באי קטן באוקיינוס

----------------------הפאנפיק נכתב מחדש. ממליץ לכם להתחיל לקרוא ישר מפרק 15.-----------------------

פרק זה הינו פרק מעבר . שימו לב כי בפרק זה יש את הפירוש למילה בקאנג'י ואת המקור שלה . היא כבר אינה בתחרות . מי שישלח לי ראשון ינשוף עם הפירוש למילה קלדה והשפה ממנה היא נלקחה בעזרת הרמז שנתתי בתגובות לפרק הקודם קודם , יזכה ב50 חרמשים . השני שישלח לי ינשוף עם פירוש והשפה ממנה זה נלקח יזכה ב25 חרמשים. תהנו!

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

האולם היה כל כך גדול עד שכמעט לא ראו את הקירות . מימין לכניסה , באמצע האולם , השולחן השחור שעליו דיברו דפנה וניקי , ניצב , דומם . הוא היה כל כך קטן , שבקושי הספיק לאדם אחד לאכול עליו . היה קשה להאמין שזה מה שיקבע באיזה בית אתה . עליו היתה מטפחה צחורה , קטנה מאוד , מקופלת לחצי פעמיים כך שהיתה בצורת משולש .

מעבר לשולחן היה שולחן ארוך יותר ובצבע כסוף עם מפה זהובה כסופה ובמרכזה חתול שחור לבן. הוא היה  מוקף בעיגול חצי כסוף חצי זהוב .  מעל לחתול היה כתוב " אובי" כאילו בתוך קלף . ליד השולחן היו87 אנשים .

כתלמידי השנה הראשונה נכנסו , כל הראשים הסתובבו אילהם .

היה שקט מוחלט. אחד האנשים בשולחן הארוך מעבר לשולחן השחור קם ואמר " ברוכים הבאים ! בעוד מספר שניות ייתקים טקס המיון . אנא הישארו ליד הדלת וכשיקראו בשמכם תבואו לשולחן ותעשו את מה שניקי אמרה לכם לעשות עם המפית . בהצלחה ! ניקי , את מוזמנת לכאן לקרוא בשמות " אמר האיש . הוא נראה מאוד זקן , אך לא היה לו זקן . פניו היו חרושי קמטים .

לאחר שסיים לדבר , סגנית המנהלת ניגשה לידו והוציאה דף ארוך .

היא קראה לילד בשם טומי סמית'. הוא ניגש לשולחן השחור , רועד .

הוא הרים את המפית בפחד, והפיל אותה .

הוא הסתכל לרגע במפט מפוחד במפית נופלת ,

ואז הוא נרגע בפיתאומיות .

 ניקי הסתכלה לרגע על המפית ואז צעקה " סיניטרה !" וטומי הלך לשולחן הקרוב לדלת . כל בית סיניטרה מחא כפיים , ואף נשמעו כמה מחיאות כפיים צנועות מבית דסטרה .

לאחר מכן ניקי קראה לילד בשם ג'ון לואיס .

לאחר שהוא הפיל את המפית , ניקי צעקה "סיניטרה!" .

לאחר עוד כמה ילדים , הגיע השם "דפנה מרום !" ודפנה פנתה אל השולחן . היא הסתכלה על יונתן , אסף ויואב והרימה אגודל לצורת לייק . יונתן החזיר לה לייק , בעוד אסף צחק ויואב לא עשה כלום , רק הסתכל על אחותו.

דפנה הרימה את המפית במבט לחוץ , והפילה אותו . ניקי הסתכלה ואמרה "דסטרה!" מחיאות כפיים נמרצות עלו מבית דסטרה .

ניקי קראה לעוד כמה ילדים , ואז הגיע השם " אסף מרום !"  . אסף הלך לעבר השולחן . הוא לא נראה לחוץ כלל , או לפחות לא הפגין את זה .

הוא הפיל את המפית , וניקי אמרה " דסטרה !" . אסף הלך לעבר שולחן דסטרה לשמע מחיאות כפיים רמות . הוא עשה "היי " לדפנה . היא החזירה לו אגודל מורם .

לאחר אסף , היה את יואב . הוא היה לחוץ . נשמע שהוא מתפלל לבית דסטרה.

הוא הרים את המפית והפיל אותה . ניקי הסתכלה על השולחן ואמרה " סיניטרה !"

פניו של יואב נפלו .  הוא הלך לשולחן סיניטרה לשמע מחיאות כפיים. דפנה עשתה מחווה של " לא נורא ". אסף לא אמר כלום .

לאחר מספר שמות נוספים , נשמע השם " יונתן אורן !" משום מה יונתן חשב שהשם הדהד הרבה יותר מהאחרים .

הוא הלך לכיוון השולחן . הוא לא ידע לאיזה בית הוא רוצה .

היתה דממה . יונתן היה לחוץ . הוא לא ידע למה .

הוא הרים בזהירות את המפית . צחורה כשלג , כמעט נוצצת .

כשהוא הפיל אותה , הזמן היה על מצב סלואו מושן . היא נפלה מצד שמאל .

הזמן חזר למצבו הרגיל בפתאומיות . הוא שמע את ניקי צועקת מימינו "סיניטרה !" . הוא הלך לשולחן השמאלי . מחיאות כפיים חזקות עלו מבית סיניטרה.

כשהוא התיישב , הוא בדק מה קורה כשנושפים . הוא הרים יד אל פיו , ונשף . הוא בכלל לא הרגיש את זה .

לאחר שכל הרשימה נגמרה, הוא ניסה שוב .

הפעם הוא כן הרגיש את הרוח .

האיש הזקן בשולחן המוארך קם והניף את שרביטו והחווה לעבר השולחן השחור . הוא נעלם , אך המפית נשארה . הוא מילמל משהו ואחד האנשים בשולחן קם ונתן לו את המטפחת .

האיש הזקן פתח ואמר " ברוכים הבאים וברוכים השבים לשנה חדשה בבית הספר בקאנג'י ! "

אך נשמע כאילו לא הוא אמר את זה . נשמע כאילו הקירות אמרו את זה .

"לחדשים שבינינו , נכיר את אנשי הצוות .

כאן , מימיני , נמצאת ניקי טולסטויה שולה , סגנית המנהלת והמורה להתגוננות מפני כוחות האופל. מימינה יושב יוסף כהן , המורה לשינוי צורה. מימינו יושב יוחנן זרובבל קשפרצת , המומחה שלנו לענייני שרביטים- תיקונם , בדיקתם , התאמתם ... משמאל לי יושבת מוקה סרורסנו " (בכדי שתבינו שם זה טוב יותר , כך כותבים אותו באנגלית :SAVRSENO) "המורה לטיפול בחיות פלא . משמאלה יושב דוד לביא , המורה לשיקויים . משמאלו יושב קיג'ם גרינברג, המורה לתולדות הקסם ומשמאלו יושב פנסטל גוליה , מורה לצמחי פלא . ולא משמאלי ולא מימיני , זה שיושב בכיסא שלי , קוראים מדושי טנשי , מנהל בית הספר .

כמה דברים , גם לשבים : כמו תמיד , גם היום אסור להיכנס לחדר שמימין למרתפים , אלא בליווי איש צוות מוסמך ואישור בכתב ממני .

יש שאלות ? לאלה שבינינו שלא מכירים , פשוט צעקו את שאלתכם לאחר הביפ . מוכנים ?" ברקע נשמע צליל ביייייפ . נראה כאילו הזמן קפא , אך היו כמה אנשים שזזו . זה היה מאוד מוזר.

אבל אף אחד לא שאל אף שאלה . היתה דממה . יונתן חשב . איזה שאלות יש לו ? הוא נזכר . " למה קוראים ככה לבית הספר ?" הוא צעק . קולו של מנהל בית הספר אמר בראשו " כי לאחד מהמייסדים היה חתול שהוא אהב מאוד , ובאחד הימים של הקמת בית הספר הוא מת . במקרה הוא היה גם דובר יפנית , ומסתבר שיש ביפנית מילה שהיא שמו של החתול . שמו של החתול היה אובי . שאלה נוספת ? פשוט צעק את תשובתך .".

" כן , יש . למה המיון הולך ככה ? זו שיטה מוזרה למיון " צעק יונתן בתגובה . קולו של מנהל בית הספר ענה " כי למייסדים היה ריב . הם לא הצליחו להחליט איזה צד עדיף , שמאל או ימין . הם פתרו את זה על ידי מיון ימין ושמאל . כן , ריב מאוד מוזר , אך זה מה שהם עשו . עוד שאלות ?"

" כן . איך אנחנו מדברים עכשיו ?" צעק יונתן . המנהל ענה "זה כבר תדע עוד מעט . עוד שאלות ?"

" לא " צעק יונתן .

תחושת עצירת הזמן נפסקה , אך עדיין היה שקט . כנראה היו עוד שאלות לחלק מהאנשים .

לאחר מספר דקות של שקט, מדושי אמר " אני מקווה שזו היתה חוויה טובה ושעניתי לכם על כל השאלות .

לגבי הרבה מהאנשים כאן ששאלו לגבי דרך הדיבור שקרתה עכשיו , זה היה קסם שהפעלתי . " מחיאות כפיים נשמעו ברחבי האולם . בעיקר מבני השנה הראשונה .

" תודה , אבל ממש לא צריך .

נעבור לדבר הסגל :

ידידינו כאן , יהויכין , רוצה להזכיר כי שרביטים זה לא משחק , היזהרו איתם ופעלו על פי ההנחיות .

 וזהו לכרגע . אתם יכולים להתחיל לאכול , בתיאבון !"

אמר מדושי . ברגע שאמר בתיאבון , מול כל תלמיד ואיש צוות הופיע צלחת שנראה כאילו לבה זרמה עליה . יונתן ניסה לגעת בצלחת , אבל זה היתה צלחת רגילה . הוא ראה מסביבו אנשים גדולים ממנו  מעמיסים עליה עוף , פירה , בלינצ'ס גבינה , דג מאודה , שניצל ממולא במשהו לא ברור , קדרת מרק עשויה שוקולד שלא נמס וכולי וכולי ...

הוא לקח עוף , אבל איזה מוזר , הוא קר לגמרי ! ברגע זה נשמע רעש מכיוון הגדולים ממנו . כל אחד אמר "התחמם !" למשהו על הצלחת . בגלל זה הצלחת נראית כמו לבה ! הוא צעק על הצלחת שלו "התחמם !" כמו שאר הילדים . נראה כאילו העוף הפך לפחם לרגע , אבל אז חזר למצבו הרגיל . הוא היה ממש בטמפרטורה הנכונה . יונתן פירק את העוף וטעם אותו . היה לו טעם ממש כמו שאמא שלו מכינה . הוא העמיס על הצלחת כל טוב : בלינצ'ס , קדרת מרק עשויה שוקלד שלא נמס ושניצל שמסתבר שממולא ברוטב פטריות .

זה היה ממש טעים .

" גם אצלך זה בטעם של מה שמכינים בבית ? " שאל יואב , מימינו .

"כן " ענה יונתן .

הפרק הקודם		הפרק הבא