לילי אוואנס-סנייפ

בס"ד

כשהארי היה בן 10 הוא שאל את אבא שלו יום אחד למה הוגוורטס מחולקת לארבעה בתים.

"אני מניח שהמייסדים של הוגוורטס עשו את זה כדי לשמור על הסדר, תחשוב על זה... קוסמים מכל בריטניה, צריך לחלק אותם איכשהו."

"אבל למה דווקא לבתים האלה?" שאל הארי.

"אני מניח ש..." הרהר סוורוס, "שכנראה המייסדים רצו שהתלמידים השונים יהנו אלה עם אלה ולכן שיבצו אותם עם תלמידים כמוהם, לכן הבתים מאופיינים לפי תכונות אופי. אני יודע שבישראל, למשל, גם יש חלוקה לבתים אבל שם אין את בית האמיצים, בית השאפתנים, בית החכמים ובית... ובכן... בית כל השאר. בישראל יש בית של חשיבה שקולה, בית של חשיבה פזיזה ולהוטה, בית של חשיבה אופטימית ובית של חשיבה... פחות אופטימית... לא הייתי מגדיר את החלוקה הישראלית לתכונות אופי, הארי, אבל אני חושב שהמייסדים של הוגוורטס התכוונו לתכונות אופי."

עדיין היה קשה להארי. "אבל אבא," הוא שאל, "תכונות אופי הן משהו שיכול להשתנות בקלות! אתה לא חושב שיש כאלה שלא ראויים לבית בו הם נמצאים בהוגוורטס?"

"אתה צודק, הארי," סוורוס ענה, "אני אפילו מכיר כמה כאלה. זה באמת פגם בתהליך המיון שלנו..."

הארי נזכר בשיחה הקצרה שהייתה עם אביו כשראה את הקוסם הג'ינג'י שהתמיין לסלית'רין זה עתה.

"אה, זה ההוא שצחק עליך קודם," אמרה הרמיוני, "כשהוא עלה לרכבת הוא היה די מתוסכל ממשהו שהאחים שלו אמרו לו."

"יכול להיות שהוא בסלית'רין רק בגלל החלטה של רגע," אמר הארי.

"ויכול להיות שלא," הרמיוני אמרה, "אתה לא יודע מה שוכב אצלו בתת מודע."

"אבל המצנפת בכלל מסתכלת על התת מודע?" שאל הארי, "הרי היא דיברה איתי על מה שאני חושב כרגע!"

"האם הרגעים הקטנים האלה הם לא אלה שבונים אותנו?" שאלה הרמיוני.

"אם זה היה נכון, כולנו היינו משובצים בהאפלפאף מרוב שפחדנו שם," ענה נוויל שישב לצידם והשלושה החלו לצחוק.

בסיום הארוחה, פרסי וויזלי, המדריך של בית גריפינדור, קרא לכל תלמידי השנה הראשונה וליווה אותם לחדר המועדון.

"אתה אח של רונאלד?" שאל נוויל.

"כן," צחק פרסי, "שמעתי שהוא קצת עשה לכם בעיות ברכבת. אם תשאלו אותי, חסר לו חבר בגילו. אם אתה היית שם," הוא הצביע על הארי, "אולי זה היה אחרת."

"מה? אם אני הייתי ברכבת הוא היה מתמיין לבית אחר?" שאל הארי.

"אי אפשר לדעת," פרסי משך בכתפיו, "מה שבטוח זה שמחר הוא עומד לקבל כזה צרחן מאמא שלי... הוא הראשון במשפחה המורחבת בארבעת הדורות האחרונים שלא משובץ לבית גריפינדור..." הוא צחק. הארי לא ראה בעין יפה את השמחה לאיד הזו.

כשהגיעו לחדר השינה שלהם לבסוף, הארי ראה שחוץ מנוויל נמצאים איתו שני ילדים בשם שיימוס פיניגן ודין תומאס. זאת גם הפעם הראשונה שהוא ראה את המיטות המדוברות של הוגוורטס, עם הכילות והאפיריון, שהתלמידים הרבו לדבר עליהם. זאת גם הפעם הראשונה זה 7 שנים שהוא לא ישן עם אחיו רמוס בחדר ולכן מצפה לו שינה עריבה... כך לפחות חשב, עד שהתעורר מנחירותיו של נוויל.

למחרת בבוקר פרופסור מקגונגל חילקה להם את מערכות השעות. השיעור הראשון היה שיעור לחשים, וכשפרופסור פליטיק הקריא את רשימת השמות והגיע ל"סנייפ הארי" הוא עצר את הקריאה ושאל לשלומו של הארי, ואפילו מסר לו דרישת שלום מהוריו! הארי לא התרגש, הרי הוא הכיר את פרופסור פליטיק. לאחר מכן היו להם שעתיים רצופות של שיעור שינוי צורה. פרופסור מקגונגל לא העניקה לו יחס מיוחד כלשהו אבל הוא הצטיין במשימה שהוטלה עליו (הפיכת גפרור למחט) וכמוהו גם דין שישב לצידו. לאחר הפסקת הצהריים היה להם את אחד משני השיעורים להם הארי חיכה יותר מכל - שיעור שיקויים בהוראת אביו, סוורוס סנייפ.

שיעור השיקויים התרחש אי-שם למטה באחד המרתפים. היה הרבה יותר קר שם מאשר בכל מקום אחר בטירה, והארי הכיר את הטירה מצוין. הוא לא התבלבל בין מאות גרמי המדרגות שהובילו למקום אחר בכל שעה של היום בניגוד לחבריו. ולא רק הטמפרטורה השרתה אווירה לא נעימה על החדר, אלא גם החיות המשומרות שנחו בצנצנות על מדפים צמודים לקירות.

