ניוט סלמנדרה השני

דני גהרס התיר את החבל הכרוך סביב המזוודה ופתח אותה. 

לפתע, ציפור ורודה הגיחה מתוך המזוודה  ועופפה באוויר מסביב למזוודה. 

דני כיוון אליה את הסמארטפון וחייך. 

הציפור היתה נאה מאוד, בעלת צורה ינשופית ועיניים צהובות גדולות. 

חלק מנוצותיה היו בגוון סגול בהיר וזנבה היה כמעין חוטים מסולסלים בגווני סגול. 

"שלום לך, ציפור ורודה, האם את ידידותית?" התעניין דני. 

בטרם הספיקה הציפור להגיב, הסתער עליהם מתוך המזוודה יצור ענק, דמוי קרנף. 

"מגניייייייייייבבב!!!!" זעק דני באימה ופחד. 

***

בעתה אחזה בניוט.

"לא שוב... לא שוב! אני לא אמצא אותם, וגם אם כן יקחו לי אותם... כולם ימותו... הם ימותו.... "

הוא הסתובב, חסר מטרה, ברחבי העיר הזרה, כשאדי הולך בעקבותיו כצל ומנסה לשווא לנהל איתו שיחה. 

ניוט פרץ בריצה לכיוון אקראי. 

" אתה- אפילו - לא - מכיר - את - המקום- הזה! " התנשף אדי. 

לפתע, תנועה מהירה חצתה את הרחוב בכיוון ההפוך, כאשר יצור קטן ושעיר דלק אחרי כלב עם יהלומים משובצים בקולרו. 

אדי וניוט נעצרו. 

" ניפלר! " הם אמרו פה אחד ופנו לרדוף אחר היצור החמדן. 

כיוון שניוט ראה בדרך את המרטלאפ שלו, יצור ורדרד בעל קוצים משונים, ואסף אותו, הוא פיגר אחרי אדי, שכמעט תפס את הניפלר, אבל אישה כלשהי, שרצתה

להגן על הכלב האומלל, הרימה את היצור השחור, דמוי החפרפרת, וכלב הפודל הקטן והלבן נס כל עוד נפשו בו. 

אדי המאוכזב הזדקף ופגש בעיניה של האישה. 

"הי, האנה, " אמר אדי לאשתו, קצת פחות נינוח ממה שהיה רוצה, בהתחשב במצב. 

"אז, מה לגבי הדיבורים על זה שבחור שנראה בדיוק כמוך מסתובב כאן?"

אדי שמע מאחוריו צליל צעדים ומלמול אופייני. 

הוא ידע שניוט נמצא מאחוריו אותו רגע. 

" בחור שנראה כמוני?" אדי שאל בחיוך, "סתם שמועה מטורפת." 

הפרק הקודם		הפרק הבא