ניקו די-אנג'לו: אחרי דם האולימפוס

ניקו די-אנג'לו מדבר אליך:

ואוו, המיקרופון מאובק אחרי 5 חודשים... אוקיי, עדכון קצר: לזוג ג'קסון נולד בן בשם בוב דמסן (פרסי רצה לקרוא לו מייקל...), פייפר התחתנה עם ג'ייסון והיא בהריון ואחותי... טוב, לפחות היא לא פוחדת יותר מדייטים! אז בהתחשב בזה, ממש לא הופתעתי שג'אז רצתה שניסע להורים שלה. רק שיש בעיה קטנה: הם לא ממש מהסביבה, הם גרים בונקובר, קנדה! בטח הייתם חושבים שזה ייצור בעיה,נכון? אז זהו, שעכשיו אני על רכבת לונקובר, לובש חליפה שחורה ויוקרתית וג'אז ישנה על הכתף השמאלית שלי... להורים שלה אני אציג את עצמי בתור "סוכן השיווק של תותי דלפי", כמו רוב החצויים כשהם יוצאים למשימות מחוץ למחנה בגיל מבוגר. לבסוף היא התעוררה בגלל שהטלפון שלה (כן, לחרטומים אין בעיה עם טכנולוגיה...) צילצל והמילה "אימא" הופיעה על הצג, מהשמיעה שלי השיחה הייתה בערך ככה:
"היי אימא"
"כן, אנחנו ברכבת."
"לא, ניקו לא ישן."
"כן, עוד מעט נגיע."
"בסדר, ביי."
ג'אז קמה והתמתחה בזמן שאני הורדתי את המזוודות שלנו לרצפה. גשם קל ירד בעיר וגרם לג'אז להתעטש פעמיים, "ג'אז," אמרתי "איפה שמת את המעילים?" אבל היא אמרה "שמרתי משהו במיוחד בשביל זה!" והוציאה מהדואת בזהירות ג'קט כהה ולבשה אותו. זיהיתי את הג'קט, הוא היה שלי פעם. "אני מבינה למה שמרת עליו, זה כמו לישון עם גברת אולירי!" היא אמרה בהתלהבות וסגרה אותו עד הסוף. הרכבת האטה כשהגענו לצפון ונקובר ולבסוף נעצרה ואז נאלצנו לרוץ עד שהגענו לחניית המוניות ומשם זימנתי את ז'ול אלבר כדי שיסיע אותנו לבית של ההורים שלה. כנראה שנראתי מוטרד במהלך הנסיעה כי ג'אז אמרה לי "אל תדאג, הם לא יירו בך או משהו כזה..." ואני חייכתי עד שהיא המשיכה במלמול "אני הכרחתי אותם שלא". לבסוף הגענו לבית וג'אז פתחה את השער ושנינו הלכנו לדלת הכניסה, ג'אז צילצלה בפעמון ואת הדלת פתחה אישה בסינר שחיבקה את ג'אז. "זה החבר שלך או???" היא שאלה והוציאה מהסינר כלי שדומה לפטיש שניצלים ממתכת אבל צד אחד שלו הוא גרזן קטן, "לא!" ג'אז אמרה "זאת אומרת, כן! זאת אומרת, הוא החבר שלי!". האישה נרגעה והחזירה את הכלי לסינר ואז אמרה "ניקולס, נכון?", "זה רק ניקו." השבתי. "אז, 'רק ניקו', ניכנס לבית או שנחטוף צינון כאן?", "אמא!" ג'אז התערבה "אמרת לי שתפסיקי!", "בסדר" האימא השיבה "בואו ניכנס.". כשנכנסנו לבית והאימא אמרה "אוי, התנור! שכחתי את הדג בפנים!" ורצה לחדר צדדי שכנראה היה המטבח וג'אז הורידה את המעיל ותלתה אותו על המתלה שליד הדלת, בזמן שאני הסתכלתי על דבר משונה שניצב מעל האח: רובה ישן עם "כידון" מוזהב שהיה מחובר עליו. "הרובה המשפחתי." אמרה מאחוריי ג'אז וכמעט עשתה לי התקף לב. מהכורסה שמאחורינו קם גבר בלונדיני מבוגר ואמר "הוא עדיין עובד, כמובן.", הוא הושיט לי יד ואמר "האדון די-אנג'לו, אני משער?".
                                                                                                              ג'אז מדברת אליך:
בשביל להכיר את ההורים שלי תצטרכו לחזור לימיי התיכון שלהם: אימא שלי הייתה ה"שווה של שכבה" עם השיער החום שגלש עד למותניים והעיניים הירוקות (שקיבלתי ממנה) וכנראה שהייתם מריירים על התמונה שלה. אבא שלי היה ההפך מחוק מרפי: הוא מצא שטרות כשהיה זקוק לכסף, הוא תמיד ישב שנייה לפני שהמורים נכנסו לכיתה וכמובן, אימא שלי הייתה השותפה שלו במעבדת הכימיה. אז ברור שהוא הצליח למשוך אותה אל מתחת לשולחן בשביל להציל אותה ממבחנה מתפוצצת של רפש ומאז הם ביחד... אבא תמיד אמר שאני קיבלתי גם מזל וגם יופי משניהם, אז זה לא הפתיע אותם כשעזבתי לפני שנתיים במטרה להיות קוסמת. בכל מקרה, בזמן הארוחה אבא שאל את ניקו על עבודתו וניקו אמר "אני משווק של חברת תותי דלפי". אבא שאל "אז אני מניח שאתה מכיר כמה שפות?" וניקו השיב "כן, איטלקית ויוונית.", אבא שאל את ניקו ביוונית וניקו השיב, אבל לא הבנתי מילה. שנאתי כשאנשים עושים דברים כאלה כדי שלא אבין אותם אז לחשתי מדו* ומיד הבנתי מה הם אומרים: "אז שיקרת לנו, נכון?" אבא אמר בטון מאוכזב וניקו השיב "ועל הקעקוע שלך סיפרת לה?" אבא פתאום נראה המום, כאילו חשפו את הסוד שלו. "איך..." הוא שאל "איך ידעת?" וניקו השיב "הרובה שלך.". ניקו המשיך לחתוך ולאכול מהדג כאילו שזה לא שינה לו כלום עד שאמרתי "אכפת לכם לספר לי?", אבא השתתק "אבא," אמרתי "איזה קעקוע?". "ג'אז!" אימא העירה לי אבל אבא קטע אותה "זה בסדר, מגיע לה לדעת.", הוא קם והפשיל את שרוולו הימני ואמר "ג'אז, אני חצוי... אימא שלי היא פורטונה, אלת המזל הטוב.". וזה היה הרגע שבו עברתי את רף המוזרות לשבוע הזה, אז עניתי "ככה קיבלתי אותך, ניקו?" ושתיתי מהקולה עד שהיא נגמרה. בסיום הארוחה ניקו ואני קמנו והתכוננו ללכת, אבל אבא עצר ואמר לניקו "תשמור עליה כמו על רומא, בסדר?" וניקו הינהן. "מה קרה הרגע?" שאלתי את ניקו והוא ענה "אבא שלך נתן את ברכתו לקשר, עכשיו אנחנו זוג אמיתי!", "אז מה היינו מקודם?" שאלתי אותו בזמן שחזרנו למכונית של הזומבי וניקו פתח את הדלת למעני ואמר "ניקו וג'אז". "ועכשיו אנחנו?" שאלתי אותו, מבולבלת יותר מקודם. הוא לחש לי בעדינות "ביחד לנצח." ומשך אותי לנשיקה ארוכה ונעימה.

*מדו= לדבר, לחש חרטומי המאפשר הבנה של כל שפות המשתתפים בדיון כלשהוא. 

מצטער שזה רק פרק מעבר חברים! הפרק הבא יכיל יותר דרמה, הפתעות או כמו שהכובען המטורף היה אומר "הוא יהיה מאוד... 'מאודי'!"

ותתנו גם ביקורות בונות אם צריך... מקווה שלא חיכיתם יותר מדי!

הפרק הקודם		הפרק הבא