אחות תאומה

היי,מצטערת על העיכוב,יש לי תקופה קצת עמוסה בביצפר.

מבטיחה פרק שישי עד יום שבת..

"הארי,היא הכניסה למאלפוי מול כל בית הספר "אמרה ג'יני "לכל הפחות היא תקבל צל"ש ומסיבה ענקית כשתחזור מהעונש שלה."

זה היה הרבה יותר נכון ממה שהארי חשב.

"הללויה לבת פוטר החדשה,שלא רק שהכניסה למאלפוי,אלה גם עשתה את זה מול כל בית הספר!" צווחו לי ג'ורדן וג'ורג',עליזים כמו שלא ראו אותם מאז מותו של פרד,כשדניאל נכנסה למועדון מכוסה בלשלשת ינשופים,מעיים של קרפדות וקצת שבלולי ים על שיערה (זה עונש פלילי,לתת לי לנקות את החדר שיקויים הפרטי של סלגהורן האידיוט הזה!),עייפה אך מבט של "עשיתי מה שבת פוטר צריכה לעשות והדבר האחרון שתגרמו לי לעשות זה להגיד שאני מצטערת על כך".

היא צחקקה כשראתה את התמונה המוגדלת שלה,שמישהו צילם בזמן שהקטינה את מאלפוי לגודל של ציפורן הזרת,ואת מיליוני הבלונים והשלטים של "ברוכה הבאה בת פוטר!"

היא קדה קידה מצחיקה והמועדון שאג מצחוק.

היא קרצה להארי.

הארי חייך,וזרק לה בקבוק בירצפת.

היא תפסה אותה ביד אחת וביד השנייה פתחה את המוסיקה.

"שיקוי אהבה" של הלהקה המובילה "קו מספר תשע ורבע ברציף המערבי" התחיל להתנגן בקולי קולות.

"בואו נשתולל עד אור הבוקר!" שאג ג'ורג',והארי שאל את עצמו אם הוא לא מרגיש אשם כמוהו כשהם חוגגים וכל השאר קבורים באדמה..אבל אז הוא ראה את ההבעה על פניו של ג'ורג',שבדיוק עמד לפנות לפרד ולשאול אותו אם הוא חושב שדניאל פוטר הזאת תסכים לרקוד איתו.

הוא נאנח.הוא כבר לא ידע אם אי פעם יצליח להתגבר על כל זה,הוא וכל שאר המשתתפים במלחמה.

את מחשבותיו קטעו שאגות הצחוק של לי ג'ורדן,שג'ורג' הזמין את דניאל בגמגום לרקוד איתו,והיא,מסמיקה ממבוכה,הסכימה.

הם קפצו לרחבת הריקודים והארי שמע את דניאל בראשו "הארי-ג'יני." הזכירה.

הוא הסתובב וראה את ג'יני יושבת,משחקת עם בקבוק הבירצפת שלה.

בתחושות אשמה כבדות על החוסר צומת לב שלו,פנה אליה.

"ג'יני?" שאל בגמגום,גורם לה להביט בו במבט שהוא שילוב של הפתעה וחיוך.

"כן?" שאלה.

"ר..רוצה לרקוד?" פלט מהר,מסמיק כמו ילד בן 11.

היא צחקה בקול ונישקה אותו.

הוא נמס שוב לאותה שלולית של עונג שהרגיש כל פעם שנגע בה,התחכך בה,נישק אותה,דיבר איתה או עליה או אפילו חשב עליה.

הוא האריך את הנשיקה עד אין קץ.

"נו הארי-בוא לרקוד!" קראה ג'יני,מתנשפת.

"אני הרבה יותר מעדיף לעשות את זה" אמר הארי,מחליט להתעלם בקולות המאשימים בראשו ונישק אותה שוב.

יהיה מספיק זמן לכל המחקרים ורגשות האשמה,חשב.

בהחלט,הסכימה דניאל בזמן שסוחררה על ידי לי ג'ורדן אל עבר נוויל לונגבוטום,שתפס אותה במיומנות של רקדן מקצועי והתחיל לרקוד איתה כמו משוגע.

ג'יני והארי לא היו היחידים שבילו ככה את הערב לשמחתם של הצופים החרמנים יותר,לדאבונה של לבנדר,שעדיין לא בדיוק התגברה על רון, במיוחד עכשיו כשהוא הפך לדמות מסתורית,מרתקת ובמיוחד מאוד פופולארית,רון והרמיוני עסקו בהחלפת רוק פרטית משל עצמם.

"אמרתי לך כמה שאני אוהב אותך היום?" שאל רון כשסוף סוף הצליח להתנתק ממנה מספיק זמן,נותן לשניהם זמן לנשום.

"עשר פעמים,אם מחשיבים את הפעם ההיא שצעקת במסדרון" אמרה הרמיוני,מחייכת סמוקה ומחליקה את שמלתה הירוקה שלבשה למסיבה "אבל תמיד נחמד לשמוע את זה שוב ושוב."

הוא צחק ונישק אותה שוב.

"תתחתני איתי." לחש לה באוזן אחרי שסיימו להתנשק שוב.

הרמיוני נדהמה והתנתקה ממנו בתדהמה

"אתה צוחק?" שאלה הרמיוני,מתאוששת מההפתעה.

"לא." אמר בפליאה "אני נראה לך צוחק?"

"אתה תמיד צוחק עלי בעניינים האלה." אמרה הרמיוני.

"את רוצה שאני אביא לך טבעת בראש מגדל האסטרונומיה כדי שזה יהיה יותר רשמי?" שאל,קצת נעלב מהפתעתה הברורה.

"ברור שלא,טיפש." חייכה,רואה שהוא נעלב ונצמדה אליו "אבל אתה תמיד היית פחות.."

"בוגר מושלם כמוך?" שאל בלגלוג מוסווה.

"לא.רציני." אמרה הרמיוני.

"את חושבת שאני צוחק?"

"לא,מה פתאום?" אמרה במהירות רבה מדי,והתקפלה ממבטו המרים גבה של רון "טוב..כן קצת."

"ואם אני אבטיח לך טבעת והכל,ושאני אהיה רציני?"

"אני לא יודעת רון.."

"מה הבעיה?את לא אוהבת אותי?"

 "אני אוהבת אותך,הכי בעולם."

"אבל.."
"אבל..אתה לא חושב שאנחנו צעירים מדי?אני רוצה לגמור את הכשיפומטרי ולפעול למען גמדוני ה.."

"אולי נדבר מאוחר יותר על זה?" שאל,לא מוכן להתחיל עם הנושא של גמדוני הבית.

"בתנאי שתשאיר את ההצעה הזאת פתו.." התחילה הרמיוני ושוב נקטעה.

"את מוכנה לשתוק בבקשה?" לחש באוזנה ברכות,קוטע את דיבורה השוטף.

"רק אם תנשק אותי." אמרה,מתעלמת מזה שהוא קטע אותה פעמיים.

לאף אחד מהצדדים לא הייתה בעיה עם ההסכם הזה.

ג'ורג' ודניאל חזרו לרקוד ביחד,הפעם סלואו דביק של "המכשפים מימי הביניים".

"את יפה נורא את יודעת?"

"באמת?" הופתעה דניאל,מסמיקה.

לרוב בנים לא היו אומרים לה דברים כאלה.

חמודה,חכמה,מתוקה,אפילו סקסית-זה כן.

אבל יפה?ממש לא.במיוחד לא ג'ון.

תפסיקי,רטנה במוחה,עזבי את ג'ון.

"גם אתה.." לחשה,מחזירה מחמאה.

"אני?" שאל ג'ורג' בפליאה "גם בלי האוזן?"

