לילי וג'יימס

חבר'ה, בבקשה בבקשה תגיבו, כי זה מאוד מעודד לכתוב את ההמשך,
אז הפעם- אלפי תגובות!!! ( לא איכפת לי אם טובות או רעות או בונות- העיקר שתגיבו!!!)

'אוי. שניהם רבים עליי? זה לא יכול להיות. זה לא קורה לי!'

אמרה לילי,  כרעה על ברכיה ושמה את ידיה על עיניה כדי לשפר את ההרגשה.

אולי היא לא אהבה את סנייפ, אבל.. הוא היה החבר הכי טוב שלה, לפחות עד לפני זמן מה.

היא לא יכולה לעשות לו את זה.

ובטח הם יעשו אחד לשני דברים נוראים... והכול בגללה.

"די, לילי... זה לא כזה נורא."

שמעה לילי את קולו של ג'יימס בין כל האנשים המודאגים.

"אני מבטיח בהן צדקי שלא אעשה לו כלום."

לילי הרימה את ראשה והביטה בג'יימס בחשד קל.

"טוב, בהן צדקי לא אומר אף פעם... טוב, טוב, אני מבטיח לא לפגוע בו אם הוא לא יפגע בי."

הוא חייך כשראה שלילי חייכה.

"טוב, בואי אלווה אותך לחדר שלך."

אמר לקול תדהמתם של הגריפינדורים התמהים.

לילי חשבה שהיא יודעת מה עובר להם בראש:

'מה?! ממתי הם מסתובבים ביחד? ממתי לילי לא צורחת על ג'יימס בכל הזדמנות אפשרית?'

אבל לא היה לה איכפת.

היא פתחה את פיה אך ג'יימס לא הקשיב לה.

בסדר, הוא ילמד את זה בדרך הקשה.

הם החלו לעלות במדרגות האבן.

לפתע המדרגות בצדו של ג'יימס זזו עד שיצרו מגלשה חלקה.

"אהה!!!" שמעה לילי את ג'יימס וצחקה מכול ליבה.

"היי! היית צריכה להזהיר אותי!"

צעק ג'יימס ממרגלות גרם המדרגות, משפשף את ישבנו הכואב.

לילי חרצה לו לשון ונשכבה על מיטתה,חושבת על הכול.

                                  ******

"אוי, לילי, תראי איזו גלימת נשף מהממת קנו לי!"

צעקה איזבל בעזרת רמקול קסמים שזימנה מהאוויר בעזרת כישוף זימון לתוך אוזנה של לילי, שחלמה.

"אהה!!" צעקה לילי בבהלה.

"איזבל! את עוד תחטפי על זה!"

היא צחקה והחלה לרדוף אחרי איזבל בכל החדר.

 "תרגעי!" היא אמרה. "את עוד תהרסי לי את גלימת הנשף!"

לילי עמדה מולה בגבה מורמת וביד על המותן.

"פרטים. תוצרת:" אמרה והושיטה את ידה קדימה.

"גרמניה," אמרה איזבל וצנחה על מיטתה של לילי.

"בעיה:" "אמ... הלו, המסיבה של סלגהורן! אל תגידי לי שאת לא הולכת גם היום..."

אמרה איזבל וגלגלה את עיניה.

"גם אם אני רוצה ללכת, א': אין לי בן זוג, ב': אין לי גלימת נשף, ו-ג':

יהיה שם ממש משעמם, אני אירדם, וזו ממש בעיה להעיר אותי. אני ישנה ממש חזק."

"אוי, עשי לי טובה.."

אמרה איזבל וגררה אותה לכיוון ארון הבגדים.

היא הוציאה מספר גלימות נשף, אבל אף אחת מהן לא התאימה לדעתה ללילי, שפיהקה בצד, ונתנה לאיזבל להתעסק בבגדיה.

לפתע אמרה "אני יודעת!!"

ופשפשה בארון עד שהוציאה משם שמלת נשפים יפהפייה לבנה שעליה היו גבעולים ירוקים שמהם צמחו ניצני ורדים ועלים מלבלבים שנראו כאילו הם עולים מעלה וצומחים כל הזמן.

לילי הסתכלה על איזבל בפה פעור.

היא הביטה בה, מרוצה.

"שמלה יש," היא אמרה.

"עכשיו רוצי לחפש את ג'יימס.

אם בינתיים איזה תלמידת שנה שלישית לא התעלקה עליו והכינה לו שיקוי אהבה או משהו..."

"היי! אני לא מאוהבת בו!"

"לא, בכלל לא.." אמרה איזבל בתוכחה.

"טוב, בסדר, אני כן. אבל אל תגלי לאחרות!"

 "אני חושבת שהן כבר גילו את זה בעצמן.."

ענתה איזבל.

"קדימה, תזמיני אותו."

"אבל אני מתביישת.."

עפעפה לילי בריסיה וסלסלה קווצת שיער בידה.

"בסדר, אני אעשה את זה."

"אבל בפרטיות!"

צעקה לילי לאיזבל שפתחה את דלת החדר.

 "כן, בסדר," זרקה מעבר לכתפה.

 "היי!! ג'יימס!! בא לך ללכת עם לילי למסיבה של סלגהורן?!"

הרבה ילדים צחקקו בחשאי. "כן, בטח!"

צעק ג'יימס לאיזבל. "אוקיי, אני אגיד לה!.." ענתה לו.

לפתע נשמעה צעקה מחדר הבנות.

"איזבל, את מתה!!!"

                                  ************

לילי הייתה יפהפייה בשמלת הנשף שלה.

היה לה ורד לבן בשיער וכולה קרנה מאור וחיוכים.

היא ואיזבל התיישבו ליד שולחן האוכל, ופטפטו עם חבריהם.

פרופסור סלגהורן נשא כמה נאומים משעממים במיוחד, ואז הופיע האוכל על צלחות הזהב.

לאחר האוכל, שכרגיל היה נפלא, החלה המסיבה.

"היי," אמר ג'יימס.

"היי," ענתה לילי.

 "ריקוד אחד?" שאל ג'יימס.

 "כמובן," אמרה לילי.

"את נראית נפלא היום," הוא לחש לה בזמן שהסתחררו על רחבת הריקודים.

"הו," אמרה לילי, והסמיקה.

"גם אתה נראה- לא רע.." ענתה את התשובה המתבקשת.

"חסר פה עניין.." אמר ג'יימס בשיעמום.

"מסכימה.."

"מתחפפים?"

"לגמרי."

"סבבה."

"אבל איך?"

ג'יימס הוציא לפתע משום מקום גלימה כסופה שהאריג שלה זרם בידו כמו מים.

 "תנסי אותה," אמר ללילי המוקסמת.

היא התעטפה בגלימה והוא הנחה אותה בעדינות אל עבר מראת כסף.

"וואו," לחשה לילי, שראתה לפתע רק את ראשה.

"זו גלימת העלמות, נכון?"

"נכון וחצי," ענה ג'יימס וקרץ.

הוא נכנס מתחת לגלימה והם יצאו מהמשרד של סלגהורן.

 בעודם מנסים ל התחמק מפילץ', גברת נוריס,

פרופסורים למיניהם וחיות אחרות, הם שמעו קול של אישה מבוגרת בוקע מאחת הכיתות.

ומה שהם עמדו לשמוע לא היה מוצא חן בעיניהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא