As long as you need me

תהנו מהפרק !!

❤

__

עברו כבר יומיים, שבהם אני רק לומדת ולומדת.

סיימתי את שיעורי הבית בחקר המוגלגים, תולדות הקוסמים, היסטורית הלחשים, רונות עתיקות, שיקויים והתגוננות מפני כוחות האופל, ואני מרגישה עייפה מתמיד.

הבגרויות קרובות.. אפשר להרגיש את זה. כולם פשוט לומדים כל הזמן ואין לנו זמן לנוח.

היום יום שבת, שזה אומר שהיום משחק הקווידיץ'.

גריפינדור נגד סלית'רין.

אני הולכת לארוחת הבוקר, כשעיני כמעט נעצמות, ומתיישבת ליד רון, וליד הארי שהיה כבר בתלבושת הקווידיץ' שלו.

"בוקר הרמיוני," רון בירך אותי, והחזרתי לו חיוך מתוך נימוס.

לא דיברתי עם דראקו כבר יומיים.

אני יודעת שאמרתי לו להתרחק, ולא לדבר איתי, אבל זה היה רק בגלל שהייתי עצבנית עליו!

הוא היה אמור לדעת את זה אחרי מה שקרה עם ספר השיקויים.

אני לוקחת פרוסה של טוסט, ומיץ דלעת, ומתחילה לנגוס באיטיות, תוך כדי מבט בנביא היומי.

אני לוקחת עוד נגיסה מהטוסט, וכמעט נחנקת כשאני קוראת את הכותרת של הכתבה הבאה.

היעלמויות בהוגסמיד ובסמטת דיאגון

אני מחליטה להמשיך לקרוא אחרי שכחכחתי בגרוני.

רק זה מה שחסר לנו.

ביום ה' האחרון, נחטפו כ14 אנשים, קוסמים בהוגסמיד. 
ניתן לשער כי האחראי לחטיפה הוא לא אחר מזה שאין לנקוב בשמו. 
אנו מזהירים את קהילת הקוסמים, לא לצאת להוגסמיד אלא אם יש צורך אמיתי ונוכחות נצרכת. 
פאדג': "משרד הקסמים עומד חזק ויציב, אנו משתדלים למנוע את החטיפות וההעלמויות, הצבנו סוהרסנים בשערי-

המשך בעמוד 7.

"הארי! רון!" אני קוראת בדאגה, ומושכת אותם לקרוא את הכתבה הזו.

"מה זה הרמיוני?" הארי שאל, מכווץ את גבותיו.

"תקרא."

לאחר כמה שניות של קריאה, פניהם של רון והארי החמירו.

"הוא קרוב," רון אמר.

הארי לפתע נראה לא מרוכז, וכשאני מנערת אותי הוא לא מגיב.

"הארי," אני אומרת, אבל כאילו שעיניו לא רואות, כאילו שהוא לא נמצא.

"הארי!" רון קורא, ומנער אותו.

ראשים התחילו להסתובב, מביטים בנו ובהארי.

"הארי! אל תתן לו להכנס!" אני צועקת, ויודעת שאלו שוב אחד מהחזיונות שלו.

הארי נופל על הרצפה, ומתכווץ, פיו פעור.

אני מנערת אותו חזק, ואנשים מתחילים לעמוד סביבנו ולהתלחש, לא מבינים מה קורה.

פתאום, עיניו של הארי כאילו ברקו, וחזרו לעצמם.

"הוא פה." אמר בקול צרוד, ידיו על הרצפה והוא מנסה להתרומם, ואנשים מסביבנו התחילו להעביר את השמועה ולהתלחש.

"הרמיוני," הוא אמר, ואני ורון עזרנו לו לקום.

אני מביטה בו בדאגה, לא מבינה מה קורה.

כולם מסביבנו לחוצים ומודאגים.

"הוא קרוב. הוא פה. הוא מחפש משהו. אני לא יודע מה, אבל זה לא קשור להוגוורטס." אמר ולקח נשימה לפניי שהמשיך.

"הוא קרוב לפה, אבל אני לא חושב שהוא יבוא. הוא מפחד, הרגשתי שהוא כועס. כועס ומפחד," הארי הסביר במהירות, מתיישב, וזיעה קרה נוצרה על מצחו.

"אתה יודע מה הכיוון? הוא חושב על הוגוורטס?" רון שאל, וכולם השתתקו כדי לשמוע תשובה.

"לא.. הוא חושב על מקום כזה.. מים.. מגדל לבן או כסוף. אני לא בטוח. אבל זה לא היה הוגוורטס. והוא מגייס אנשים, הוא מתכונן למלחמה."

"אתה חייב לספר לדמבלדור." אני אומרת, והארי מביט בי, לא בטוח.

"כן, אחי. אתה צריך להגיד לו, הוא יידע מה לעשות." רון אמר, טופח על השכם של הארי.

רון נראה יותר מודאג מכולם. לרון יש פחד מוות מזה שאין לנקוב בשמו, וכל פעם שמדברים עליו, הוא מתחיל לרעוד ומעדיף לשנות נושא, כאילו שמדברים על השטן.

"אני לא מוכן למלחמה עכשיו.." רון לחש בחיוך עצוב.

הארי הנהן.

"אחרי המשחק. בואו נתרכז כרגע במשחק. אחרי המשחק נלך שלושתנו, ונסביר לו." הוא אומר בשקט, ומתנשף, מוחק את הזיעה ממצחו.

הנהנתי, ושמתי לב שאנשים לידנו נרגעו, כי כנראה צוטטו לשיחה שלנו, ושמו לב שאנחנו דיי רגועים.

ובכן, לפחות מבחוץ.

~~

"קדימה סלית'רין!"

"יאללה גריפינדור"

"ווהוווווווו"

אלו רק חלק מהצעקות שאני שומעת כשאני נכנסת ליציע ומתיישבת ליד רון.

כולם בצבעי הבית שאותו הם מעדיפים, שהם רוצים שהוא ינצח.

רון לבוש בגלימה של גריפינדור, כובע וצעיף, ולידו ילדה אחת מהשנה הרביעית שנמצאת בבית הפלאפאף, לבושה בבגדי גריפינדור וצבע אדום-זהב על לחיה.

"ווהוו גריפינדור!" אני צועקת, ובטוחה שאנחנו ננצח.

אני מסובבת את ראשי לכל הכיוונים, ונהנת מהמראה של מאות אנשים, צבועים בצבעים ירוק לבן, או אדום זהב, שצועקים ויש הרבה רעש.

אני לא אוהבת הרבה רעש, אבל רעש כזה אני בשמחה אסבול.

אני מסירה מראשי את דאגותיי לגבי דראקו, ולגבי זה שאין לנקוב בשמו, וצועקת בכל הכוח.

אני ורון מריעים ומוחאים כפיים שהקבוצה של גריפינדור נכנסת, ובאמצע מרחף על אש המחץ, הארי.

מאוחרי אני שומעת קול שצועק, "סלית'רין!" ואני מזהה אותו באופן אוטומטי.

אני אומרת לעצמי שלא יזיק אם אביט בו רק לשנייה, ומתחרטת על כך מיד לאחר מכן.

הוא נראה כל כך טוב, שיערו הבלונדיני מסורבל, ועל לחיו מרוחים הצבעים ירוק ולבן, כששפתיו תפוחות כמו תמיד.

חבל שבכלל הסתכלתי.

אני לוקחת נשימה עמוקה, וחוזרת להביט במשחק, ממשיכה להריע לגריפינדור.

בתוך כמה דקות, של רעש והמולה, הגענו למצב של 30-10 לגריפינדור, וכל מה שאנחנו צריכים זה שהארי יתפוס את הסניץ'.

המשחק נמשך הרבה זמן, כי שתי הקבוצות טובות מאוד, ומספר המריעים לכל קבוצה מתחלק לחצי, ככה שזה מאוד צמוד.

כשגרפינדור נמצאים בהפרש של 20 נקודות מסלית'רין, אני שמה לב שהארי מתחיל לרדוף אחרי משהו, כנראה הסניץ'

המחפש של הקבוצה השנייה שם לב שהארי רודף אחרי הסניץ', והתחיל לעשות אותו דבר, תוך כדי שהוא נותן בעיטות להארי.

"הארי ומקול צמודים, מי ישיג את הסניץ'? מי זה יהיה?" קרא קול ממערכת הכריזה, וכולם הריעו.

"הארי!" אני צועקת, ומעודדת אותו.

ידו של הארי נשלחת לפנים, וכך גם ידו של מקול, ואני נתקפת חרדה כשאני רואה שהם בועטים אחד בשני בדרך.

לבסוף, לאחר רדיפה צמודה, ידו של מישהו תפסה את הסניץ' וכולם הריעו, רק שאני לא יודעת מי זה.

"פוטר! פוטר תפס את הסניץ'! גריפינדור ניצחו!" לפתע קרא הקול של מערכת הכריזה, ואני פשוט קפצתי כששמעתי את השם.

"כן! ידעתי! ידעתי!" אני צועקת ומריעה בידי לכיוון המגרש.

כמעט שהחלו להיווצר דמעות בעיני, בגלל שכל כך התרגשתי.

"אמרתי לך!" אני אומרת לרון, ומושכת אותו לחיבוק דוב ענק, כשהוא מחייך אל כתפי.

אני לוקחת שנייה כדי להביט במלאפוי, שישב מאחורי שתי שורות ממני, ורואה מבט של הפסד בפניו, ואני לא יכולה להרגיש יותר מאושרת.

אני מתנתקת מהחיבוק של רון, ויוצאת מהיציע, רצה לעבר הארי, כדי לחבק אותי ולומר לו.. כל הכבוד.

~~

אוקיי, אני ממש ממש מקווה שאהבתם!!

והוהווווו

עכשיו בדיחה לסיכום הפרק ;)

והפעם בעברית 😊

"הארי פשוט דרך על מלא מלא מכתבים של הוגוורטס, כדי להגיע לאחד שהיה על התקרה.

וזה חברים, למה הוא לא נבחר להיות ברייבנקלו."

שיהיה לכם המשך יום טוב!

אוהבת מלא מלא !

נשיקות :*****

הפרק הקודם		הפרק הבא