רק אז היא שמה לב שחסרה לו אוזן אחת,ובמקומה היה רק עור.

"האמת?לא שמתי לב.."

"את צוחקת!" חייך,והרים אותה באוויר לקצב המוסיקה.

הם היו בתיאום מושלם,כמו בובות מכוונות ומתוכננות היטב.

"דווקא לא." אמרה כשחזרה להיות בגובה העיניים שלו "הייתי עסוקה מדי בלהסתכל בעיניים היפות שלך."

הוא צחק והיא הסמיקה כמו עגבנייה והתפללה להיבלע מתחת לאדמה.

"אני לא מאמינה שאמרתי את זה!" חשבה בלי קול.

"גם אני,שמעה את קולו של הארי "זה מגעיל ומפריע לי להתמזמז עם ג'יני."

"גם העיניים שלך יפות,חומות כמו אדמה."

לפני שהספיקה להגיב על זה ג'ורג' נישק אותה.

היא הרגישה מסוחררת,מרוממת,כמו אחרי מנה גדולה מאוד של מריחואנה רק בלי הנחיתה הקשה,

כמו פיה באמצע ריחופה מעל העולם.

זאת הייתה הרגשה שהיא בחיים לא הרגישה עם אף אחד שנישק אותה,אפילו לא עם ג'ון.

"וואו." לחשה,כשהם התנתקו.

ג'ורג' הביט בה במבט מוזר,ומלמל משהו מתחת לאפו.

"מה?" שאלה,מתרחקת "זה לא היה טוב?"

מסביבם המשיכו אנשים לרקוד,ותוך כדי נעצו בהם מבטים סקרניים.

"זה היה מדהים,יותר ממדהים." לחש.

"אז מה.."

"אני לא מאמין שעשיתי את זה,נשבעתי ש.." מלמל ג'ורג' וברח משם.

דניאל הביטה אחריו במבוכה בתוך מעגל הרוקדים כשהארי הגיע,ומשך אותה לשולחן המשקאות.

"מזל טוב!ברוך הבא למועדון של מאוהבי ויזלי." צחק.

"סתום הארי." פלטה בלי להסתכל עליו "אני חושבת שהוא נעלב ממני."

"אל תדאגי." אמר הארי "הוא בטח מרגיש אשם אבל זה יעבור לו."

ג'יני התקרבה אליהם מחשש לאבד את חברה בכל ההמון ושמעה את סוף שיחתם.

"כן,גם הארי ואני הרגשנו אשמים כש..מה לעזאזל??"

דניאל הביטה בה,והרימה גבה "ג'יני?הכל בסדר?"

ג'יני הביטה בה במבט מוזר "לא היו לך בצהריים עיניים כאלה.."

הארי הביט בעיניה של דניאל ואמר "נכון,העיניים שלך,הן משתנות."

"מה זאת אומרת?" נבהלה דניאל,עוצמת את עיניה בחוזקה בפחד.

"הצבע שלהן..הוא אחר.." אמר הארי.

"הבנתי את זה לבד אידיוט!" פלטה דניאל ברוגז.

"הארי,גם אצלך יש משהו שונה." אמרה ג'יני "לא שמתי לב לזה קודם-אבל זה רק אני,או שבשיער שלך יש צבע ג'ינג'י?"

הארי רץ למראה שהייתה תלויה במועדון לקול "אהבתי בסמטת נוקטורן" של "אחיות הגורל"

"את צודקת!" קרא משם וחזר במהירות.השיער שלו נהפך לשיער שחור אדמוני,כמו של דניאל.

"תפקחי את העיניים שלך שוב." ביקשה ג'יני.

דניאל הרימה את עיניה,שקיבלו את הצבע המדויק של העיניים של הארי.

"פרופסור מקגונגל." אמרה ג'יני בהחלטיות,מתעלמת מהמשך המסיבה,שלא שמה לב אליהם "עכשיו."

הפרק הקודם		הפרק הבא