"

"באמת? זה .. פשוט...איך להגיד את זה….ממש אדיר! אנחנו צריכים לחגוג לכבוד זה! אולי נצא לארוחת ערב?"

פרד וטרייסי כבר היו מודעים לרגשותיהם, אבל לא ידעו איך להביע את זה. אולי אם זה היה מצב רגיל פרד היה פשוט התחיל עם טרייסי…. אבל מצד שני זאת טרייסי….הבחורה עם עיני העגל הכחולות והשער השחור המבריק

"את מזמינה אותי לדייט רשמי?" שאל פרד עם מבט תמים על פניו.

"אמ…… לא?" ענתה בביישנות טרייסי." היא לא הייתה רגילה לזה! בבית שלה אם הייתה רוצה לומר משהו היא הייתה פשוט אומרת את זה, העולם הזה משנה אותה, פרד משנה אותה.

" אם לא אז לא אכפת לך שאני אציע לך לצאת איתי נכון?כי אם לא, טרייסי, תסכימי לצאת איתי?" בתחילת המשפט הוא היה קליל אך לקראת הסוף הוא נשמע לחוץ והייתה בטוחה שאוזניו מאדימות טיפה. טרייסי שמעה וראתה את זה, והיא חשבה שזה חמוד.

"טוב! אני חושבת, לאיפה נלך? שמעתי על מסעדה חדשה שני רחובות מכאן-"

רגע זה אומר כן?."שאל פרד וקיווה שאינו נראה מבולבל כמו שהרגיש. היא הנהנה והוא הרגיש כאילו הוא מתפוצץ משמחה מבפנים. "אמממ……. נזכרתי בפרט שולי קטן אין לי איפה לגור…" אמר בבושה פרד. "וגם אין לי כל כך כסף…., אני לא זוכר כלום, מה אני אעשה?"

"אתה יכול לגור בינתיים אצלי" ענתה טרייסי בשמחה. "ובקשר לכסף אפשר לאתר מהבנק הקרוב את הכספת שיש לך באיפה שאתה לא מגיע משם, בטוח היה לך חשבון בנק."

לאחר ביקור בבנק הקרוב, והגילוי שלפרד לא היה כל כך הרבה כסף, אבל היה מספיק בשביל מחייה למשך כמה חודשים .

טרייסי הובילה את פרד לעבר המסעדה, שנראתה מזמינה ביותר הם התישבו בשולחן זוגי ליד מפל מים, ופרד הסתכל על טרייסי.הוא היה יכול להישבע שראה בעברו משהו דומה לה.טרייסי הסתכלה על פרד במבט בוחן וניסתה לחקוק בזיכרונה כל פרט קטן ממנו .כל נמש ונמש.הרגע הזה היה יכול להמשך לנצח אמלא המלצר שניגש אליהם .המלצר הסתכל אל טרייסי והתחיל להחוויר"גבב..גבב.גבירתיי..מה..מה..את עעושה..פהה. "גברתי" שאל בתהייה פרד ומבט מבולבל נראה על פניו. "המסעדה קשורה איכשהו לסבים שלי . סיפור ארוך "ענתה טרייסי והתחילה להסמיק פרד אחז בידה ממתי הוא חזק כל כך? חשבה טרייסי לעצמה.

"טרייסי את יודעת הכל עליי,אפילו יותר ממה שאני יודע על עצמי  .אני לא יודע עליך כמעט כלום, חוץ מעל האישיות שלך. תספרי לי" למשפט הזה טרייסי לא היית מוכנה, אבל היא היית חייבת לו את זה. חוץ מזה,היא רצתה שהוא ידע עליה.

"אוקיי" ענתה בהשלמה טרייסי, וככה היא התחילה.

"קוראים לי טרייסי שזה ביוונית שמירה.אני באה ממשפחה חזקה מיוון,ואבא שלי שומר ובגלל זה קראו לי ככה. יש לי משפחה גדולה ואנחנו  מאוד מאוד ותיקים, לא הרבה אנשים מכירים אותנו אבל יש לנו השפעה חזקה מאד בכל העולם, זה מסובך….  אפשר להגיד שהמסעדה הזו שייכת לסבתא שלי, בגלל זה המלצר הכיר אותי. "  "אבל למה הוא כל כך פחד?" שאל פרד. "סבתא שלי אדם קשה ,אפשר להגיד בלשון המעטה. אני בת 20 ואין לי אחים, אבל יש לי הרבה חצי אחים, אל תשאל. ההורים שלי מכירים אחד את השני הרבה זמן, ואבא שלי הוא גיבור של ממש. אתה מכיר את ההגדה על הרקולס? סב סבי סבי סבי סבי וכו, הוא היה בקשר מאוד מאוד טוב איתו, היו ממש כמעט אחים, לפי מה שהסיפור אומר .אני לא מכירה אפילו את רוב   האחים למחצה שלי." "רגע ,רגע,רגע" אמר פרד."את רוצה להגיד לי שיש לך הרבה חציי אחים ושאת לא מכירה אותם?" "אני בספק אם אבא שלי מכיר אותם. תבין, הוא אדם טוב, אבל אחרי שאשתו הראשונה מתה סבתא שלי עזרה לו להתגבר על האבל.ובסוף הוא הכיר את אימי והתחתן איתה. נאמנות הוא לא צד חזק שלו זה הצד החזק שלי.מה עוד אתה רוצה לדעת?"

