נוויל לונגבוטום - הנבחר

הרכבת נעצרה, וכולנו ירדנו ממנה בהשתאות.

הארי נראה לחוץ מאוד.

"מה קרה?" שאלתי אותו כשמתי לב לזה.

"הכרכרות נוסעות לבד!!!" הוא קרא בשוק.

צחקקתי קלות. "אבל אתם באים איתי, אתם שם" נשמע קול חזק ורועם, כולנו קפצנו במקומותינו וראינו ענק מולנו.

פערנו לרווחה את עינינו ואת הפיות שלנו.

"רק בשנה הבאה אתם תתחילו להגיע להוגוורטס בכרכרות." הענק אמר.

כששמנו לב שעדיין היינו פעורי פה, מיד מיהרנו לסגור אותו ולהוריד את הראש במבוכה ושפל.

"זה בסדר." אמר הענק וחייך אלינו. "כולם עושים את זה, אני כבר רגיל. ואם להגיד את האמת? זה לא כל כך מפריע לי!" הוא אמר והרחיב את חיוכו.

"סליחה אדוני... אבל מה השם שלך?" שאל הארי בהיסוס ובזהירות את הענק.

"אה, נכון! שכחתי להציג את עצמי! קרה הענק וחבט בראשו כך שהייתי בטוח שהסביבה רעדה קצת מעוצמת המכה.

"אני אגיד לכם לאחר שכל התלמידים יתאספו כאן." הוא אמר והסב את תשמות ליבו אל הקהל ההומה.

"תלימידי שנה ראשונה לכאן! תלמידי השנה הראשונה אליי!" קרא הענק שעדיין לא אמר את שמו.

סובבתי את ראשי וראיתי את רון עדיין פעור פה, עד כדי כך שחשבתי שגם העיניים שלו הולכות להתפקע ממקומותיהן בעוד כמה שניות ספורות ואחדות.

נתתי לו מכה קלה במרפק והוא מיד קפץ והתעשת, אך ראו שהוא היה עדיין בשוק  ובהלם ממה שכרגע ראה.

כל תלמידי השנה הראשונה התקבצו סביב הענק, וסוף סוף הוא אמר את שמו.

"שלום תלמידים! אני האגריד, ואני אלווה אתכם לתוך הוגוורטס, עד שתבוא סגנית המנהל ותמשיך איתכם." הוא אמר, הסתובב והוביל אותנו לסירות.

"שיואו!" הכה הארי במצחו. "איך שכחתי שזה האגריד?! ההורים שלי סיפרו לי עליו..." אמר הארי ונאנח.

"רק ארבעה תלמידים בכל סירה! רק ארבעה תלמידים בכל סירה!" חזר האגריד בקול רועם על דבריו, כדי לוודא שכולם שמעו והבינו.

אני, רון, הארי ועוד ילדה אחת שאמרה שוקראים לה הרמיוני גריינג'ר עלינו לסירה אחת.

האגריד תפס לעצמו סירה שלמה, הוא קרא בקול "היכון, הכן, שוט!" והתחלנו לשוט באגם הגדול לעבר הוגוורטס.

הגענו סוף סוף, ואישה חמורת סבר הגיעה אלינו.

"זאת מקגונגל." לחש לי הארי, הוא ידע שלא ידעתי כלום, והוריו שניהם היו קוסמים.

היא הובילה אותנו לתוך הטירה ובזמן הזה הסבירה לנו על הוגוורטס, ואני הקשבתי בעניין.

הפרק הקודם		הפרק הבא