הם לקחו אותה ממני

קיפלתי את המכתב לשני חלקים ואז לשלושה ואז לארבעה ודחפתי אותו למגירה.

אני מתעלמת מכל ינשוף שמגיע הביתה ונשארת אדישה לינשופים הקודמים שהיא שלחה.

אני מעדיפה להתרכז בעולם הרגיל והמציאותי שבו אני נמצאת.

דיי וויתרתי על הרעיון להגיע לעולם הקוסמים, זה היה שטותי. שטותי ובלתי אפשרי.

הבנתי שאני לא צריכה יותר ממה שיש לי עכשיו, השגרה אף פעם לא מפריעה לי.

סדר יום קבוע.

קמה בבוקר.

מבשלת.

הולכת לבית הספר.

מדברת עם החברים שאימצתי לעצמי.

חוזרת הביתה.

מבשלת.

חזרה לישון.

היה יכול להיות גרוע יותר, כמובן.

לילי מודיעה שהיא באה לבקר לחג המולד.

כמה נחמד יהיה שהיא תועיל בטובה לחזור אלינו לשבוע-שבועיים.

אני סתם עצבנית עליה, אני יודעת שזה לא באמת מגיע לה אבל אני מעדיפה לשכנע את עצמי שזה כן, כי אין לי ממש את מי להאשים.

רציף  תשע ושלושה רבעים.

רכבת אדומה.

ראש ג'ינג'י.

נמשים, עיניים ירוקות.

טוב אני מניחה שהיא בכל זאת אחותי הקטנה, נכון?

אני רצה ומחבקת אותה.

הפרק הקודם