אדון האופל החדש

בס"ד

אז כמו שהבטחתי, הפרק הזה הוא פרק 6. תסתכלו בשם הפרק ואתם אפילו יכולים לחשב כמה זה 2 כפול 3 ולראות כמה זה יוצא. וזה שכתוב "5." ליד שם הפרק לא אומר כלום, זה כולה אלגוריתם מעצבן של אינדקס, לא שם הפרק או מספרו חלילה וחס! לא צריך לפנות לשום תומר כדי לשנות שום הגדרה! וחוץ מזה, אני לא יכול ליישם עצות של מישהו שבאותה תגובית קורא לי ללמוד אצל הארי פוטר! באמת?! הו, הבושה! אסור לתת אמון במישהו שנותן לך ספויילרים, גם אם זה הדבר הכי ברור בעולם. ספויילרים זה ייהרג ובל יעבור. זה מרושע כל כך! ולכן זה בדיוק מה שאני עומד לעשות: ספויילרים למלא סרטים וסדרות! האהאהאאא!!!

רשימת הספויילרים המרושעת 

1. מועדון קרב - גיבור הסרט מגלה שדרדן הוא האלטר אגו שלו, ולמעשה מהווה אישיות נוספת של עצמו. כשהוא מגלה שבעצם הוא זה שמנהיג את מועדון הקרב ואת תנועת ההמונים, הוא יוצא לעצור את דרדן באמצעות יריית אקדח לתוך פיו.

2. החוש השישי - בסיום הסרט מתברר שקרואו היה למעשה מת מתחילת הסרט. למרות שהפאנץ' ליין של ("אני רואה אנשים מתים") נשחק מאז עם פארודיות וסרטי המשך כושלים, כש"החוש השישי" יצא לאקרנים הוא הצליח לצמרר את הקהל והותיר מליוני צופים מופתעים.

3. פסיכו - בייטס רצח את אמו לפני שנים רבות ושמר את גופתה. נחשף כי הוא סובל מפיצול אישיות, והאישיות השנייה שלו היא של אמו שבאמצעותה ביצע את הרציחות.

4. כוכב הקופים -  בסצינת הסיום המפורסמת של הסרט, הן טיילר והן הצופים מגלים את ראשו של פסל החירות טמון בחול ומבינים כי הכוכב העוין הוא למעשה כדור הארץ.

5. 24 (הסדרה כאילו) - נינה היא החפרפרת.

6. אבודים - האי הוא תחנת מעבר בין עולם החיים לעולם המתים. האנשים שמגיעים אליו זקוקים ל"קלוז'ר" כדי להמשיך הלאה.

7. אחוזת דאונטון - סיביל מתה בלידה ומתיו קרולי מת בתאונת דרכים.

(גילוי נאות: השחקנית שמשחקת את ליידי אדית ג'וזפין קרולי באחוזת דאונטון היא לורה קרמייקל. אין קשר משפחתי.)

8. איך פגשתי את אמא - מסתבר שהאמא מתה כל הזמן הזה ובסוף טד ורובין הופכים לזוג בהוראת הילדים שלו.

9. אדון האופל החדש - בסוף הפרק הזה אני וקלרה הולכים להילחם.

וואו, זה היה מעייף. אל תדאגו, רשימת הספויילרים המרושעת תמשיך בפרק הבא.

אז מה לקח לפרק כל כך הרבה זמן עד שהוא יצא? אתם יודעים כמה זמן לקח לי לראות את כל הסרטים והסדרות האלה כדי לגלות לכם את הסוף? באמת סליחה שלכותב הפאנפיק יש חיים ועוד דברים לעשות חוץ מלכתוב פרקים. בעצם, מה כבר יש לו לעשות? הרי אין משהו יותר חשוב ממני, לא משנה מה זה! אפילו אם יש לו מבחן במתמטיקה על הראש או אפילו אם הוא עבר טסט או משהו, זה עדיין לא חשוב יותר ממני, אדון האופל הבא! הא!

