האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד

מממנים


הארי פוטר- המשכים מעניינים



כותב: Tika Queen
הגולש כתב 6 פאנפיקים.
פרק מספר 5 - צפיות: 13222
4 כוכבים (4.1) 20 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הרפתקאות - שיפ: הרמיוני ורון הארי וג'יני - פורסם ב: 12.03.2010 - עודכן: 11.04.2010 המלץ! המלץ! ID : 814
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק ננטש

"מאיפה- השגתם – את- האבן הזאת?!!!" שאלה הרמיוני בקוצר נשימה את שני הילדים אשר ניצבו לפניה בחדרו המעט מבולגן של אלבוס.

הארי הסתכל על הרמיוני, היא נראתה מבוהלת.

אי אפשר היה להאשים אותה, הרי מי יודע מה שני בני האחד עשר עברו עד מציאת האבן? ומה עוד קרה? האם ייתכן שבתיק בנו שוכבת לה גם חרב גריפינדור ועימה עוד כל מני מזכרות קטנות מבית הספר הוגוורטס?!

הארי היה חסר מנוח, הוא הרגיש צורך עז לבוא להתגורר בהוגוורטס וזאת רק בשביל לפקוח עין על שני הילדים!
הוא הסתכל על רון אשר עמד מימינו המום ומבולבל.

הארי צפה ברוזי ואל, -אפשר היה לחשוב שכשני ילדים מחזירים הביתה אבן מסתורית בעלת היכולת להחזיר מתים לחיים והוריהם מגלים על כך ונבהלים עד העצם, אותם הילדים יחושו בושה, חרטה ואף מבוכה. אך אל ורוזי לא יכלו להיראות יותר שמחים באותו הרגע. לא, יותר מזה- הם היו גאים.

שניהם סיפרו בהתלהבות על איך קיבלו עונש ממקגנגל והיה עליהם להצטרף להאגריד לטיול ביער האסור (הרמיוני נפעמה, "עונש?! מה עשיתם?!") אבל זה לא היה אפילו שליש מהסיפור.

הם סיפרו על הצלחתם לתעתע בהאגריד ולהתחמק ממנו ישירות אל לבו האפל של היער.

בשלב הזה הארי רצה לקטוע אותם ולשאול על מה לעזאזל הם חשבו כשניסו להיפרד מהאגריד, אבל הוא היה נרגש ומסוקרן מדי לשמוע את ההמשך.

הם תיארו איך הם פגשו בחבורה של קנטאורים שאמרו להם בזעם שנמאס להם שהקוסמים מתייחסים בכזו אקראיות לטריטוריה שלהם וכל הזמן פולשים אליה.

רוזי החמיאה לאלבוס על כך שבזכותו בלבד הם הצליחו לברוח מהקנטאורים הכעוסים, כשהוא זרק עליהם את הטאקי המתפוצץ.
אחר כך הם סיפרו על איך ששניהם נכנסו בטעות למאורה של עכבישי ענק קטלניים, (רון השתנק) והצליחו להיחלץ בדקה התישעים כשלהקת חדי- קרן דהרו למקום ועזרו להם לצאת משם.

הם אמרו שהבחינו באבן במסלולם כאשר רכבו על גבי חדי- הקרן חזרה להאגריד (הרמיוני אמרה שחדי הקרן כנראה הריחו את ריחו המוכר של האגריד וכך ידעו היכן למצוא אותו),

הם ביקשו מחדי –הקרן לעצור בדהירתם, ולקחו את "האבן היפה" כמזכרת מההרפתקה הראשונה שלהם בהוגוורטס.

את כל זה הם סיפרו בנימה מאושרת כל- כך, עד שמישהו שאינו דובר אנגלית היה עלול לחשוב שהם מדברים על יום כיף שחוו בלונה פארק.

"כשמצאנו את האגריד הוא היה עם גרעפ ופנג, שאותם הזעיק לעזרה בחיפושים אחרינו, לא נראה לי שהעובדה שעזבנו אותו כך מצאה חן בעיניו.

בכל אופן, גרעפ אמר לנו, בערך, שפעם הבאה הוא ייקח אותנו לראות היפוגריפים! – מה שזה לא יהיה..."

סיים אלבוס בסיפורו. רוז פתחה את פיה בכדי להסביר לו מה זה בדיוק היפוגריף, אבל שלושת המבוגרים קראו פה אחד: "לא!" הרמיוני הנדהמת אמרה להם ישירות: "אל תלכו עם גרעפ לשום מקום! בעצם, אל תלכו בכלל לשום מקום!"

"אבל אימא, אנחנו גיבורים כמוכם! גם אתם עשיתם כל מני דברים כאלו כשאתם למדתם בהוגוורטס." אמרה רוזי לאמה.

"אבל אנחנו לא עשינו זאת מתוך בחירה! רון! הגד משהו!" - אבל רון לא היה כשיר לענות, נראה כי זיכרונות מן העבר הציפו אותו כאילו היו האוצרות המתרבים בכספת הזוג לסטריינג' בגרינגוטס. "עכבישי ענק..." הוא הצטמרר.

הארי הרגיש דאגה רבה. הוא תהה אם הוריו היו היום בחיים, האם גם הם היו מרגישים כך לגבי הרפתקאותיו שלו.

הוא רכן ליד רוזי ואל וביקש מהם להתרחק מצרות,

אבל הוא ידע שזה חסר תועלת, בדיוק כמו לגבי לילי והוגו- זה בדם שלהם.

עם כל זאת, היה עדיין נושא בוער שהיה עליהם לטפל בו.

" יש לכם מושג למה מסוגלת האבן הזו?" שאל הארי את הילדים באיטיות.

שניהם ניענעו בראשם בעוד עינהם מתרחבות בסקרנות.

"מה היא עושה?" שאל אל במרץ.

"אתם מכירים אותה, נכון?" הוסיפה רוזי כשהבחינה לראשונה במבטם של הארי והרמיוני (רון היה עדיין בטראנס).

"ילדים, הצטרפו לאחרים למטה. תגידו להם שנרד עוד מעט." פקדה הרמיוני על שניהם בדאגה.

"אבל למה? מה הקטע של האבן הזאת? היא מסוכנת?" תבע אל.

"פשוט, רדו למטה ילדים. תאמינו לי, אתם לא רוצים להיכנס לזה." ענה להם הארי בקול טרוד.

נראה כי דבריו לא הניחו את דעתם, אבל הם עשו כדבר הוריהם.

הרמיוני סגרה את דלת החדר והטילה לחש מופליאטו, "רק למקרה שמישהו עלול לצותת לנו."

"זו המשפחה שלך," העיר לה הארי, "את לא בוטחת בה?"

"וודאי שאני בוטחת בה. אני בהחלט בוטחת בג'ימי ולילי שיעלו לכאן בשביל פיסת מידע, ואני בטוחה שגם אל ורוזי יצטרפו אליהם, בהתחשב בכך שהם מצאו את האבן. לילי בטח תשכנע גם את הוגו לעלות, ושום דבר לא מונע מג'יני להצטרף לאסיפה."

"טוב לדעת..." מלמל הארי.

"מספיק עם הפטפטת! הארי! מה לדעתך נעשה באבן?!  מה אתה חושב, רון?"

"בובת העכביש הזו ניסתה להרוג אותי... הייתי רק ילד..."

"אוף! צא כבר מזה רון!" התרגזה הרמיוני, "או שאני אוציא אותך בכוח!"

"אני איתכם." חזר רון במהרה להווה, הייתה זו החלטה נבונה, כיוון שכבעלה ידע רון שהרמיוני יכולה להיות הרבה יותר מפחידה מעכבישים. "אז מה עושים בנוגע לאבן?"

"זה מה ששאלתי אותך!" אמרה הרמיוני בייאוש.

"ישנם כל- כך הרבה חברים יקרים שאיבדו חייהם במלחמה." אמר הארי במרירות.

"זו הזדמנות נדירה!" אור בוהק ניצת לפתע בעיניו של רון, "לדבר עם כל אלה שאיבדנו ולא הספקנו אפילו להיפרד!"

"לזמן יותר מדי מתים זה לא רעיון כל- כך טוב." אמר הארי.

"הארי צודק, לא רק שזה יכביד על המתים ויגרום לנו תחושת כמהין שתגרום לנו לרצות לזמן אותם עוד ועוד, אני גם די בטוחה שזה יגרום לקרע באיזון."

"לא כבר יש לנו כזה?" שאל אותה רון.

"באיזון! לא באוזון!" התעצבנה הרמיוני.

"מה עם טדי?" שאל הארי. "אף פעם לא יצא לו באמת להכיר את הוריו. אני בטוח שישמח אותו לפחות לפגוש אותם."

הרמיוני חייכה בעצב. "זה רק יפגע בו, הארי. הוא ירצה לראות ולדבר עם הוריו במשך כל יום, הוא לא ייתן להם ללכת, וכשהם ייאלצו לחזור- הוא יהיה שבור."

הארי חשב על זה, הרמיוני צדקה. טדי יהיה הרוס.

"פרד." אמר רון. קולו היה שקט, אך הוא הביע כל- כך הרבה עוצמה כשאמר את שמו של אחיו המנוח, עד שגם אם משאית זבל ומפוח עלים היו פורצים לחדר ומרעישים בתזמורת- הארי והרמיוני היו עדיין שומעים את רון חזק וברור.

"הו, רון." נאנחה הרמיוני, "אני מבינה שאתה רוצה לראות שוב את אחיך-"

"- לא אני!" קטע אותה רון בזעף, "ג'ורג'!"

השתררה דממה בה כל אחד הרהר ברעיון אשר צף לו באויר החדר.

"אתה בטוח שזה רעיון טוב?" שאל אותו הארי לבסוף.

"בחייכם, ראיתם את ג'ורג'! הוא מעולם לא חזר לעצמו, תמיד דיכאוני ומצוברח. הוא חייב לפחות להיפרד כראוי מאחיו התאום אשר תמיד היה חלק ממנו, מגיע לו להגיד שלום, ואני בטוח שיש לשניים הרבה מה לומר אחד לשני."

הרמיוני רכנה אל רון וחיבקה אותו. "ההורים שלי ומשפחתך מגיעים מחר לכבוד החג. אתם חושבים שנכביד עליו אם-"

"לא." אמר הארי בביטחון מלא. "הוא ישמח לקבל נס נפלא כל- כך לחג המולד." הוא אמר בשילוב של עצב ותקווה.

השלושה התחבקו בדומיה, עצובים על כל האנשים שאיבדו ושמחים על כל אלה שנשארו בשביל לחבק.

-לפתע נשמעו דפיקות חזקות על הדלת.

"הארי! אם אתם לא יוצאים משם בחמש השניות הקרובות בכדי לאכול את ארוחת החג שטרחנו שעות בהכנתה- אני נשבעת שאני אגרום לעטלפי הנזלת שלי לרדוף אתכם לכול החיים!!!"

"אני חושב שכדאי שנרד לאכול." אמר רון.

 

 

ביום למחרת עלו השלושה יחד עם ג'ורג' לקומה העליונה בעוד ששאר משפחתם התכנסה, צחקה ושוחחה בקומה התחתונה.

אחרי שנכנסו לחדר השינה של הארי וג'יני ווידאו שהם לבד לחלוטין, הציעו השלושה לג'ורג' את האפשרות אשר הוחלטה לגבי אבן האוב.

ג'ורג' פקח עיניו לרווחה. הוא נראה כאילו מישהו החטיף לו סטירה והעיר אותו משינה ארוכה.

הוא חיבק את שלושתם ואמר בהתרגשות "ת-תודה ר-רבה." הם הושיטו לו את האבן והוא לקח אותה כאילו הייתה גוש זהב רותח.

"אם אתה רוצה, אתה מוזמן להישאר לישון פה." אמר לו הארי.

"כן, גם ההורים שלי נשארים אצלי." גיבתה אותו הרמיוני.

"תודה." אמר ג'ורג'. הוא אמר 'תודה', ותו לא יותר.

הם הבינו את הרמז ועזבו את החדר הססגוני,שנראה מיוחד מתמיד.

 

 

ביום למחרת נראה ג'ורג' קורן ושמח יותר מכל יום אחר מאז מותו של פרד. נכון, הוא אינו היה לגמרי האדם שהיה כשפרד  עוד היה בחיים, ייתכן שבחיים לא יחזור הוא להיות אותו האדם, אבל הוא כבר לא היה כל כך הרבה דרגות מתחת לו.

הוא אפילו סיפר שתי בדיחות בארוחת הבוקר, מה שהיה צעד ענקי עבורו.

בסוף הארוחה הוא התנדב לעזור לשטיפת הכלים.

הוריה של הרמיוני התנדבו לקחת את כול הילדים לסרט {"מה זה סרט?" (שאל רון)}

ולכן כל המבוגרים נשארו במטבח משפחת פוטר (רון, הרמיוני והוריה הגיעו זמן קצר

לאחר ארוחת הבוקר.)

"ג'יני," פנה ג'ורג' לאחותו בעודו מטיל לחש ניקיון על צלחת זכוכית, "אני רוצה לפתוח את חנות הוקוס מוקוס, כלומר, אם הארי יסכים למשוך בכמה חוטים בשביל להעיף את הזקנה עם טרנד הפודלים לקוסמים שלה ממקום החנות."

"הרמיוני עובדת במשרד הקסמים!" הוא ניסה להיחלץ מהמשימה הלא נוחה.

"כן, אבל אתה סלבריטאי." ענה לו ג'ורג'.

"בכל אופן, ג'יני, רציתי לשאול אם את רוצה לנהל יחד איתי את החנות?"

"'אם אני רוצה?!'" היא רצה אליו וחיבקה אותו בהתרגשות.

"אני לוקח את זה כ'כן'."

"רגע, למה לא ביקשת גם ממני לבוא לעבוד בחנות, אתה גם אח שלי!" אמר רון בנימה נעלבת.

"כי אני לא רוצה לפשוט את הרגל. מישהו צריך לפרנס את המשפחה."

כולם צחקו, גם רון.

 

הארי החליט שהיה זה חג המולד הטוב ביותר בחייו.

סוף- סוף אין שום סודות בינו לבין משפחתו, כולם יודעים מה באמת עבר עליו ועל חבריו בשנותיהם בהוגוורטס,ואיך הם הצליחו להפיל את וולדמורט,ומה היה עליהם לעבור עד הפלתו. אף אחד לא נאלץ לגנוב יותר אלבומים, יומנים ישנים וספרי היסטוריה שבקושי קמצוץ בהם מציין את האמת (הרמיוני ורון לא מוזכרים שם בכלל...),

אבל הכי טוב- הם הצליחו לארגן נס לחג, והצליחו לעודד את ג'ורג'- משימה שנראתה כבר הרבה זמן כבלתי אפשרית.

אולי ג'ורג' יתחיל אפילו לחפש לו חברה!

הארי נאנח בחדווה, והשתלשל לצידה של ג'יני במיטה, נשק לה, עצם עיניו ושקע בחלומות מתוקים.

 

 

הפרק הקודם
תגובות

ראשונה D: · 11.04.2010 · פורסם על ידי :Lovely
XDDDDDD

D: D : D: · 11.04.2010 · פורסם על ידי :Yasimin Saar
העלילה מצויינת!!!!!!!!!!1

נחמד · 13.04.2010 · פורסם על ידי :אורי
ממש אהבתי,אבל זה דיי הזוי הסיפור אם רוז ואלבוס ברחו אם טאקי מתפוצץ וכאלה,חח,ליודע זו דעתי.

שאלה... · 18.04.2010 · פורסם על ידי :Tika Queen (כותב הפאנפיק)
כדאי לי לפתוח פנפיק חדש, או להמשיך בזה?

מדהים D: · 14.05.2010 · פורסם על ידי :מנוורה מקונגל
את כותבת ממש מדהים ,
תמשיכי !

ברור להמשיך בזה!!! · 22.06.2011 · פורסם על ידי :הרמיוני גיירנג'ר היפה
מה השאלה בכלל? זה סתם יבלבל...
יש לך פיק מהמם- תמשיכי דחוף!!!

להמשיך!!!!!!!!!!!!!!! · 20.03.2013 · פורסם על ידי :notznotz

למה נטשת??!!!!???!!?!? · 08.06.2021 · פורסם על ידי :💫אנבת צ'ייס💫
זה היה אחד הטובים למה נטשת?!!!!!!!!!!!!!!!?????????????????????!?!?!

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
3797 7004 4217 2219


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2007-2025