הבית החמישי // גמור

אני לא רוזנוולדית. זה היה הדבר היחידי שעלה לי לראש. אז מה אני?

"את ווינק", אמרה הילדה, כאילו קראה את מחשבותיי.

מי את? רציתי לשאול, אבל חשבתי שזה חצוף מידי.

"אל תדאגי, זה בסדר", היא אמרה והסמיקה, "אמממ, אני שרלוט ווינק, אחותך התאומה".

"מה?!?!?!?!?!", פערתי את עיניי, היא משכה אותי לצד ודחפה אותי לתוך ארון השירות.

"שששששש, אסור שידעו מזה! כולם חושבים שאת מיי רוזנוולד, ועד סוף השנה הם ימשיכו לחשוב!", שרלוט לחשה, ובאותו הזמן הקפידה לסגור את הדלת בשקט מופתי.

מה? למה? שרלוט, מה קורה כאן? מה זאת התמונה הזאת? איך ווינק? מה לעזא--". היא סתמה לי את הפה עם סמרטוט יבש שהיה על הרצפה. תודה שרלוט.

גילגלתי עיניים והורדתי את הסמרטוט מהפה.

"אני אסביר לך הכל בלילה מיי-מו".

"מה? זה היום הראשון שלי כאן ואני לא מתכוונת לעוף מכאן עד שכבר הגעתי!", התרגזתי ממש. אני לא אבזבז הערת משמעת על היום הראשון, שעתיים אחרי שהגעתי לכאן.

"סורי", היא אמרה במבטא הבריטי מתנשא, "אבל אנחנו חייבות להשלים זכרונות".

היא בעטה בדלת ארון השירות ורצה אל חברותיה. אני נשארתי בארון המומה.

אלבוס וסרקופיוס עברו על ידי ועצרו.

"משהו קרה, מיי?", אלבוס שאל מגחך קלות, "את נראית כאילו ראית רוח! טוב, כבר ראית כמה..."

"אה, כן!", אמרתי ויצאתי מהארון המסריח ושורץ העכברים והמשכתי להסתכל על שרלוט, "הכל בסדר גמור".

מצטערת שהפרק של היום היה ממש קצר, פשוט לא היו לי הרבה רעיונות...

אם יש לכם רעיון להמשך אשמח מאוד אם תכתבו בתגובות או שתשלחו לי ינשוף.

בברכה, א"א.

הפרק הקודם		הפרק הבא