טוב, בכל מקרה, אם אתם קוראים את זה אתם בטח מתים לדעת איך חגגו לי את יום ההולדת. או שאתם פה כי אתם רוצים שאני ארד עליכם כמו הרמיוני ג'יני לונה. אההה סליחה, ליה. תכל'ס אני מבין אותך, כל אחד רוצה שאדון האופל הבא יתייחס אליו. ולחנפנות כמו שלך אי אפשר להתנגד. רשע יותר מוולדמורט? די, תמשיכי! ובלטריקס את כבר לא תהיי, לא משנה כמה תחלמי, כי יש רשימת המתנה:

רשימת המעריצות שלי

1. קלרה בראון שלמרות שהיא קצת עצבנית עליי היא עדיין מאוהבת בי קשות (כי איך אפשר שלא להתאהב בי) והיא פשוט משחקת אותה קשה להשגה

2. Cat Valentine שמכיוון שהיא פחדה שיהיה פרק אחד פחות היא קראה את הפרק הקודם 4 פעמים 

3. השמנה הזאת מהכניסה לחדר המועדון של הגריפינדורים האלימים עם הADHD

4. את, ליה.

למרות שכאדון אופל אני יכול להפוך את הפוליגמיה לחוקית אז אולי בסוף נסתדר...

בכל מקרה, את יום ההולדת שלי התחלתי בשינה. יום ההולדת שלי התחיל בשעה 00:00 ואני חייב לישון הרבה כדי להיות חתיך וחמוד יותר מאיך שאני עכשיו (אם זה בכלל אפשרי), כי אני לומד מהטעויות של קודמי בתפקיד - וולדמורט. באמת. איך אפשר לכבד אדון אופל שנראה כמו מייקל ג'קסון? לא ולא, אני לא אהיה מייקל ג'קסון! אני אהיה ג'סטין ביבר! אבל בתקופה שהוא היה ילד קנדי חמוד ולא ערס עם קעקועים שמשתין במסעדות.

7 שעות אחרי שיום ההולדת שלי התחיל, כלומר בשעה 7 בבוקר, הקצתי טבעית שזה די מפתיע כי ציפיתי מאדם שיצעק לי "מזל טוב!" באוזן. בטח קלרה עצרה אותו מלעשות את זה. אבל חדר המועדון היה מלא שלטי יום הולדת, בלונים ומתנות. אבל אדון אופל טוב יודע לדחות סיפוקים אז עליתי לחדר האוכל.

באולם הגדול ראיתי ששמור לי בשולחן סלית'רין מקום מיוחד - כיסא מזהב, ומולו עוגה מדם של ילדים נוצרים, כמו שאני אוהב. סתם, סתם, נראה לכם? זה בכלל לא טעים, מניסיון. בקיצור, איך שנכנסתי לחדר האוכל כולם התחילו לשיר לכבודי. כן, אפילו ההפלפאפים הטיפשים שאני בספק אם הם יודעים קורא וכתוב שרו לי. ראיתי את רופסור מקגונגל שרה גם היא באי רצון בולט. וואו, זאת באמת הפתעה. אדם וקלרה התעלו על עצמם.

כשהתיישבתי הכיסא התרומם מעצמו והרים אוי באוויר 13 פעם ועוד פעם אחת לשנה הבאה. חה! כאילו ששנה אחת תספיק לי! איך שהכיסא המוזר הזה צנח סוף סוף ישר ניגשתי לטעום מהעוגה.

ואוי, היא הייתה כל כך מגעילה! שרופה יותר מהבית של לילי וג'יימס פוטר! היה לה טעם של הרעגוג! מה זה, מעשה מרדנות של הגמדונים?

"מה, לא אהבת?" שאל בחשש אדם שישב לצידי.

בלעתי את העוגה בקושי.

"לא אהבתי זה ביטוי עדין יחסית," אמרתי לו, "העוגה הזאת, אם בכלל אפשר לקרוא לגוש הפחם הזה עוגה, יכולה-"

ואז נאלצתי להפסיק ולדבר, הטעם המפויח של העוגה עוד נותר בפי והתחזק בכל מילה שאמרתי. הוצאתי מים משרביטי וגרגרתי אותם בגרוני לכמה שניות, אבל זה לא עזר.

"זאת עוגה מכושפת או משהו?" שאלתי את אדם, "הדבר הזה יכול לשמש אותי לענות את כל האויבים שלי כשאהיה אדון אופל! מה הגמדונים עשו?"

"אה..." גמגם אדם, "אלה לא הגמדונים..."

הבטתי בו בחשש. אם אלה לא הגמדונים, אז מי כן הכין אותה? לא יכול להיות ש....

