אז מה אם קוראים לי מאלפוי?!

דמעות חדשות ירדו על פניה של אנבל,הייתה לה תחושה משונה,שבחיים לא הרגישה אותה קודם.
"הגזמתי?"לחש דראקו בחשש "אני מצטער,לא יודע מה עבר עלי.כל כך כעסתי."
"אתה בטוח שאתה אחי?!"חייכה
"מה?"גימגם
"לא יודעת,בחיים לא דאגת לי,חשבתי שאתה שונא אותי."
"גם אני."
"דראקו!!"היא חיבקה אותו
"טוב אני הולך לישון."אמר,ניכר עליו שהוא מובך.
"אה.."היא היססה
"אל תדאגי בלה,אם הוא התקרב עליך אני אהרוג אותו."
"איך תדע?"
"אני אדע."
למרבה הפלא היא האמינה בו.
"טוב אני אכתוב לאבא ואמא."
"כן.תכתבי עוד היום."
"רעיון נפלא."
אבא ואמא היקרים@!
היום כידוע לכם איחרתי לשיעור.
חברי איחרו איתי אבל אותי פרופסור פנייפ לא העניש ואותם כן.
ביקשתי לבטל את עונשים אך הם עדיין הגיבו בכעס.
לשמחתך אבא,אני ורון נפרדנו.
אולי אתה צודק ובזבזתי את זמני.
טוב.שמעתי אותם אומרים שאני מאלפואית דוחה כמו המשפחה שלי.
בבקשה אל תעשה מזה בלאגן ..
אוהבת ומתגעגעת..
אנבל.
נ.ב.תעריכו את בינכם דראקו הוא התנהג כמו ג'נטלנמן אמיתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא