הילדה המקוללת

בפרק הזה הסיפור יתחיל להתקשר קצת להארי פוטר... תקראו ותבינו! ^_^

כשמנגולס ומלובי ירדו ממהמכונית, השניים פנו לחנות של כרך ודף בע"מ, כדי לקנות למלובי את הציוד הדרוש לשנת לימודיה הראשונה בהוגוורטס. כיוון שמלובי עוד לא התמצאה בכל הקשור לעולם הקוסמים, פרופסור מנגולס היה אחרי לקניית הדברים. אחרי שהשניים קנו את כל הספרים הדרושים למלובי, הם מייד נגשו אל חנות פיטוליבנדרס (או בשמה הידוע בעבר: אוליבנדרס. פיטוליבנדרס היא החנות שהוקמה במקום חנותו של אוליבנדרס כיוון שהחנות הקודמת נסגרה בשנה בה הארי הביס את קוסם האופל הנורא- וולדמורט).

כשמלובי נכנסה לחנות, היא הרגישה מזג אוויר נעים, ואולי אף חורפי, שלא כמו בחוץ כשהכל חם וקיצי. "הו.. שלום ידידי!" קרא אליהם איש נמוך קומה, ובעל קרס עבה ושפם אפרפר. "שנתך הראשונה בהוגוורטס, ילדתי? או.. אני בטוח שבאת לקנות שרביט, הלוא כן?" שאל האיש. בעיניה של מלובי, האיש היה מצחיק מאוד ובעל חוש הומור רחב. היא צחקקה וענתה על שאלתו:" אה.. כן! אני מתחילה השנה ללמוד בבית הספר הוגוורטס!" אמרה בהתלהבות. "אם כך, ניגש לעניינים. או כמובן! שחכתי להציג את עצמי. שמי  הוא פטוליבנדרס, כפי שכבר ניחשת. אני הוא מנהל חנות השרביטים הטובה ביותר באיזור!" אמר פטוליבנדרס בשמחה. הוא ניגש למדף השני מימין, והביא קופסה ארוכה ועליה כיתוב מוזהב.

"זהו שרביט, כפי שאת יודעת. ליבתו עשויה נימי דרקון, אורכו הוא ארבע עשרה וחצי סנטימטר, ובעל רמת גמישות גבוהה". הוא אמר כמומחה בעניין והמשיך, "החזיקי את השרביט בידך. יפה מאוד! עכשיו, הקישי על דלפק החנות פעמיים." הוא הדריך אותה בניסיון, ומלובי עשתה מה שאמר. פתאום, מהשרביט יצאה קרן סגולה, שהיתפתלה ברחבי החדר ולבסוף, יצרה עיגול סביב מלובי, ונעלמה. "מושלם! זהו השרביט המתאים בשבילך ילדתי!" פיטוליבנדרס נראה מרוצה מעבודתו, וניגש אל מאחורי הדלפק. מנגולס שילם לאיש השמנמן, ויצא עם מלובי אל מחוץ לחנות.

בחוץ, החל כבר להחשיך, ומנגולס נדרש להביא את מלובי לאכסנייתה.

הוא הדריך את מלובי בדרכה לפונדק הקלחת הרותחת וסכר לה חדרון קטן ללינה בלילה. מלובי הריחה את הריח המצחין ששרר בפונדק והתחלחלה. 

"מחר נמשיך את קנייתנו. את תוכלי אפילו לקנות לך חיה משלך!" מנגולס נסה להלהיב את מלובי, ואף הצליח. מלובי סידרה את חדרה בפונדק, ושכבה לישון.

מלובי התעוררה משנתה מוקדם בבוקר עם ציוץ ציפורי השיר בחלונה. היא התמתחה, וירדה למטה, לשתות משהו טעים. היא הזמינה לעצמה שוקו- מריר, כיוון ששמו של המשקה סקרן אותה. מלובי לא הופתעה כשגילתה שטעמו של המשקה כשמו- מר, ואפילו די מגעיל, לטעמה. היא סיימה את המשקה הדוחה ושילמה לבעל הפונדק.

היא פגשה את מנגולס שבדיוק נכנס בפתח הדלת.

" היום נלך לקנות לך חיה, שאותה את תבחרי, קדרה ומבחנות וכמובן גלימות." אמר האיש הגבוה. 

השניים יצאו מהפונדק המצחין ופנו לאיילופס, כולבו דורסי לילה.

 "את מוזמנת לבחור לך ינשוף כלשהו, אם את רוצה. דרך הינשוף תוכלי לשלוח מכתבים לכל אדם שתרצי." אמר מנגולס. מלובי לא הבינה למה דרוש לה ינשוף אם יש לה פלאפון. אוי! שחכתי את הפלאפון שלי בבית! היא נזכרה. כנראה שתצטרך לקנות ינשוף, אחרי הכל. מלובי בחרה בינשוף קטן וחזק, צבעו לבן עם נקודות אפורות ומקורו צהבהב. הינשוף השמיע ציוץ של שמחה, ובתגובה לטפה מלובי את ראשו. "אקרא לו פינקוויק, הוא מזכיר לי מאוד פינגווין קטן וחמוד." אמרה. 

שאר היום עבר בנעימים. מלובי ומנגולס קנו את כל הציוד שנדרש למלובי ואף הספיקו לבקר בחנות הוקוס מוקוס של האחים וויזלי. מלובי הופתעה מכל הטריקים המגניבים שמצאה שם. היא אף קנתה לה אוניעזר, כדי שתוכל לצוטט לשיחות מעניינות. עם רדת הערב הלכו השניים לקלחת הרותחת ומלובי שכבה לישון בנעימים. היום השלישי בסמטת דיאגון עבר בשעמום נוראי בשביל מלובי. היא לא דיברה עם אף אחד מלבד מנגולס, והוא שתק רוב הזמן. 

בבוקר של ה-1 בספטמבר, קמה מלובי בהתרגשות וקפצה ממיטתה בשמחה. היא החלה לארוז את כל חפציה בזריזות כשלפתע נפתחה הדלת בעוצמה, ובפתחה עמד מנגולס. "אם תארזי את דברייך ככה, יקח לנו שנה עד שנצא מפה." אמר בזילזול. הוא הניף את שרביטו, וכל דבריה של מלובי נכנסו למזוודתה באופן מסודר ביותר. "כעט," אמר מנגולס, "אלינו להגיע לתחנת קינגס קרוס כדי שתוכלי לעלות בזמן לרכבת.

השעה כעט היא תשע וחצי. יש לנו די הרבה זמן אם את רוצה לעצור לאכול משהו." מלובי לא התנגדה לגלידה טובה, והשניים הלכו לגלידרייה של ווילאמס הגדול (הגלידרייה הזו החליפה את הגלידה של פלוריאן פורטסקיו, לאחר המלחמה על הוגוורטס). מלובי השתוקקה לנסות את הגלידה בטעם פירות קסומים, וקנתה לעצמה גביע ושלושה כדורי גלידת פירות קסומים עם סוכריות ג'לי בלי מעל.

כשסיימה את הגלידה הטעימה להפליא, השעה הייתה כבר עשר. היא ומנגולס הלכו לחנות ציוד קווידיץ' איכותי, כדי להעביר את הזמן ולקנות למלובי מטאטא לשיעורי התעופה. מלובי קנתה לעצמה את אש המחץ  (שכבר היה בזול יותר מתקופתו של הארי בלימודים). מנגולס הציץ בשעונו וגילה שהשעה כבר 10:20 וזירז את מלובי כדי שיוכל ללוות אותה לרכבת. פתאום, מנגולס שם לב לאיש בעל גלימה שחורה ופנים מצולקות. "חכי כאן רגע, מלובי. אני מייד חוזר." אמר למלובי, שלא שמה לב לדבר.מלובי חכתה כעשר דקות, אך מנגולס לא חזר. היא המשיכה לכיוון תחנת קינגס קרוס, בחשש שתאחר לרכבת. כשהגיע, היא תרה אחר רציף תשע ושלושה רבעים, אך לא מצאה אותו באף מקום. מעגלתה מלאת החפצים, צייץ פינקוויק הקטן. לפתע, שמה לב למשפחה בעלת חמש נפשות, ושלושת ילדיה אוחזים עגלות עם מטאטאים וינשופים.

מלובי ידעה שגם הם נוסעים להוגוורטס ורצה כדי לשאול אותם היכן הרציף שאליו אמורה להגיע. היא נגשה אל איש ממושקף, בעל שער פרוע במיוחד וצלקת על מצחו.

"סלח לי אדוני, היכן הוא רציף תשע ושלושה רבעים?" היא שאלה אותו. היא הבחינה בשלושת האחים הצוחקים יחדיו, בטח מאחת הבדיחות שמישהו מניהם סיפר, וקיוותה שגם לה יהיה אח קטן ביום מן הימים. לבסוף התקופף וענה לה האיש:"הרציף כאן, ממש לידנו. צריך לעבור דרך הקיר כדי להגיע להוגוורטס אקספרס." בעייני האיש מלובי נראתה מוכרה ביותר. הוא מייד נזכר מהייכן ראה אותה, ושאל:"הגידי לי ילדתי, מהו שמך?" מלובי מיהרה לענות לאיש שזה עתה עזר לה. "שמי הוא מלובי. מלובי רנוארד פרנגלואיד." פניו של האיש הפכו מודאגים בין רגע. כראש לשכת ההילאים, הוא ידע שאמור להיות מישהו עם הילדה הקטנה. הרי הוא מעורב בכל מה שקשור אליה. "לא באת לכאן עם אף אחד? למה את לבד?" הוא שאל את מלובי. "מישהו בשם מנגולס, סליחה, פרופסור מנגולס היה אמור ללות אותי לכאן, אך הוא עזב אותי בדרך לתחנה. אני חושבת שהוא הבחין במישהו, לא ממש ראיתי מה קרה." מלובי ענתה בתמימות. הרגשותיו של האיש פרוע-השיער נהפכו כועסים. איך הוא יכל להשאיר אותה לבד? מנגולס יודע היטב כמה צריך לשמור על הילדה המסכנה. אני מוכרח לספר זאת למקונגל! חשב לעצמו. "טוב," אמר למלובי. "את מוזמנת להיצטרף אלינו עד עלייתך לרכבת. יש לי ילדה בגילך, גם היא מתחילה את שנתה הראשונה בהוגוורטס. שמה לילי. אני בטוח שתוכלו להיות חברות נהדרות." אמר והצביע על ילדה חמודה וג'ינג'ית, דיי דומה לאמה שעמדה לצידה.

מלובי לא הבינה איך האיש יודע שהיא מתחילה את שנתה הראשונה בהוגוורטס, אך היא ניחשה שזה קרה בגלל חוסר ידיעתה לגבי מקום הרציף שאליו אמורה להגיע. מלובי שמחה מאוד שתוכל להתיידד עם לילי. שמה הזכיר למלובי את ליל, חברתה מבית הספר למוגלגים ששהתה בו עד לא מזמן. היא צעדה לעבר הילדה החמודה, ניגשה אליה ואמרה:"אה.. היי! קוראים לי מלובי... חשבתי שנוכל להיות חברות... אני מתחילה את שנתי הראשונה בהוגוורטס, כמוך." מלובי נראתה נרגשת לפגוש סוף כל סוף מישהי בגילה. "אני בשמחה אהיה חברה שלך. את רוצה לשבת לידי ברכבת?" שאלה לילי. מלובי ענתה בחיוב ושתיהן, ביחד עם המשפחה שזה עתה פגשה מלובי, עברו זה אחר זה בעמוד שבין רציף 9 ל- 10. להפתעתה הרבה של מלובי, היא ראתה שהיא אינה מתנגשת בקיר שמולה, ומייד עברה למקום שלא ראתה עוד קודם לכן. היא הבחינה שהאיש הממושקף שדיברה איתו קודם, מתלהב מהאומץ שלה עצמה לעבור את העמוד המוצק בכזאת קלות, ומצב רוחה התרומם. כשכמעט רגלה של מלובי דרכה על קרון הרכבת, קרא אליה האיש בעל הצלקת:"מלובי, גשי אליי רגע אחד." מלובי חזרה אל המקום שבו עמד האיש, משאירה את לילי לבדה ברכבת. האיש התקופף אליה כמו שעשה בפעם הקודמת ואמר:"שמי הארי פוטר. את אוליי לא מכירה אותי אבל אני מכיר אותך טוב יותר משאת מכירה את עצמך. אל תשאלי אותי איך, כי על שאלה זו אין לי זמן לענות לך, את תגלי את התשובה ביום מן הימים. הדבר שבגללו קראתי לך הוא זה-" אמר, והוציא מכיס מעילו בד בגווני חום- אפרפר. "זוהי גלימת היעלמות" הוסיף ואמר, "אם את תשימי אותה על גופך, איש לא יוכל לראות אותר, אבל את תוכלי לראות כל דבר מסביבך. אני בוחר להעניק לך אותה, ואני רוצה שתשתמשי בה בחכמה. את עוד תזדקקי לה, אני יודע זאת. הרכבת תתחיל לנסוע בעוד רגע אז.. להיתראות לך!" אמר והושיט לה את הגלימה.

מלובי המופתעת נופפה לו לשלום, והתקדמה לכיוון הרכבת, תוהה לגבי השיחה שזה עתה התרחשה.

הפרק הקודם		הפרק הבא