יום הדין

בס"ד

דין החליט לעשות את מה שנטע המליצה לו לעשות. טוב, כמובן שהוא לא ידע שהיא המליצה לו על כך בתגובות לפאנפיק אלא הרעיון הזה פשוט התגנב לתת-מודע שלו, אבל זה הגיע אליו איכשהו.

הוא ניסה לנסח זאת בדרך שבה סול לא תיפגע. הוא דימה בראשו סיטואציה הפוכה שבה סול אומרת לו שהיא כבר יוצאת עם מישהו כדי לחשוב באיזו דרך הוא יבשר לה שהוא אינו יכול להתלוות אליה אבל הוא כן היה רוצה לצאת איתה אילו היה יכול והוא מחבב אותה מאוד, בלי לומר לה את זה ישירות.

הוא התחיל בלהתנועע במקומו בחוסר נוחות ובחיוך מבוייש, ואז אמר "תקשיבי סול, הייתי ממש שמח לצאת איתך, אבל... אני כבר יוצא עם מישהי אחרת... זה סיפור קצת מוזר, היא די תחמנה אותי לעשות את זה. את מבינה?"

סול הנהנה. "אתה מתכוון לכל הבנות האלה שאין להן אומץ להזמין אותך לצאת לנשף אז הן עושות מולך את ההצגה של 'אילו רק מישהו היה מזמין אותי...'"

טוב, זה לא היה מדוייק. לונה לא עשתה לו את זה. לא בכוונה בכל אופן.

"כן, בדיוק על זה אני מדבר," אמר דין, "אבל בהזדמנות הראשונה שתהיה לי, אני מבטיח שלך שאני-"

"תודה," אמרה לו סול, חיבקה אותו חיבוק קצר והלכה משם. דין נשאר לעמוד באולם הגדול והריק עם חיוך דבילי על פניו והוא היה נשאר שם עד הבוקר אם לא סנייפ שהאיץ בו ללכת למגדל גריפינדור תוך הורדת עשרים נקודות.

לונה סיכמה עם דין שייפגשו בכניסה לאולם הגדול. דין לא התעמק במיוחד במה שהיא לבשה, זה לא כל כך עניין אותו. אם אתם ממש רוצים אתם יכולים לכתוב בתגובות מה היא לבשה. אבל דין כן הבחין בכך שההופעה שלה הייתה ביזארית לחלוטין. פלפלי הצ'ילי שהיו תלויים כעגילים לא אכזבו, וכך גם הכפפות הרטובות והדביקות שלבשה. חלק מהשיערות בקדמת ראשה היו אסופות בגומייה קטנה, מה שהעניק ללונה מראה של חד קרן.

דין ולונה ירדו יחד לאולם הגדול. לונה נראתה קורנת ומאושרת.

"אבא שלי אמר שנשפי חג המולד של הטורניר הם האירוע הכי יפה בכל הוגוורטס," אמרה לונה, "הוא סיפר שכשהוא היה תלמיד, הביאו קרניים של שנורקקים פחוסי קרן לקשט את האולם הגדול."

"חשבתי שאם הם פחוסי קרן אז... אז אין להם קרן," גימגם דין בתשובה.

"הו, רואים שמעולם לא ראית שנורקק פחוס קרן," אמרה לונה, "ידוע שהקרן הקדמית שלהם פחוסה אך הקרן האחורית גדולה ומפוארת!"

הנשף החל. תנועות הריקוד שלה היו די מיוחדות, ונראה היה שהיא הסתדרה בעצמה במהלך הנשף, סידור שהיה מתקבל על הדעת גם מבחינת דין וגם מבחינתה. לאט לאט דין התרחק ממנה, סוקר במבטו את הרמיוני הצועקת על רון והארי ואת פרוואטי הנעלבת, ואת נוויל רוקד עם בחורה נאה שנראתה מוכרת משום מה. שיערה היה אדום כלהבה ושפת הגוף שלה הקרינה משהו אצילי. יכול להיות שזו ג'יני וויזלי?

בן זוגה של סול היה תלמיד שנה שביעית מדורמשטרנג. הוא נראה גס רוח ולא נחמד, ונראה היה כאילו הוא גורר את סול בכוח. דין הביט בבחור ההוא מרחוק, מתלבט אם להתקרב אליו, אבל קעקוע מאיים של משולש ובתוכו עיגול ובתוכו קו קצת הרתיע את דין. מה קם שהבחור היה שרירי וחסון ביחס לדין העדין. דין ידע שהוא היה יכול להיות שם במקום הבחור ההוא וכך למנוע סבל מבול שנראתה כאילו היא מנסה להיחלץ מאחיזתו החזקה של בן זוגה. הוא התחרט שהוא לא היה שם במקומו. ללונה כנראה בכלל לא היה אכפת אם הוא היה אומר לה שהוא לא יכול לצאת איתה. אם הוא היה יוצא עם סול, אולי היה קורה ביניהם משהו...

בשלב מסויים, כשהמוזיקה הפכה לפרועה יותר ויותר ובמקום ריקודים סלוניים רגילים הנשף הפך למסיבת אלכוהול פרועה, דין מצא את עצמו יושב זרוק על אחד הכיסאות שזזו הצידה. הוא ישב לבדו בשולחן שעליו הייתה מה לבנה אך מוכתמת ופרוסת עוגה חצי אכולה. הוא לא שתה ולא נגע בדברים האלה, זה לא בשבילו. הוא הרגיש שאילו רצה הוא היה יכול לשמוח גם בלי העזרים האלה, כמו ששמח כשגריפינדור זכו בגביע הקווידיץ' בשנה שעברה. יכול להיות שבגלל זה הוא חש רחמים כלפי כל אלה ששתו והשתטו. עם זאת, הוא חשש שיהיה משהו מעניין שהוא יחמיץ ולכן הוא נשאר באולם הגדול ולא יצא ממנו.

הוא ראה שבשולחן סמוך אליו ישבה סול, גם היא לבדה. האיפור שלה היה מרוח ונראה היה כאילו היא מנסה לנקות נוזל ירוק וסמיך שהסתבך בשיערה המתולתל. דין קם ממקומו וניגש אליה.

כשסול הבחינה בו היא קפצה במקום בבהלה. דין הניח שהיא לא רצתה שימצא אותה כך לבד, חסרת אונים ובודדה. ובכל זאת, דין שלף שרביט ובחיוך גדול לחש משהו שהעלים את הסליים משיערה המתולתל והסבוך.

"תודה," אמרה לו סול, "אם כי הייתי יכולה להוריד את זה בעצמי."

"אממ... סליחה?" היסס דין והתיישב לצידה של סול לקול צחוקה העדין.

"איפה בת הזוג שלך?" היא שאלה אותו.

"היא מסתדרת בלעדיי, אני מניח," אמר דין שניסה למצוא את לונה במבט מהיר על הרוקדים, לשווא.

"ואיפה בן הזוג שלך?" הוא שאל.

"הוא..." מלמלה סול, "הוא לא יפריע לנו יותר."

מה שסול לא סיפרה לדין זה שלאחר שאדון לודוביק שיבאנוב הדורמשטרנגי ניסה לנשק אותה בכוח, היא שיתקה אותו בשרביטה וכעת הוא נעול בתיבה בעלת שבעה מנעולים שמצאה באחד ממשרדי המורים בהוגוורטס.

"טוב," אמר דין.

"כן? אתה חושב שזה טוב?" שאלה אותו סול.

"אממ..." מה דין היה אמור לענות? אם הוא יאמר שלא, זה אומר שהוא לא מרגיש כלפיה כלום. אבל זה לא נכון. ולעומת זאת, אם יענה בחיוב, הוא יסגיר את עצמו... לא? ומצד שני, סול הקדימה אותו בכך שהזמינה אותו לנשף בפרק הקודם.

"אני מניח שאם אמרתי שזה טוב זה אומר שאני חושב שזה טוב, לא?" ענה דין בחיוך נבוך.

סול חייכה לעצמה וכבשה עיניה ברצפה. כמה תלתלים סוררים צנחו על פניה. דין תהה מדוע היא לא ניסתה להחליק או לסדר אותו לפני הנשף, אם כי הוא אהב אותו ככה.

"אני בכלל לא רציתי לצאת איתו לנשף," אמרה סול, "הוא היה מוצא אחרון בשבילי... רגע לפני שהנשף התחיל הוא ניגש אליי ושאל אותי אם אני רוצה להיות בת זוג שלו. והסכמתי ככי לא רציתי להיות לבד, וציפיתי שקצת אחרי שהנשף יתחיל הוא ירפה... כמו ההיא שהזמנת אותה לנשף. אם היא הפעילה עליך מניפולציה כדי להזמין אותה, אז איפה היא? זה היה הרי כל כך חשוב לה..."

דין זיהה סרקזם עדין בקולה של סול.

"לא יודע, אבל זה לא מה שרצית? שאני אהיה פה לבד ו-"

"רציתי?! למה אתה מחליט מה אני רוצה?" היא ענתה לו. אוי, הוא הולך לגמור את הערב הזה כמו רון והרמיוני המסכנים.

"לא, לא, זה לא מה שבאתי לומר..." אמר דין במהירות, "כלומר, טוב, צודקת, התנסחתי קצת לא נכון."

סול שתקה. השתיקה הזאת קצת העיקה עליו והוא רצה לשבור אותה עם משהו.

"אממ... איך הדבר הירוק הזה הגיע לשיער שלך?" הוא אמר. בשם תחתוניו של מרלין, איזו טעות.

סול גיחכה. "היו איזה שני ג'ינג'ים מוזרים שנראים בדיוק אותו הדבר, הם הטילו איזה לחש על איזה קינוח שהוגש, ואחד מהם שהיה קצת שיכור התנדנד על השני כך שהלחש סטה ממסלולו ופגע בי. אני בטוחה שזה היה טעים, אבל..."

"אה," אמר דין וצחק, "כן, שני אלה."

סול ניערה את ראשה כך שהתלתלים הסוררים שבו לאחורי הראש.

"השיער שלך יפה," הוא אמר פתאום, "אני שמח שהשארת אותו מתולתל בנשף."

סול חייכה במבוכה. "טוב, התלתלים האלה הם סימן ההיכר שלי, לא? ככה זייהת אותי בהתחלה... אז, עם גביע האש..."

"כן," הוא אמר לה והביט בעיניה הכחולות העזות. הוא הרגיש שהיה יכול לצלול לתוכן.

הריח שלה היה ריח שוקולדי ומיוחד. הוא תהה איזה בושם או כישוף יכול לגרום לריח כזה.

הם היו כל כך קרובים אחד לשני. הוא הרגיש את הנשימות שלה.

השפתיים שלהם נגעו אלה באלה לחלקיק שנייה בודד. דין לא ידע אם להחשיב את הרגע הזה לנשיקה ראשונה או לא מרוב שזה היה קצר. אבל סול התרחקה ממנו במהירות והצביעה על דמות שעמדה מאחורי גבו.

"זו בת הזוג שלך?" היא שאלה אותו ביראה.

דין הסתובב באיטיות וראה אותה עומדת מאחוריו. לא, זו לא הייתה לונה. זו הייתה ג'יני וויזלי ואילו מבטים היו יכולים להרוג היא הייתה הורגת את סול מזמן.

"לא," ענה דין ואז שאל את ג'יני למעשיה.

"שום דבר," היא אמרה כשרעד קל היה בקולה. היא הסתובבה משם, שיערה הכתום והחלק מסתובב אחריה באציליות, והיא הלכה משם.

דין הביט במקום שבו ג'יני הייתה לפני רגע למשך עוד שנייה אחת, ואז הסתובב בחזרה לסול.

"אממ..." הוא אמר, "שנמשיך?"

סול נשכה את שפתיה. "זו לא שאלה שאמורים לשאול, אתה יודע," היא אמרה.

בדיוק ברגע שדין חשב על משהו שנון לומר, התנגש בו גוש ירוק, קשיח ומסריח מאלכוהול. הגוש הירוק הזה היה דראקו מאלפוי שהיה לבוש בגלימת טקס בצבע ירוק עמוק. נראה היה כאילו הוא עף לעבר דין בסערה.

"הא הא! קראב, אתה כזה סטלן!" צחק דראקו בעיניים עצומות בשעה שנשכב על דין שהיה שרוע על הרצפה.

"אממ.. טוב, נראה לי שאני אלך עכשיו..." אמרה סול והלכה משם, משאירה את דין שרוע תחת כובד משקלו של דראקו.

דראקו נעמד וכמוהו גם דין. דראקו התנדנד קצת במקומו ודין תפס אותו כדי שלא ייפול. דראקו הביט בדין בבלבול ושאל אותו בקול סהרורי ובפה מסרחי מוויסקי אש, "אתה שיימוס פיניגן, נכון?"

דין נאנח. "לא, אני דין תומאס," הוא אמר, "אתה שיכור לגמרי, דראקו, לך לישון."

"אה, אני? שיכור?" שאל דראקו, "מה יש לך? אני סאחי לגמרי! תצייר לי קו ישר על הרצפה ואני אלך עליו בלי ליפול! חה!"

"לך ממני, מאלפוי," אמר דין ברוגע. שיערו של מאלפוי, שהיה מסורק ומסודר בתחילת הערב, היה פרוע לגמרי.

"אני לא שיכור, תן לי משוואה מסובכת בכשפומטיקה ואני אפתור לך אותה. אני יודע את כל השימושים של דם דרקון, ואפילו את השם המלא של דמבלדור. אני לא שיכור בכ-בכ-" דראקו החל לגמגם.

"אוי, כמה שתית?" דין שאל חרש. דראקו היה כבד יותר ממה שהוא נראה. הוא נעשה ירוק משום מה. האם זו חלק מהסלית'ריניות שבו?

לא, כלל לא. דראקו פתח את פיו והקיא על עצמו ועל דין. עכשיו שניהם היו מסריחים, מאלכוהול ומקיא.

"אוי, דראקו, מה עשית..." מלמל דין, "בוא, ניקח אותך לישון. איפה הכניסה לחדר המועדון שלך?"

"אה, לך לכיתה של סנייפ, זה שם ליד, במרתפים," התנודד דראקו, "אבל אני יכול ללכת לבד, אני לא צריך את העזרה שלך."

דין גיחך. "כן, אתה יכול ללכת לבד, אני בכלל לא פה," הוא אמר והחל ללכת ולגרור איתו את דראקו לעבר חדר המועדון של סלית'רין.

דראקו לא הפסיק לדבר בדרך לחדר המועדון. דין הכיר את גראקו הרבה יותר טוב מאשר רצה להכיר אותו אי פעם. הוא למד שדראקו קרוע בין אהבתו לפנסי פרקינסון ושנאתם המשותפת לבוצדמים לבין אהבתו החד צדדית להרמיוני גריינג'ר שלעולם לא תשיב לו אהבה, הוא למד על כך שדראקו מפחד לאכזב את אבא שלו למרות שבתכלס הוא בכלל לא רוצה להיות אוכל מוות אלא שחקן קווידיץ' בינלאומי כמו ויקטור קרום, הוא למד שדראקו ממש ממש מאוהב בהרמיוני גריינג'ר ולכן הוא מעליב אותה כל הזמן, הוא למד שדראקו כועס על סנייפ שהוריד לו נקודות בשיעור האחרון, ועד שהגיעו לכניסה לחדר המועדון של סלית'רין דראקו כבר לא דיבר באופן ברור.

"סיסמה?" שאל קיר הכניסה למועדון.

"בווה מלעה גררראעה," מלמל דראקו כמה הברות לא ברורות.

"ניחא, נקבל את זה..." אמר קיר הכניסה ודין נכנס יחד עם דראקו לחדר המועדום של סלית'רין לראשונה בחייו.

"טוב, דראקו, איפה חדר השינה שלך?" הוא שאל, מתעלם מהסלית'רינים הבודדים שהיו שם והביטו בהלם ובשעשוע בדין ובדראקו.

"שם," אמר דראקו והצביע על גרם מדרגות כלשהו.

דין התקרב לשם, לוקח את דראקו איתו, ואחד הנוכחים בחדר המועדון צעק לעברם, "אתה יודע שאתה אמור לקלח את דראקו אם גררת אותו הנה והוא הקיא עליך, כן? זו אחריות שלך, גריפינדורי!"

דין לא ציפה לזה, אבל איזו ברירה כבר יש לו?

"בסדר, נעניק לך טיפול מסור," נאנח דין. הוא גרר את דראקו למקלחת והוריד ממנו את גלימת הטקס שלו.

"חה! מה אתה עושה, דין תומאס? יהיה לי קר!" גיחך דראקו בשעה שנותר בתחתונים בלבד.

"אני רוחץ אותך," אמר דין והפשיט את דראקו מתחתוניו. הוא הניח את דראקו העירום בתוך המקלחון והחל להתיז עליו מים.

"אהה וואה בלעה," שב דראקו למלמל דברים לא ברורים. כשדין סיים לרחוץ אותו הוא עטף את דראקו העירום במגבת ושניהם יצאו משם לעבר חדר השינה של הבנים מהשנה הרביעית, שם היה רק בלייז זאביני שבדיוק סיים להתארגן לשינה.

"אממ... היי," אמר דין הנבוך לבלייז שהופתע לראות אותם.

"דין תומאס, מה אתה עושה פה?" תקף אותו בלייז, "אתה בבית גריפינדור! אתה פולש!"

"לא, לא," אמר דין, "אני לא רוצה לעשות שום דבר רע, אני רק... טוב, דראקו קצת שתה והקיא על עצמו ועליי... אז ניקיתי אותו קצת. תוכל להלביש אותו לפני שהוא הולך לישון?"

בלייז הביט בגועל בגופו העירום של דראקו.

"טוב, אני מניח שאת העבודה השחורה אתה כבר עשית," אמר בלייז לדין, "אני אדאג לו."

דין הנהן ופנה לצאת משם, אבל בלייז עצר אותו.

"דין, רק רציתי לומר תודה," הוא אמר, "ואני בטוח שגם דראקו היה מודה לך אם הוא היה ער עכשיו. זה לא מובן מאליו שגריפינדורי יציל ככה תלמיד סלית'רין."

"אה, זה שום דבר," אמר דין, "כולנו בני אדם בסופו של דבר, לא? ודראקו היה צריך את העזרה הזאת ואני זה שהוא הקיא עליו..."

בלייז משך בכתפיו. "טוב, אתה צודק, אז לילה טוב ו... ושוב תודה."

בדרכו למגדל גריפינדור, דין שוב עבר דרך האולם הגדול. המסיבה נראתה די גמורה, וארגוס פילץ' השרת עלה על סולם גבוה שהגיע עד התקרה המכושפת. נראה היה שהוא ניסה לנקות משהו.

"היי! ילד!" צעק עליו פילץ' כשהבחין בו, "בוא תעלה לפה!"

דין עלה בהיסוס על הסולם שהיה כל כך גבוה שהגיע עד התקרה. דין מעולם לא ראה את התקרה המכושםת כל כך מקרוב. הוא נגע בכוכבים שנראו דרכה וחש את הבטון המיושן ממנו הייתה התקרה עשויה.

"תראה!" אמר פילץ' שהיה לידו, "מה זה?"

פילץ' הצביע על כתם ירוק קטנטן שהיה מרוח על התקרה המכושפת וכיזה את שמי הכוכבים. כל כך קטן שהיה אפשר לראות אותו רק אם עמדו שם, למעלה.

דין מתח את גופו לעבק הכתם הירוק, נזהר שלא ליפול מהסולם. זה היה נראה בהתחלה כמו עוד עבודה של פרד וג'ורג', אבל הכתם הירוק הזה היה בדיוק מעל המקום שבו דין וסול דיברו. וזה לא היה נוזל ירוק ודביק.

"זה נבט של צמח הדבקון," אמר דין, "זה צומח רק במקום שבו התנשקו."

"ואיך מורידים את זה?" שאל פילץ'.

"אני לא יודע," ענה דין וירד בסולם לעבר מגדל גריפינדור, לרחוץ ממנו את הקיא וללכת לישון.

הטורניר, כידוע, לא הסתיים כמתוכנן. הארי וסדריק ניצחו אבל סדריק מת והארי טען שוולדמורט חזר, מודי נחשף כברטי קראוץ' הבן והכל היה נראה כל כך מבולבל וחסר וודאות. הדבר הוודאי היחיד היה שסול ושאר תלמידי בובאטון חוזרים לצרפת.

דין חיפש אותה באותו יום, לפני שהם חוזרים. סול עמדה יחד עם חברתה כריסטין, מדברות ומקשקשות כהרגלן. מה אם כשייתקרב אל סול, כריסטין שוב תצחק עליו? בעצם, מה אכפת לו מכריסטין? הוא ניגש לעבר סול בצעד בוטח.

"סול!" הוא הכריז.

"אל תצעק!" הכריזה כריסטין.

סול גילגלה עיניים במבוכה.

"כן, דין?" היא שאלה אותו.

"רק רציתי להיפרד לפני שאת חוזרת לבובאטון," הוא אמר לה.

סול חייכה. "ביי דין, תכתוב לפעמים," היא אמרה לו.

"אני אכתוב סול, להתראות," הוא אמר לה והלך משם, מפנה את מבטו במחשבה שזו הפעם האחרונה שיראה אותה.

וזהו, עד כאן עם הפרקים הרומנטיים לבינתיים. נקווה שההמשך יהיה פחות קיטשי. הפרקים הבאים ידברו על התקוםה שבה דין היה דומיננטי יותר בספרים, שזה כולל את שלושת הספרים האחרונים. ומי יודע, אולי הפאנפיק ימשיך גם לתקופה שאחרי הוגוורטס...

הפרק הקודם		הפרק הבא