ריטה סקיטר- מגלה עולם

הקרב החל.
דורה נגד ריטה סקיטר.
שני הכשפים פגעו אחד בשני, ויצרו הרמוניה של שלמות שהרסה את כל הבית.
התקרה החלה להיסדק, וכך גם הקירות.
"אוי, לא! נראה שהמצב לא מדורדס!", הודיע דרדסבא.
"בשם כל הבילבולים, מה קורה פה?!", נבהל יובל המנוול.
"ניפגש בעולם הבא!", אמרה דורה.
"סתומה, אני עפה מפה", אמרה ריטה, ועפה משם.
דורה הזדעפה.
"גיבורים ראשיים לא משאירים אף אחד למות כשבניין מתרסק עליהם", גערה דורה. "בואו נברח מפה!"
אגודת הרשע ניסו למצוא דרך בין הקירות ההרוסים שחסמו את דרכם.
הדרדסים עשו סולם גנבים ארוך מאוד והצליחו לברוח.
יובל המנוול היה מספיק גבוה וברח.
עכשיו מה נותר לדורה לעשות.
היא שלפה את השרביט הקסום.
"לעוף קדברה!", היא אמרה, ואז הצליחה לרחף ולעוף משם.
אגודת הרשע ברחה משם, בלי להחליט מה לעשות עם עט צטט אותך המסכן, שכתב את מילותיו האחרונות על השולחן.
דורה ריחפה עד המקום שבו ריטה סקיטר דילגה לה בעליזות.
היא נחתה בקלילות ליד ריטה, שנרתעה.
"מה את רוצה ממני?", שאלה ריטה, ושלפה את שרביטה.
לפתע הופיעו משום מקום אנשי משרד הקסמים, ובראשם שרת הקסמים הרמיוני גריינג'ר.
דורה ציקצקה בלשונה.
"נראה שתפסו אותך", אמר לריטה.
"אין סיכוי. הם תפסו אותך!", אמרה ריטה, מבוהלת.
"חוששני שדורה צודקת", אמר הרמיוני. "מגיע לך מאסר עולם".
הילאי אחד הוציא אזיקים וחיבר אותם לידיה של ריטה.
"אל תחשבי אפילו להשתנות לחיפושית", אמרה הרמיוני. "האזיקים האלה מונעים את זה. הם קסומים".
הילאי אחר חטף את השרביט מידה של ריטה.
"אנחנו לא נשים אותך באזקבן, אלא בכלא קסום אחר", אמרה הרמיוני.
דורה חייכה.
"אבל בעוון מה אני מואשמת?", יללה ריטה.
"את סיפרת שקרים על דמויות חפות מפשע".
"אני לא הרגתי את בוץ!", אמרה דורה. "הוא החבר הכי טוב שלי. וחד- קרן זה מושלם!"
יובל המבולבל הגיע גם.
"אני לא מתעלל בילדים, אני משחק איתם".
הדרדסים גם הגיעו כמה שעות אחר כך, מכיוון שהיו להם רגליים מאוד קצרות.
"ואנחנו לא רוצים להשתלט על העולם", אמר דרדסבא. "ולא הרגנו את גרגמל, למרות שהוא מאוד מעצבן".
הילאי אחד החזיק את ריטה והתעתק איתה לכלא הקסום.
הוא גרר אותה במסדרון על אף התנגדותה והעיף אותה לתא המרקיב.
"את לא יכולה לעשות במקום הזה שום קסם", אמר ההילאי. "אבל את תוכלי לכתוב".
ההילאי הושיט לה עיפרון.
ריטה לקחה אותו באי רצון, והתחילה את סיפור חייה על הקיר:

היום הראשון שלי בכלא
דיווח: העכברושים מנסים לאכול לי את השמלה.
קורי העכביש מבהירים לי שאני לא אגע במיטה, ועדיף לא להתקלח בכלל אחרי שמעיפים מבט במקלחת. קשה לומר שאני אשרוד פה. לא כשהאוכל שמגישים נראה כמו עב"ם. התפריט למחר: גושים של נזלת שאמורים להיות קציצות.

הסוף!

למדנו לקח חשוב מהסיפור: "תנו להמבורגרים לחיות!"

הפרק הקודם		הפרק הבא