pretending

דראקו עצם את עיניו וגנח בתסכול "בשם סלזאר הקדוש אל תגידי-"

"הארי פוטר" היא קטעה את דבריו, "סיריוס לא נתפס שוב!" היא התיישבה במהירות, "ופוטר הוא הבן סנדקות שלו, הוא בטוח יודע היכן הוא נמצא!"

דראקו התיישב גם כן ושפשף את פניו, "נניח שפוטר יודע היכן אבא שלך נמצא" קסי עיקמה את פרצופה למשמע המילה 'אבא' אך דראקו רק המשיך, "מה גורם לך לחשוב שהוא יעזור לך?"

צחקוק מלא עצב יצא מפיה של קסי, "זה פוטר. הוא מתחסד שכזה. אני דיי בטוחה שאם אני אספר לו את כל הסיפור ואבכה קצת, זה אפילו יהיה בכי אמיתי, הוא יעזור לי. טוב, אני לפחות מקווה" היא נאנחה, "אני מניחה שאין לי מה להפסיד אם אני רק אנסה"

"הממ.. את הכבוד שלך?" דראקו ספק שאל ספק אמר, מרים גבה בלונדינית אחת, "את הולכת להתרפס בפני פוטר, הילד שנשאר בחיים, מה יותר משפיל מזה?"

"לא להכיר את אבא שלי" היא ענתה כמעט במידיות, ורק אז דראקו הבין עד כמה העצב שבעיניה הוא גדול.

הוא אימץ אותה אליו בחוזקה והם ישבו מחובקים בדממה במשך זמן רב, אולי שעות.

"איך את הולכת לעשות את זה?" הוא שאל לבסוף בזמן שחיוך ערמומי במיוחד התפרש על שפתיה של קסי.

"או, פה, אתה הולך לעזור לי" דראקו באמת חשב שזה נורא יותר.

הארי בדיוק יצא משיעור שיקויים כאשר הרגיש ביד קרה מושכת אותו לתוך כיתה ריקה.

"היי!" הוא צווח, "מה אתה רוצה, מאלפוי?" הארי שילב את ידיו על חזהו, נראה עצבני במיוחד.

דראקו עשה את אותו הדבר, "אני לא צריך אותך, זאת קסי שצריכה" הוא הניד בראשו לכיוון קסי שיישבה על אחד השולחנות שהיו בכיתה. איך הוא לא שם לב אליה קודם לכן?

"ובכן," הארי הסתובב אליה, "אז מה את רוצה ממני?"

קסי הזיזה את שיערה מעיניה והארי יכל להישבע שיכל לראות ניצוץ של כאב בוער בעיניה הכחולות כים.

"אני צריכה.. לבקש ממך משהו" היא נשכה את שפתה התחתונה בזמן שהארי בהה בה.

הוא מצמץ והיה נראה שהוא חזר למציאות, כיוון שהוא התחיל לצחוק.

"ולמה בדיוק אני אמור להיענות לבקשה שלך?" הוא שאל.

"בגלל מה שאני עומדת לספר לך" היא הסתכלה על דראקו שבמהירות יצא מן החדר, משאיר את השניים לבד.

קסי לקחה נשימה עמוקה וסיפרה לו את כל הסיפור. כמה הוריה רבים בחג המולד, שהיא תמיד הולכת לאחוזת מאלפוי בכדי לא לשמוע זאת, ומה היא שמעה בחג המולד הזה.

מה נרקיסה סיפרה לה, מה הרגשות שהרגישה וכמובן, ביקשה ממנו להפגיש בינה לבין אביה האמיתי. היא פשוט שפכה את ליבה בפני הילד-שנשאר-בחיים, אפילו בכתה בלי כוונה.

היא באמת ניסתה לעצור את הדמעות, אך משום מה, הן סירבו בכל תוקף להקשיב לה.

לאחר שהיא סיימה את דבריה, הייתה שתיקה קצרה, בה הארי נראה כאילו הוא שוקל את דבריה.

"איך אני אדע שאת לא משקרת לי?" הוא שאל וקסי לא הצליחה לקרוא אותו. היא בדרך כלל הייתה טובה בלקרוא אנשים, במיוחד את פוטר, אך משום מה, הפעם היא לא הצליחה.

"אין לי סיבה לשקר" היא אמרה בקול צרוד מדמעות, "וחוץ מזה," היא נגעה בשיערה, "יש לי את השיער שלו"

הארי העביר את שיערה בין אצבעותיו ורשם לעצמו כי אפילו המרקם היה דומה לזה של סיריוס.

"אתה יכול לשאול אותו" היא נאנחה, "תשאל אותו אם הוא יצא עם אמיליה סמית', אם הוא עמד להתחתן איתה. בבקשה פוטר, אתה הבן אדם היחידי שיכול לעזור לי" בעיניה עמדו שוב הדמעות והארי נאנח, יודע שהוא עומד להסכים לכך.

"אני אדבר איתו, אם הוא יאשר, אני אראה מה אני יכול לעשות" ובמילים אלו הוא יצא מן הכיתה, נתקל בדראקו. "לך אליה," הוא אמר, "אני חושב שהיא עומדת לבכות שוב."