"אתם כאן כדי ללמוד את המדע העדין ואת האומנות המדוייקת של הכנת שיקויים," פתח סוורוס את השיעור. הוא סרק בעיניו את כל התלמידים שהיו בכיתה, שהורכבו מכל תלמידי גריפינדור וסלית'רין של השנה הראשונה. עיניו נחו על הארי והקרינו לעברו את המבט שרק אבא של הארי יודע לעשות, מבט רציני לחלוטין מלבד העיניים המחייכות. הארי מעולם לא הצלליח לעשות את המבט הזה. עיניו של סוורוס התעכבו גם על נוויל והארי הניח שהוא נזכר בסיפורו הטראגי.

"כיוון שאין כאן שימוש בשרביטים, רבים מכם יתקשו לראות קסם באמנות זו. אך זוהי מעל לכל אומנות. עם זאת, קרוב לוודאי שלא תראו את היופי שבקדירה מבעבעת... נפתח בשיקוי פשוט לריפוי אבעבועות. נראה מי מכם הוא החוליה החלשה..."

אבא של הארי טייל בין התלמידים וראה כיצד הם משתמשים במרכיבי השיקוי השונים בהתאם להוראות שבספר הלימוד.

"מאלפוי!" הוא אמר פתאום והקפיץ את כולם, "עליך קודם להוציא את הקדירה מהאש ורק אז להוסיף את הסרפדים... נקודה מסלית'רין על חוסר תשומת לב..." וילד בלונדיני עם סנטר מחודד וגלימת סלית'רין בלע את רוקו באימה.

אנחה כללית נשמעה מתלמידי סלית'רין. הארי לא ידע מה הם חושבים על ראש הבית שלהם, אבל נראה כאילו הם לא זכו ליחס מיוחד. והאמת שגם הארי לא, כי כשסוורוס לחש "סנייפ..." באיום באזנו של הארי, שיימוס שישב לצידו החניק צחוק.

"אתה חוזר על הטעות של מאלפוי..." הוא אמר, "מה יש לכם היום?" הוא שאל והמשיך לשוטט בין התלמידים לא לפני שהוריד נקודה מגריפינדור.

"וואו, זה היה מוזר..." נוויל אמר להארי כשיצאו מכיתת השיקויים, "אתה בטוח שזה אבא שלך?"

"לא יודע," ענה הארי, "אני אדבר איתו לאחר ארוחת הערב. עכשיו יש שיעור עם אמא שלי, יהיה מעניין בלי ספק..."

התגוננות מפני כוחות האופל אמור להיות שיעור אפל ומפחיד, הרי אין כאן התעסקות באומנות כלשהי כמו שינוי צורה. המקצוע הזה מעורר מטען רגשי מסוים וכשמורה כמו לילי סנייפ מלמדת אותו נוצר דיסוננס קוגנטיבי. למרות זאת השיעור היה מהנה במיוחד. כשהם נכנסו לכיתה אמא של הארי חיכתה להם שם, מחייכת.

"שלום לכולם," היא אמרה בגיל כשהתיישבו, "את חלקכם אני מכירה."

"כי חלקנו הילדים שלך," אמרה לה הרמיוני. פרופסור סנייפ צחקה.

"אני מכירה גם את נוויל שנראה בדיוק כמו ההורים שלו, את התאומות פאטיל... מה שמך, אגב?" לילי שאלה.

"הרמיוני גריינג'ר," הרמיוני ענתה.

"אז עכשיו אני מכירה גם אותך," היא חייכה, "ועכשיו נתחיל ללמוד. השנה נתעסק בעיקר ביצורי אופל. נתחיל ביצור שאמנם מאיים אך הוא אינו מזיק כלל, בוגארט."

לאחר ארוחת הערב ניגש הארי לביתו. את הדלת פתחה אימו ששאלה אותו: "מה שלומך, הארי שלי? אתה רוצה לישון איתנו הלילה?"

"אני רוצה לדבר עם אבא," הארי ענה לה. לילי הכניסה אותו בדממה והארי ראה את אבא שלו יושב בתוך הבית.

"איך היה היום הראשון, הארי?" סוורוס שאל, "שמעתי מאמא שהצטיינת אצלה בשיעור היום!"

"כולם הצטיינו," הצטנע הארי, "רק חבל שאצלך אי אפשר לומר את אותו הדבר."

"נכון," ענה סוורוס, "כי הכנת שיקויים מורכבת יותר מלנצח בוגארט."

"אבל למה ככה להוריד נקודות לגריפינדור בגללי?!" צעק הארי.

לילי פקחה את עיניה בתדהמה.

"אתה הורדת נקודות להארי?!" היא שאלה בכעס.

"כן," סוורוס ענה, "הוא כמעט הכניס את הסרפד לקדירה לפני שכיבה את האש. זה ממש מסוכן. אילו לא הייתי מוריד לו נקודות הוא היה עלול לשוב ולטעות בזה!"

"הייתי זוכר גם בלי זה," אמר הארי.

לילי נאנחה. "סוורוס," היא אמרה, "בוא נלך לחדר השינה... אנחנו צריכים לדבר..."

סוורוס נראה חסר אונים. הוא נעמד והחל ללכת לעבר חדר השינה.

"ואתה תישן במגדל גריפינדור, הארי," לילי אמרה לו, "לא קרה שום דבר. אז מה אם אבא הוריד לך קצת נקודות, גם ככה הפרס שמקבלים בסוף השנה הוא שהאולם הגדול נצבע בצבעי הבית שלך. לילה טוב, הארי."

"לילה טוב, אמא," ענה הארי ויצא מהבית לעבר מגדל גריפינדור.

הפרק הקודם		הפרק הבא