הכל התחיל מקדרה שהתפוצצה

באהבה רבה רבה רבה רבה רבה רבה, הנה פרק:

״איך זה שהיא תמיד יפה?״ לחש דראקו.
זה היה בוקר, במרפאה, והוא הביט בהרמיוני הישנה.
(למרות שאני הייתי מסתירה את הישנים בפרגוט. באמת מאדאם פומפרי! צניעות הפרט!)
״מי יפה כשהיא ישנה?״ נשמע קול מאחוריו.
דראקו הסתובב במהירות ומצא שם את הילד ההפלפאפי שנפל מהמטטא (איך כותבים את זה?).
״אמממממם... אחות שלי.״
״חחח כן בטוח, אתה משקר.״
״באמת, אני ממש אוהב את אחותי. היא מתוקה ו-״
״יש לך תירוצים בזבל. אתה דראקו מאלפוי, נכון?״
״מאיפה לך?״
ההפלפאפי צחק. ״לדראקו מאלפוי אין אחות. לא גדולה, ולא קטנה.״
״ב-ברור שיש לי!״
״בטח״ ההאפלפאי צחק. ״אחות דמיונית...״
״איך קוראים לך? ואיך אתה יודע עליי?״
״קוראים לי מייקל וכל הוגוורטס יודע עליך.״
״רגע- מה?!״
״יחסית למישהו סליתריני, אתה בכלל לא מרושע.״
דראקו הסתכל עליו. ״זה טוב או רע?״
״זה טוב.״
שתיקה השתררה.
״טוב בסדר, אני מודה שדיברתי על הרמיוני.״ פלט דראקו.
״מי זו הרמיוני? היא?״ מייקל שאל והצביע עליה.
״כן.״
״עוד לא יצא לי להכיר את מיודעתי החדשה לחדר המרפאה. למרות שאני אצא מכאן עוד שבועיים בערך... אולי היא תקבל אותי איך שאני.״
״למה מה קרה?״ שאל דראקו. הוא שכח את המוניטין שלו, והתיישב מיטה ליד מייקל. מטבעו דראקו היה ילד נחמד, אבל שנים של התעללות גרמו לו להיות קצת... מרושע.
מייקל פתח את פיו ואמר, ״אני... לא מקובל בהאפלפאף. לא מקבלים אותי. אני השחקן הכי טוב שלהם והם חושבים שעשיתי להם את זה בכוונה שנפצעתי ושבגללי הם יפסידו.״ דמעה עלתה בעיניו.
״וואו. זה מרושע. אני הייתי מכשף אותם לעזאזל.״ אמר דראקו. ״הם באמת חבורת טיפשים. ככה לפחות זה נשמע.״ הוא המשיך.
מייקל מחה את הדמעה ולפתע נשמעה מאדאם פומפרי ממהרת לחדר ונתקעת בשידה. ״מי שם מדבר?!״ היא שאלה בקול צווחני.
כשיצאה החוצה מצאה את דראקו יושב מיטה ליד מייקל, שגם ישב, ואמרה, ״זה נחמד מאוד שבאת לבקר חבר, אבל אלה לא שעות הביקור!״ היא צווחה.
דראקו יצא החוצה ולחש, ״ביי הרמיוני.״ לאחר כמה צעדים הוא הסתובב והוא אמר למייקל, ״ביי מייק! אני אבוא בצהריים!״
זה כמו הייתה הצהרת ידידות.
׳לא משנה מה,׳ חשב דראקו, ׳אני הולך להתחבר עם הילד הזה.׳

הפרק הקודם		הפרק הבא