הארי פוטר אמיתי או שלא?

חברה אני עורך את הפאנפיק כדי לשפר אותו אז זה הפרק הראשון, סליחה על הבאלגן...

יום שבת, כמו בכל שבוע, רן התיישב והחל לקרוא ספר מסדרת הארי פוטר בפעם המי- יודע - כמה, בעצם, רן ידע כמה, כי הוא הקפיד לספור את מספר הפעמים שקרא כל ספר, כדי שיוכל להשוויץ בזה אחר כך.

"רןןןן בוא לסלון!" צעקה אמו, שוב, כמו בכל יום שבת, ורן ענה לה:"רגעעע", כמו בכל יום שבת, כי כל מה שרן רצה לעשות היה לשבת מתחת לשמיכת הפוך שלו ולקרוא את הספר, אם זה היה בא ביחד עם שוקו ועוגה, מה טוב, במיוחד כשהאופציה השנייה הייתה להשתתף במפגשים המשפחתיים אצל סבא וסבתא, שאותם שנא כל כך- כי היה הילד הקטן במשפחתו, והיו ממנו ציפיות רבות כל כך להרשים ולהוכיח את עצמו, זה לא קל להיות אח לשני אחים מוצלחים כל כך שלומדים רפואה.

בכל פעם שהיה מבקר את סבו וסבתו, אלה היו שואלים אותו שוב ושוב: "איך בלימודים? כמה קיבלת במבחן? למה אתה לא משתתף באף חוג, או שאולי העשרה?", אף אחד לא הבין שכל הדברים האלו לא עניינו את רון בכלל, הוא העדיף לצלול לתוך עולם קסום ודמיוני, בו לא צריך ללמוד רפואה או עריכת דין כדי להיות מוצלח ומוערך, הוא דמיין את עצמו בכל פעם מצטרף להרפתקאותיהם של הארי, רון והרמיוני, מוכיח את עצמו באומץ אל מול הטרולים ואוכלי המוות.

פתיחת הדלת קטעה את מחשבותיו, "נו, כמה פעמים צריך לקרוא לך?", אביו נראה עצבני, רן שם לב למבטו שפזל אל עבר הספר שקרא- "הארי פוטר", שם שעורר מעין חלחלה באביו.

הפרק הקודם