ביתו של דראקו מאלפוי

נ.מ של סלופר וורינגטון, תלמיד סלית´ריני צעיר...

מעין רוח רפאים מוזרה התגלתה לפניי... זה היה איש זקן ומוזר. האיש הסתכל מסביבו, עליי, ופנה אלי. "מי אתה?" הוא אמר בקול עמוק ומפחיד ביותר. הסתכלתי עליו בחשש ומלמלתי: "ס-סלופר וורינגטון, אני תלמיד בבית הספר הוגוורטס". "אתה יודע היכן בני, מורפין?" הוא שאל. "מורפין?" הופתעתי. "מי זה?" הוא הסתכל עלי בחשדנות ואמר: "אז אולי אתה יודע מה עלה בגורלה של ביתי והמוגלגי המטונף ההוא?" הוא ירק על הריצפה. "אה!" אמרתי. "אתה בטח מתכוון למרופי גונט ולטום רידל, נכון? טוב, אז כשמרופי היתה בהריון בעלה נטש אותה, היא ילדה את זה-שאין-לנקוב-בשמו ומתה. אחר כך זה-שאין-לנקוב-בשמו מת בגלל הארי פוטר, הארי בעצמו בא לתת לנו הרצאה על זה. זה היה מה-זה משעמם.""ואיך קראו לנכד שלי?" שאל האיש הזקן. "טוב, קראו לו טום ואנדרולו רידל בהתחלה, ואז הוא שינה את השם שלו לוולדמורט. ואז הוא מת בגלל הארי פוטר." האיש הזקן קימץ את ידיו לאגרופים. "בגלל הארי פוטר הזה הוא מת, הא? אוקיי. עכשיו אני אנקום בו על זה שבגללו מת הנכד שלי!" והוא ריחף מבעד לעצים, ורצתי אחריו, הילתו הכסופה מבליחה בין עצי היער. לבסוף הגענו לקצה היער שהוביל למדשאות, והוא התפוגג ונעלם. אוי לא- מה עשיתי! חשבתי לעצמי.

הפרק הקודם		הפרק הבא