דראקו לא חיכה שניה נוספת לפני שנכנס לכיתה והארי יכל לשמוע שוב את התייפחותה של קסי.

הוא נאנח והמשיך לאולם, הוא כבר הפסיד שעה אחת תודות לסיפורה הארוך של קסי.

בערך שבוע לאחר מכן, יד חמימה משכה את ידה הקרירה של קסי לתוך כיתה ריקה, מזכירה לה סוג של דה ז'ה וו, רק במצב הפוך.

"דיברתי איתו" הארי אמר לאחר שקסי התמקמה על אחד השולחנות, "הוא מאשר את זה שהוא יצא עם אמיליה סמית', והוא מאשר את זה שהיא הייתה בהריון. אבל הוא פוחד. הוא פוחד שהיא הפילה את הילד, ואת הבת האמיתית של אייברי, ושאתם מתכננים להסגיר אותו" הוא סיפר את כל השיחה עם סנדקו בקצרה.

"לאייברי יש שיער חום, לכל המשפחה שלו יש שיער חום. חום שטני שכזה. לכל המשפחה של אמא שלי יש שיער בצבע בלונדיני או אדום, כמובן. אין לי ממי לקחת את הצבע והמרקם של השיער הזה" היא נראתה כל כך גאה בשיערה המטופח, שהארי נאלץ להחביא צחקוק.

"אני אבין אם הוא לא רוצה לפגוש אותי" עיניה של קסי נצצו בעצב, "תודה שניסית למרות-"

"לא אמרתי שהוא לא רוצה לפגוש אותך" הארי קטע אותה. "אני אקח אותך אליו. אבל אנחנו נשים לך כיסוי עיניים. אלא אם את לא רוצה ומוותרת על ההזדמנות"

קסי הנידה בראשה מהר כל כך שחשבה שעוד רגע הוא עומד ליפול ממקומו.

"לא איכפת לי. מצידי תטילו עלי סילנסיו, מצידי תשתקו אותי ותישאו אותי לשם. העיקר שאני אראה אותו" היא חייכה באושר. "הוו תודה פוטר!" היא חיבקה אותו בפרץ התרגשות אדיר, והארי הרגיש את אוזניו מאדימות.

"אממ.. אייברי" הוא קרא לה בשם משפחתה, כמו תמיד, אך היא הסתכלה עליו בכעס והתנתקה מן החיבוק, לא מרגישה שום בושה שהי.

"בלק" תיקנה אותו, "קסנדרה אמיליה אנג'לינה בלק"

"אוקי" הוא צחקק, "בלק"

הארי הסתכל לתוך עיניה הכחולות ויכל להישבע שאם מביטים בעיניה מספיק זמן, אפשר פשוט לטבוע בכחול שמציף אותך. או אם בוהים בשיערה מספיק זמן, הוא יכול לשאוב אותך לתוך לילה שחור ללא כוכבים.

קסנדרה הייתה יפה. על זה כל השכבה שלהם הסכימה.

אך כל השכבה גם הסכימה, שהיא הייתה פרחחית שחצנית, ולא מטבעה. היא פשוט ניסתה להשתלב, הולכת אחרי דראקו וחבורתו.

בסופו של דבר, היא נהפכה לחלק משמעותי בחבורתו, מה ששינה אותה לגמרי.

הארי חיבב את קסנדרה עד השנה השלישית. ובכן, אולי קצת יותר מרק חיבב.

אך בתחילת השנה השלישית, כאשר בא בכדי לדרוש בשלומה, ולשאול איך הקיץ עבר עליה, היא כבר ישבה עם דראקו וחבורתו, כאשר הם התחילו לצחוק עליו, גם היא צחקקה בשקט.

בהתחלה עוד הייתה ביישנית, ולא נהגה להוציא מילה. אולי מדי פעם צחקוק או שניים. אך עם הזמן נהייתה יהירה ושחצנית, והארי שנא אנשים כאלה.

אך כשהיא חיבקה אותו, והביטה לתוך עיניו עם חיוכה המקסים. הוא היה בטוח שקסנדרה שהוא הכיר בשנתיים הראשונות שלו בהוגוורטס, עדיין אי שם עמוק בפנים. ושאולי סיריוס יצליח להוציא אותה בחזרה.

"על מה אתה חושב כל כך הרבה?" קסי קטעה את מחשבותיו.

"לא כלום" הוא מלמל, "ביל יבוא איתנו, וגם דמבלדור. אנחנו הולכים מחר על הבוקר, יש לנו אישור, אז תהיי מוכנה" הארי התכוון לצאת מהכיתה כשקולה העדין של קסי מנע ממנו זאת.

"תודה פוטר, באמת תודה" חיוך עלה על פניו של השחרחר, חיוך שקסי לא יכלה לראותו, כיוון שעמד עם גבו אליה.

"בבקשה" הוא אמר בשקט ויצא מן הכיתה, משאיר את קסי עם מחשבותיה והתרגשותה.

הפרק הקודם		הפרק הבא