"אמ… נולדת באמריקה?", "לא, עליתי לכאן מיוון"

"אז את הדור הראשון כאן?" "כן, אפשר להגיד למרות שיש לי חצי אחים שנראה לי שנולדו כאן ".

"איפה את גרה?" "כמה רחובות מכאן, לא יותר מדי רחוק, ונראה לי שסיימנו לאכול, בוא נזמין חשבון טוב?"

"בהחלט" ענה פרד.

לאחר שילום החשבון הם התחילו ללכת לעבר ביתה של טרייסי. הייתה הרגשה באוויר של מתח, כאילו משהו חשוב מגיע. "אני מצטער שאני נדבק אליך ככה, אם לא נוח לך לגור איתי אני כבר אמצע מקום. סליחה אם לחצתי " אמר פרד בחשש."את הדבר הקבוע ביותר בחיי ואני יודע שזה נשמע קיטשי אבל אני רוצה להיות לידך ולדעת אליך כמה שיותר"  " זה בסדר" ענתה בנועם. "לא מפריע לי שאתה איתי." הם התיישבו על ספסל בלי לשים לב בכלל, כאילו הכל חלום אחד גדול. פרד התקרב אליה וטרייסי עצמה עיניים. "אתה יודע" לחשה " אני רוצה שתהיה קרוב אלי כמה שתוכל" ואז פרד לא היה יכול להחזיק את עצמו יותר ושפתיו התרסקו על שלה. זה התחיל עדין, אבל מהר מאוד הנשיקה התחילה להתחמם.  היו לשפתיים שלה שילוב של טעם מנטה ועוגיות שוקולד צ'יפס, ופרד רק רצה להמשיך.היא התנתקה ממנו בעיניים נוצצות, השמחה ששניהם הרגישו בעבעה בליבם ם הרגישו באותו רגע הייתה אין סופית. מה שהם לא ידעו זה שזה היה הדבר שישנה את מהלך חייהם לעד. הם המשיכו ללכת לדירתה בשתיקה, חושבים על מה שקרה הרגע. טרייסי פתחה את הדלת ואמרה "החדר שלך נמצא בהמשך המסדרון צד שמאל, החדר שי מולך. אם אתה צריך משהו רק תגיד.והתחילה לזמזמם לעצמה שיר נצחון

רק אחרי זה פרד שם לב( גם כן בקושי אחמ טרייסי אחמ מחשבות אחמ). הם עמדו בתוך הכניסה לסלון, היה לה בית ממוצע. אפשר היה לראות את המטבח שהיה בגודל חצי חדר, וגם את הספות שניצבו כחמישה מטרים מהם. הספות היו בצבע חום בהיר שטעם לקירות הלבנים, באופן כללי לבית היה מראה טוב.היה לה גם אח עשויה מאבן ומעליה היה פסל מזהב .פרד הסתכל על האח והתחיל להרגיש כאב ראש כאילו זה אמור לגרום לו להיזכר במשהו, אך הזיכרון לא היה קיים. הוא התקדם במסדרון וראה את חדרו החדש.החדר היה בצבע בז' ואדום ובמרכז החדר הייתה מיטת הפריון ,דמעה התחילה לזלוג על לחייו. טרייסי נכנסה בעיקוותיו וראתה את דמעתו וחיבקה את זרעו ושאלה בקול רך כקטיפה "אתה בסדר?" ופרד ענה בקול מרוחק "אני לא יודע , אני לא זוכר.זה כאילו את יודעת שמשהו היה חשוב לך, ואת פשוט לא מצליחה לזכור את זה."

" הכל יהיה בסדר" השיבה טרייסי. "אני רוצה להיות לבד" אמר פרד וקולו נשמע מרוחק כאילו עין שלם מפריד בין שניהם וככה נגמרה השיחה. טרייסי הלכה לחדרה וליבה דאב בשל כאבו .מעניין,  איך מצבו של אדם אחר יכול להשפיע כל כך על רגשותיה?ואז התשובה צצה בראשה. זה לא היה אדם רגיל זה היה פרד. ובעודו פרד התכונן לשינה.היא הייתה יכולה לשמוע אותו ממלמל "למה,למה אני."

תודה רבה לכל הקוראים! ממש כל תגובה מחממת את הלב, ששמים לב לפאנפיק שלי, אז תודה!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא