האמת שמאחורי הסיפור

"איך אתה מרגיש היום?" שאל רמוס את ג'יימס

"יותר טוב מאתמול," ענה ג'יימס בצרידות.

"אני מאוד שמח לשמוע," אמר רמוס והגיש לו את התרופה.

"אני חייב?" שאל ג'יימס בגועל.

"מוכרח." אמר רמוס, "זה יעזור לך להרגיש יותר טוב," הוא הבטיח לו.

ג'יימס נאנח. הוא היה מנסה לברוח ממנו ברצון, אבל לא היה לו כוח לזוז מהמיטה, ובנוסף לכך הוא הסכים עם רמוס. הוא הושיט את ידו ולקח את הכוס באי רצון בולט.

סיריוס נכנס לחדר בדיוק כשג'יימס התחיל להיחנק מהתרופה המרה.

"אתם לא תצליחו לנחש את מי ראיתי בדרך לפה," אמר סיריוס.

"אני חושב שזה לא הזמן המתאים סיריוס," אמר רמוס ברצינות, שדפק על גבו של ג'יימס הנחנק.

"זה באמת חשוב," אמר סיריוס.

"לא עכשיו," דרש רמוס בתוקף.

"בוא רגע החוצה," ביקש סיריוס, "אני מחכה לך בחוץ," הוא הוסיף .

רמוס נשאר להשגיח על ג'יימס כמה רגעים ויצא בעקבות סיריוס.

~

קית' חזר לבית סלית'רין. הוא היה מדוכא מכך שלא הצליח בשליחותו.

הוא פחד גם מהאיש השחור שהיה עלול לכעוס במיוחד.

הוא תיאר לעצמו את האיש השחור מטיל עליו קללת קרושיאטוס.

"קית'?" שאל סוורוס, "כל כך מהר חזרת?"

"עזוב אותי," ביקש קית'.

סוורוס המשיך להביט בו למרות שקית' נטש אותו לחדרו.

~

לילי הייתה שקועה בעיתון. היא הייתה כל כך שקועה שהיא לא שמה לב שג'יימס עומד מאחוריה.

"בוקר טוב," הוא אמר בפתאומיות.

לילי קפצה בבהלה, "הוא היה טוב עד שאתה באת," היא אמרה בקרירות.

"שלומי טוב, תודה שאת שואלת," הוא אמר בעודו נעמד מולה.

"אני רואה שאתה במצב רוח מרומם." היא אמרה. ג'יימס הנהן.

"אז תתחיל לארוז את חפציך." חיוכו של ג'יימס נמחק בן רגע.

"אם אתה מרגיש כל כך טוב, סימן שאתה יכול לחזור ללימודים." היא אמרה בסיפוק.

ג'יימס נאנח.

"אל תתלונן. הפסדת גם ככה מלא חומר."

"אני יודע," הוא אמר והציץ לתוך הערימה שנערמה בידיה של לילי תוך כדי שיחתם.

"תשכח מזהו וזהו," היא אמרה.

"אבל-"

"אמרתי- לא." היא אמרה בקול ברור.

"ובכל זאת?" הוא ניסה.

"לא!" אמרה לילי.

"אבל אני חייב להשלים את החומר שהפסדתי," אמר ג'יימס.

"היית צריך לדאוג לזה לפני זה, פוטר," אמרה לילי.

"אז אני פשוט אבקש מרמוס וזהו," הוא אמר.

לילי צמצמה את עיניה.

"טוב, בסדר, ניצחת."

ג'יימס חזר לחייך בשביעות רצון ושניהם יצאו ביחד מחדר המועדון.

~

"תתכופף."

"עכשיו זה בסדר?" שאל סיריוס.

"מצוין," אמר רמוס. "ותשתדל לשמור על שקט."

"אל תדאג, עשיתי את זה מספיק פעמים כדי לדעת איך עושים את זה."

"ודווקא בגלל זה- זה יותר מסוכן." אמר רמוס בדאגה מובהקת.

"אתה חושב שהיא תגלה אותנו?" שאל סיריוס בדאגה.

"קודם כל, אם היא תגלה אותך, אתה תהיה בסכנה," אמר רמוס.

"אבל אני מוכרח להבריז. נגמרו לנו כל השוקולד מהדובשנרייה."

"אז תעשה את זה אחרי הלימודים," ביקש רמוס בתחינה.

"אני לא יכול, ג'יימס קבע אימון בקווידיץ'."

"אתה בטוח שכדאי שהוא יתאמן?"

"ברור."

רמוס נכנע. "טוב, אל תשכח להביא לי את מה שביקשתי."

"אל תדאג ירחוני," אמר סיריוס בקול מעודד.  "רק תזכיר לי – מה בדיוק רצית?"

רמוס גלגל את עיניו. "חשבתי שאפשר לסמוך עלייך." הוא אמר ונאנח.

"בטח שאפשר," אמר סיריוס בחיוך. "סתם צחקתי איתך."

רמוס הנהן ונראה יותר רגוע.

"זמן הפעולה הגיע," הוא אמר כשראה את ג'יימס מפתח הכיתה מסמן לו לצאת לדרך.

"בהצלחה," אמר רמוס.

"תודה, רק תזכיר לי שוב, מה רצית?"

רמוס פתח את פיו כדי להשיב לו.

"שוב צחקתי איתך," אמר סיריוס. רמוס לא ענה.

סיריוס הלך לכיוון היציאה. הוא נעצר ליד ג'יימס.

"מי ייתן והשוקולדים יהיו לצידך," אמר ג'יימס. "ותביא גם צפרדעי שוקולד."

"בסדר, ותודה," אמר סיריוס. "רק שאלה," הוא הוסיף לאחר רגע.

"מה?" שאלה ג'יימס.

"מה רמוס רצה?" שאל סיריוס, מנסה להסתיר את המבוכה.

ג'יימס גלגל את עיניו. "את המצרכים," אמר ג'יימס בסודיות.

סיריוס הנהן והמשיך בדרכו. הוא הספיק להגיע לאולם הגדול, כשהוא שמע קול סמכותי מאחוריו.

"בלק, לאן אתה חושב שאתה הולך?" שאלה מקגונגל., שערה כרגיל היה אסוף בפקעת הדוקה.

"לשאוף אוויר צח," אמר סיריוס בקול מתנגן.

"האוויר היחיד שאתה הולך לשאוף בשעה הזאת הוא בכיתת שינוי צורה, זה ברור?" היא שאלה בקול חמור.

"כן, פרופסור," הוא ענה וחזר על עקבותיו, מאוכזב.

בבקשה תגיבו ותדרגו

תודה :)

קרדיט לטאל (HalfALaugh או הקונדסאית החמישית לשעבר) המדהימה!

שעזרה לי המון בכתיבת הסיפור!

הפרק הקודם		הפרק הבא