"הגמדונים סרבו לעזור," אדם אמר, "ומפת הקונדסאים לא עזרה... אז הכנתי את העוגה לבדי..."

"אתה עשית מה?!" צעקתי כל כך חזק עד שברק הבריק בתקרה המכושפת.

"והכנתי גם את שאר האוכל כי הגמדונים הכריחו אותי..." אדם המשיך. באותו רגע הייתה יריקה המונית - כולם ירקו לצלחתם את האוכל השרוף והמגעיל ששההה בפה שלהם.

"כישפתי את זה קצת כדי להפוך את זה לטעים," הוסיף אדם.

"אדם," אמרה קלרה שישבה לצידו, "הכישוף שלך גרם לטעם של האוכל להתחזק יותר ויותר בפה..."

"מה, גם את חושבת שזה מגעיל?" שאל אדם על סף דמעות.

גם קלרה הייתה על סף דמעות, אבל אלה לא היו דמעות של עצב אלא ניסיון עלוב של הגוף שלה להקיא מהעיניים במקום מהפה, כי כדי לא להעליב את המסכן היא בלעה את האוכל ואמרה שזה טעים. אוי, קלרה, למה את עושה את זה לעצמך? יש דברים שלא שווה לעבור אותם!

"על מה אתם מדברים? זה גועלי!" אמרתי לשניהם.

"בילי!" קלרה נזפה בי ואדם החל לבכות. לפעמים אני לא מבין איך שני אלה הם הסלית'רינים הכי טובים שמצאתי.

בהמשך היום, כשהעתקתי את שיעורי הבית מקלרה בספריה, היא ניסתה לדבר איתי.

"בילי, אני ממש לא מרוצה מההתנהגות שלך הבוקר," היא אמרה לי.

"סליחה המורה," עקצתי אותה.

"לא, לא, ברצינות," היא אמרה, "אתה גרמת לאדם לבכות! העלבת אותו בפני כל בית הספר!"

"אבל זאת האמת, קלרה! מה את רוצה, שאשקר?"

"אתה אדון אופל, לא?" אמרה קלרה, "לשקר זה התפקיד שלך..."

הרהרתי קצת. "זה נכון," הוספתי, "אבל בגלל שאת ניצחת את אדון האופל בוויכוח זה לא יעבור לך בשתיקה!"

"אה, באמת?" היא ענתה, "אז זה לא יעבור לך בשתיקה!"

בהיתי בה בפליאה. "את באמת איימת עליי עכשיו?"

"אתה התחלת," היא ענתה.

"אבל אני, וויליאם בילי קרייקל, אדון האופל הבא!" עניתי, "לי מותר לאיים!"

"גם טום רידל התחיל בתור התלמיד המצטיין בהוגוורטס," היא אמרהה. אני שונא כשהיא אומרת את זה. אבל למזלי תמיד יש לי תשובה מוכנה.

"המורים אוהבים אותו כבר עכשיו," אמרתי לה.

"לא אם תמשיך ככה," היא אמרה, "ואתה גם לא תהיה חמוד לנצח. אתה כבר בן 13, תוך שנה או שנתיים אתה תתחיל להתפתח ולהתבגר ואתה כבר לא תיראה כמו ילד כל כך חמוד.

"הוא, את לא באמת אמרת את זה עכשיו!" נעמדתי וצעקתי.

"שקט שם!" צעקה מדאם פינס הספרנית, "אם אתם רוצים לריב תעשו דו קרב בחוץ וזהו, אל תרעישו בספריה!"

האמת שהספרנית עשתה הכי הרבה רעש מכולם, אבל היא הביאה רעיון טוב.

"מה את אומרת, קלרה?" אמרתי לה, "את ואני, בחצות, בחדר הנחיצות, דו קרב."

קלרה הושיטה את ידה ללחיצה. "הולך לי, אני ואתה, הלילה בחצות בחדר הנחיצות."

לחצתי את ידה. "זורם לי," אמרתי.

"ברור שיזרום לך, אתה זה שקבע את זה," היא אמרה.

"האמת שזו הייתי אני," צעקה הספרנית.

"שקט בספריה!" ענינו לה קלרה ואני.

זהו! בפרק הבא הולך להיות פה קרב! מי נותן לי טיפים של הרגע האחרון? אבל תדאגו לעצות טובות ולא לשטויות שהבאתם לי בפעם שעברה שביקשתתי מכם עזרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא