לילה רידל מרס

היו שם מלאה חנויות, ואנשים עם גלימות דומות לגלימה שלי, אנשים רצו בין חנויות וקנו דברים, היו מלאה ילדים, נכנסנו לאחת החנויות, זאת הייתה חנות ספרים, הסתכלתי על אחת הכריכות וראיתי שכתוב עליה פיות ושדונים כסף ותכסיסים, היו שם עוד מלאה ספרים עם שמות מוזרים

"איזה ספרים אנחנו צרכים לקנות?" שאלתי

"אממ, שנייה יש לי רשימה, אני ילך למוכרת, את יכולה בינתיים להסתכל פה בחנות" לונגבוטום הלך למוכרת והוציאה מהתיק רשימה, ראיתי אמא אבא וילדה, האמא התחילה להעמיס על עגלה כמויות של ספרים, הילדה הייתה בארך בגילי והאבא הסתכל על האמא באהבה וקצת גיחך, הוא החזיק בידו מטאטא דבר שהיה מוזר, המטאטא היה נקי יותר מכל דבר בחדר בחנות הזאת, קצה המטאטא נראה מוזר, קצת כמו גלידת קצפת.

"אמא" הילדה אמרה בעצבים והחזירה את אחד הספרים למדף

"מה קרה רוזי? זה ספר טוב"

"אמא אין מקום, אני לא יכולה לקחת הר של ספרים, וחוץ מזה לא יהיה לי זמן לקרוא את הכל, זה גם לא לרמה שלי"

"אוי רוזי, מה רעה בעוד ספר או שניים? חוץ מזה בשביל עניין המקום אנחנו נקנה לך מזוודה שאפשר לשים בה כמה דברים שאת רק רוצה"

"את מתכוונת שרק את רוצה, אני לא רוצה את הספרים האלו, אז בבקשה תחזירי אותם למקום, או לפחות תני לי להחזיר אותם" אמרה הילדה בקול תקיף

"את יכולה להחזיר אותם רוז, נכונן הרמוני?"

"הרמיוני לא הרמוני, ואני לא מבינה מה רע בעוד כמה ספרים"

"אמא אני לא רוצה, אין לי שום רצון וצורך בספרים האלו, סמכי עלי שאני יכולה להסתדר בלי הספרים האלו, את יודעת אני כבר ילדה גדולה"

"אבל רוזי"

"לא אבל, ואל תקראי לי רוזי, השם שלי הוא רוז, והאמת חבל, הייתי מעדיפה שם קצת פחות ילדותי"

"סליחה רוז" אמרה הרמיוני, רוז התחילה להחזיר את הספרים למקום והשאירה רק את מה שרלוונטי ללימודים

"היי" אמרה הרמיוני שהבחינה בי

"היי" אמרתי בביישנות  

"הגלימה שלך יפה" אמרה רוז

"תודה, את הולכת ללמוד בבית הספר הוגוטרס לכישוף ולקוסמות?"

"הוגוורטס, וכן כמובן, דרך אגב שמי רוז גריינג'ר קרום, מי את?" רוז הושיטה את ידה ללחיצה, לחצתי את ידה

"לילה מרס"

"את מוגלגית נכון?" שאלה רוז

"מה זה מוגלגית?" שאלתי

"מישהי שבאה ממשפחה בלי קוסמים"

"אמא שלי לא קוסמת, אבל, אבא שלי כנראה כן, אני לא מכירה אותו, דרך אגב את יודעת מי זה טום רידל?"

"הוא היה קוסם האופל, לורד וולדמורט, כולם מפחדים להגיד את השם שלו, הוא שונא מוגלגים ובכלל את כל מי שלא טהור דם, אבל בעצם גם הוא לא היה טהור, הוא היה חצוי"

"טהור? טהור דם? זה קשור לנאצים?" שאלתי

"לא, לא, לא הנאצים, אין להם כל קשר, יש תפיסה שרואה במי שנולד למשפחה לא של קוסמים נחות ממי שנולד למשפחה של קוסמים, התפיסה אומרת שלקוסמים יש דם שונה, הם אומרים שרק מי שאין בו אף לא טיפה של דם מוגלגים הוא טהור, אבל אם את בודקת בסופו של דבר לכולנו יש דם של מוגלגים במידה כזאת או אחרת"

"זה נשמע כמו הנאצים" אמרתי

"למה שאלת על וולדמורט?"

"אממ סתם התעניינתי" אמרתי, היא לא צריכה לדעת שאני אולי הבת שלו, זה יסבך אותי, אני לא רוצה שיראו אותי בתור בעיה.

"לילה צריך לזוז" אמר פרופסור לונגבוטום

"נוויל" אמרה הרמיוני וחיבקה את הפרופסור

"כמה התגעגעתי" הוא אמר וחיבק אותה

"אבל אנחנו באמת צריכים לזוז" הוא אמר והלכנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא