אדמונד פיוונסי בהוגוורטס

תודה ל-doctor who365, שנרשם/ה לפאנפיק.

--------------------------------------------------------------

השבועות הראשונים של אדמונד בהוגוורטס חלפו בנעימים. כל בוקר הוא שיחק שחמט עם ג'ורג', אכל ארוחת בוקר והלך לשיעור הראשון. כך עבר עליו זמן מה, עד שבשבת אחת הוא קיבל מכתב מאחותו הקטנה, לוסי. זה כשלעצמו לא היה שונה במיוחד מתמיד; לוסי שלחה לו מכתב כל סוף שבוע. מה שהיה שונה היה התוכן. זו הייתה, באופן כללי, ברכת שלום רגילה, (שלום, מה שלומך? מה למדת בשבוע האחרון? אני למדתי...), אבל בנוסף לכך, היא כתבה:

מצטערת, אבל שלחתי אליך את ריפ. אני מקווה שאין לך התנגדות. הוא פשוט לחץ עליי נורא.

אוהבת,

לו.

אדמונד בהה במילים כלא-מאמין. היא שלחה את ריפ?! דווקא את ריפיצ'יפ, העכבר הלוחמני, מכולם?

אני מניח שזה השלב להסביר.

כמו שכתבתי בהתחלה, אדמונד, אחיו ואחותו שינו את ההיסטוריה וגרמו להיווצרות הסדרה "דברי ימי נרניה". מי שקרא, ודאי יודע כבר מיהו ריפיצ'יפ העכבר. לאלו שלא יודעים – כנראה תצטרכו לקרוא את הסדרה. אין מה לעשות. אולי אוכל להסביר קצת, אבל זה עלול לעצבן את אלה שכן רוצים לקרוא, אז כנראה שלא אסביר כאן מי הוא.

בכל אופן, הכל התחיל ביום בהיר אחד, כשההורים של פיטר, סוזן, אדמונד ולוסי חיפשו דירה חדשה. בזמן הזה, הרביעייה ישבה ושיחקה בבית של פרופסור דיגורי קרק, דוד-רבא שלהם מצד אימם. יום אחד, הם שיחקו במחבואים. פיטר היה הסופר. לוסי התחבאה בתוך ארון בגדים ישן.

אלו מכם שכבר קראו את נרניה (כך נקרא בקיצור לסדרה), בטוחים שהם יודעים מה קרה: היא מצאה את עצמה בכיכר הפנס ו...

הרשו לי לעצור את המחשבה בעודה באיבה. לא. לוסי לא מצאה שום ארץ מושלגת, שום פנס, ושום מר טומנוס. היא פשוט יצאה בטעות לפני שפיטר סיים לספור.

“אחת, שתיים שלוש לוסי!” קרא פיטר. לוסי היתה מבולבלת למדי. “חשבתי שכבר הגיע זמן ארוחת-הערב.” היא אמרה. פיטר בהה בה. “לא, עכשיו עדיין אחר הצהריים המוקדמות, לו. רק התחלנו לשחק מחבואים, שכחת?” “לא.” אמרה לוסי בקימוט מצח. “אבל...” ואז היא חשבה לרגע וחייכה. “אולי הייתי במקום בו הזמן פועל אחרת, ובו פגשתי פאון ושמו טומנוס? ואולי הוא הציע לי לשתות איתו תה עד הערב? ואולי... רק אולי... לכן חשבתי שעכשיו כבר ערב?” “דמיון מפותח יש לך, לו.” אמר פיטר בחיוך. “ולמה לא? בואי ונשחק. רק תקראי לאדמונד וסוזן, שישחקו איתנו גם הם...” וכך התחיל הסיפור של נרניה.

אחסוך בפרטים ואציין רק שפיטר השקיע במשחק המון, ויצר עבורו בובות מוחיות. המכשפה הלבנה היתה בכלל עוזרת הבית, אדמונד כלל לא בגד אלא נחטף ופרופסור קרק שיחק את אסלן.

הם חוו הרפתקאות רבות בחדר המשחקים שמעבר לארון, בו התקיימה נרניה, ובו היה תלוי שעון, שהצביע באופן קבוע על שעות הערב (כדי שלא ישחקו יותר מדי, לדבריה של עוזרת הבית.) פרופסור קרק, כאמור, שיתף פעולה עם המשחקים; היה זה נדמה כאילו הוא מעולם לא התבגר.

הם שיחקו ושיחקו, עד שיום אחד הוריהם חזרו, ובישרו בשמחה שהם מצאו דירה. פיטר ארז את כל הבובות והם עמדו להתעתק כשהוא ואחיו השתמשו, בטעות, במחולל זמן משוכלל שפרופ' קרק המציא שהיה מסוגל גם להחזירך לתקופתך. הם דיברו קצת עם קלייב סטפלס לואיס, גרמו לו לכתוב את נרניה וחזרו לתקופתם, שם הם התעתקו לבית החדש. ריפיצ'יפ נוצר, למעשה, עוד בביתו של הפרופסור, נארז, והובא לבית משפחת פיוונסי.

ריפיצ'יפ היה לוחמני מעט ושנא את אויבי נרניה בצדק: אחרי הכל, נרניה היתה ביתו. או, לפחות, כך הוא חשב.

בקיצור, ריפיצ'יפ היה הדבר האחרון שחסר לאדמונד בהוגוורטס. אז זה היה מובן מאליו מבחינתו שהוא ישלח את טומנוס (הינשוף) בחזרה ללוסי עם ריפיצ'יפ ומכתב קצר, ובזה העניין היה אמור להיגמר.

טוב, העניין לא נגמר בזה, כי למחרת, ביום ראשון, אדמונד קיבל בחזרה את ריפיצ'יפ בתוספת תחנונים שלא ישלח אותו בחזרה. זה נראה לאדמונד חשוד מעט, כי מהמכתב ניתן היה להבין כי ריפיצ'יפ השתמש באלימות כנגד לוסי, וזה לא היה הגיוני: הוא היה נאמן לחלוטין לנרניה ולמלכיה ומלכותיה, כולל לוסי (למי שלא קרא נרניה – אין לי כח להסביר). בכל אופן, באותו הערב אדמונד הפעיל את ריפיצ'יפ.

“סור מדרכי, אויב נרניה!” צעק ריפיצ'יפ. “אינך ראוי לרחמים! סור לך אל הביצה ממנה יצאת!” הוא התחיל לתקוף את אדמונד, מה שלגמרי הפתיע את אדמונד עצמו. הוא הטיל על העכבר אקספליארמוס וכיבה אותו.

למחרת הוא ניגש לפיטר בארוחת הבוקר. “לו שלחה אותו אלי.” הוא הסביר, “והיא הבהירה שלא ניתן לשלחו בחזרה. הוא מתנהג באלימות מוגזמת.” “זה ניתן לתיקון.” אמר פיטר, הצביע על ריפיצ'יפ בשרביטו והטיל עליו קסם קטן. “זהו. עכשיו הכל בסדר. אפשר להפעיל אותו.”

באותו ערב, אדמונד הפעיל את ריפיצ'יפ מחדש, ושוחח איתו קצת לפני השינה. סך הכל, הוא חשב לעצמו, הוא לא רע, ריפיצ'יפ. אוכל להסתדר עם נוכחותו עד סוף שנה... ובמחשבות אלו, הוא נרדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא