הפוטר שאין לנקוב בשמו

טום נכנס לאולם הגדול ביחד עם תלמידי שנה ראשונה.
האולם הגדול היה מקום יפהפה.
מכל צד ניצבו שני שולחנות ארוכים ומכוסים במפה לבנה מעוטרת בפרחים.
טום הביט בתקרה וראה את השמיים הכהים נשקפים אליו.
הוא קרא הרבה על הוגוורטס, ולכן ידע שהתקרה מכושפת כך שהיא תשקף את השמים.
תלמידים מכל הבתים הביטו בילדים הביישנים שהולכים לקדמת האולם.
הפרופסור סימנה לתלמידים לעצור כשהיו מול שולחן הסגל.
על שרפרף קטן נחה מצנפת מרופטת.
ואז למרבה ההפתעה קרע ליד השוליים של המצנפת נפתח כמו פה, והמצנפת החלה לדבר:

"שלום לכם תלמידים יקרים.
אני מצנפת המיון.
אני ממיינת להפלפאף, או לגריפינדור, או לרבינקלו, או לסלית'רין.
סלית'רין הם גיבורים אמיצים. גריפינדור שאפתנות. רבינקלו חכמה. והפלפאף זה אלה שלא מתאימים לכלום".

ובזאת סיימה המצנפת את דבריה.
כל תלמידי הוגוורטס בהו במצנפת.
"למה היא לא שרה?", צעק ילד אחד.
"כן, זה לא פייר!", צעק אחר.
"איזה בית ספר מעפן!"
"סליחה?", נעלב תלמיד מהפלפאף. "אלה שלא מתאימים לכלום?!"

"שקט!!!"

טום הסתובב.
איש עם זקן ארוך קם מהכיסא האמצעי.
"אני החלטתי לבטל את המסורת הדפוקה הזאת, טוב? אתם תהיו בשקט. אני המנהל ולי יש את הזכות לדבר", אמר האיש.
טום ידע מי האיש.
זה היה המנהל של הוגוורטס- פרופסור דמבלדור.
טום שמע על דמבלדור שהוא ניסה לקחת את המשרה שר הקסמים הקודם בכוח.
עכשיו למרבה המזל קורנליוס פאדג' הוא שר הקסמים.
"כל ילד שאני אקרא בשמו ישב על השרפרף ויחבוש את המצנפת", אמרה פרופסור מקגונגל.
"אבוט, חנה", קראה פרופסור מקגונגל.
הילדה התיישב על השרפרף והניחה את המצנפת על ראשה.
"הפלפאף!"
חנה התיישבה בשולחן של הפלפאף לקול מחיאות הכפיים.
"תפסיקו למחוא כפיים!", קרא דמבלדור בכעס. "זה לא קווידיץ'!"
"גם בקווידיץ' אתה לא נותן לנו למחוא כפיים", אמר ילד.
דמבלדור נעץ בו מבט חודר והוא השתתק.
טום כבר התחיל לשנוא את בית הספר הזה.
המנהל מרושע.
המצנפת משעממת.
ויש הרבה בריונים.
המקום הזה נראה כמו סיוט.
הוא חייב לברוח.
"בונז, סוזן".
"הפלפאף", קראה שוב מצנפת המיון.
השמות של התלמידים החלו לחלוף בראשו של טום, אבל הוא לא הקשיב.
לבסוף הוא שמע את הפרופסור קוראת את שמו.
מילמולים נרגשים נשמעו כשהוא התיישב על השרפרף.
הוא חבש את המצנפת באי רצון.
"אתה מעניין", אמרה המצנפת בחוסר עניין.
"אני לגמרי מבין אותך. בטח בתי הספר הזה מחרפן אותך. גם אותי הוא מחרפן", אמר טום בהזדהות.
"אתה ממש אמיץ. הפלפאף!", קראה מצנפת המיון.
כל התלמידים באולם, כולל טום בהו במצנפת.
טום הלך לשולחן של הפלפאף בעגמומיות לקול הדומייה.
כשהאוכל הופיע בצלחות אף אחד לא אכל.
כולם החליפו מילים אחד עם השני.
אפשר לומר שזאת השנה הכי גרועה שהייתה.
לפתע דמבלדור קם מכיסאו.
"מורסמורדה!"

הפרק הקודם		הפרק הבא