הם? הם החדשים פה. לא כדי להתקרב אליהם..

אני יודעת שכתבתי ששנת הלימודים מתחילה בעוד יומיים ועבר רק יום אחד, אז עבר עוד יום בלי דברים מיוחדים. (הסברים)

~

נ.מ. ג'ייסון

לפי מה שהבנתי, היום הולכים לבית הספר ההוא, הוג.. הוגרסט או משהו כזה.

לקחנו כל אחד טרולי, ושמנו בו את הדברים שאנחנו צריכים. (לא שאני או שאר החצויים חשבו שהם צריכים את זה)

שמתי לב שמלפני יומיים, הארי, הרמיוני ורון התחילו להסתכל עלינו בעין לא יפה.

במיוחד על פרסי. מה הוא כבר עשה?

ובכלל.. כולם מדברים על זה-שאין-לנקוב-בשמו, אתה-יודע-מי וכאלה. 

אני מצטער, אבל אני לא יודע מי.

"אנחנו מתעתקים לתחנת הרכבת! כולם מוכנים?" שאל ארתור.

"כן!" ענו רון, הארי והרמיוני. אנחנו פשוט לא ענינו.

"יופי. תחזיקו בי ובמולי! קדימה, יוצאים!"

והתעתקנו.

נ.מ. פרסי

יש לי סחרחורת. נפלתי על הראש. אאוץ'.

ואתם יודעים מה הכי נורא? שאני הייתי היחיד.

"אתה בסדר?" שאלה אותי אנבת'.

"כן." שיקרתי וקמתי.

היינו בתחנת רכבת. תחנת רכבת שמעוצבת יפה.

כן, כן, אנבת' כבר התחילה לקשקש על הארכיטקטורה.

"שיואו, איזה יפה, איך שה.." אמרה אנבת'. "רגע, זו תחנת קינגס קרוס בלונדון. מה אנחנו עושים כאן?"

"כאן נמצאת רכבת האקספרס להוגוורטס. קדימה!" קרא ארתור.

הוא, מולי, רון, הרמיוני והארי התחילו ללכת לאנשהו.

אז הצטרפנו.

ואז, רון, בלי שום אזהרה, פשוט רץ אל הקיר.

הנחתי שהוא יתקע בקיר.

אבל הוא.. פשוט.. נעלם.

פוף!

"קדימה!" קראה מולי.

הארי והרמיוני עשו את אותו הדבר, מה שאומר שעכשיו תורנו.

"קדימה, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לרוץ אל תוך הקיר, ולא לחשוב על זה שתקבלו מכה. זה עובד אם כל הקוסמים!"

החלפנו מבטים שאומרים: אבל אנחנו לא קוסמים!

החלטתי שאהיה הראשון. בגלל שאני אמיץ.

(או בגלל שאנבת' דחפה אותי אל מול הקיר)

רצתי אל תוך הקיר. היה ממש קשה לא לחשוב על המכות שאקבל, 

אז חשבתי על דברים גרועים יותר. כמו קרונוס. כמו גאיה. כמו טרטרוס.

ולא תאמינו! גם אני נעלמתי! (פוף!)

טוב.. לא ממש נעלמתי. הגעתי לרציף, שהשלט הכריז שהוא רציף 9 ו3 רבעים.

הבעיה הגדולה ביותר היא, שאין רציף כזה. טוב.. לפחות לא נתקלתי באחד כזה אף פעם.

חיכיתי כמה זמן, וכולם הופיעו. 

מולי צעקה: "הרכבת יוצאת בעוד 3 דקות! כנסו מהר! להתראות!"

אז נכנסנו לרכבת. היו שם המון תאים.

הארי, רון והרמיוני נכנסו לתא ורון נעץ בנו מבט של: אני בחיים לא אתן לכם להכנס.

חפשנו לנו תא. התא היחיד שהיה פנוי היה מול התא של רון והרמיוני, כך שיכולנו לראות אותם.

רון התחיל לנעוץ בנו שוב מבטים, אז חפשנו תא אחר. לא מצאנו.

נכנסנו לתא מולם.

נסענו מלא זמן. אין לי מושג כמה.

באיזשהו שלב הרמיוני נכנסה לתא שלנו ואמרה שעוד רבע שעה מגיעים, וצריך להחליף לגלימות של הוגוורטס.

הגלימה שלי היתה קטנה עלי. דמבלדור קנה לנו הכל, לפני שהוא בכלל ראה אותנו.

הוא אשם!

עברה רבע שעה וירדנו מהרכבת.

שמעתי צעקה: "שנה ראשונה אליי!"

הרמיוני הגיעה ממולנו.

"זה האגריד. אתם שנה חמישית. בואו איתי."

עלינו על כרכרות שהסיעו אותם מין שלדים-פגסוסים.

שמעתי אותם אומרים: "עוד פעם הכרכרות האלה? נמאס!"

מסכנים.

רגע, אני אמרתי ששלדים-פגסוסים הם מסכנים?

תשכחו מזה.

עלינו על כרכה אחת עם שלד-פגסוס רוטן במיוחד.

"אממ.. הרמיוני, מזה השלדים-סוסים האלה?"

הרמיוני, שבדיוק חייכה ממשהו שרון אמר, הרצינה.

"אלה פגעסוסים. רק אדם שראה מישהו מת יכול לראות אותם."

הארי ורון פנו כדי להקשיב.

"כרגע, זאת אומרת, עד הרגע הזה, רק הארי ראה אותם."

"ראית מישהו מת?" שאל הארי.

אני מיד התחלתי לחשוב על כל אלה שמתו בגללי.

"כן.." מלמלתי.

"כולנו רואים אותם." אמרה אנבת'.

פייפר וג'ייסון הנהנו.

"טוב, על תשקעו במרה שחורה, הגענו להוגוורטס!" קרא רון.

היתה שם טירה שחורה, אפלה.

ונכנסנו אליה.

וראיתי את דמבלדור.

"הנה אתם. בואו, ארבעתכם!"

הלכנו אחרי דמבלדור.

"מצנפת המיון הולכת למיין אותכם לאחד מתוך ארבעה בתים:

גריפינדור - בית האמיצים,

רייבנקלו - בית החכמים,

הפלפאף - בית טובי הלב

וסלית'רין, בית השאפנים.

כרגע, מצנפת המיון שרה שיר, וממיינת את התלמידים של שנה ראשונה.

בואו."

נכנסו לעולם ענק. היו בו ארבעה שולחנות ארוכים, עם מלא תלמידים, ועוד שולחן למורים.

ואז דמבלדור אמר: "אלה ילדים חדשים, הם ילמדו בשנה החמישית, אף על פי שהם לא בדיוק בגילאים."

"ג'קסון, פרסי!" קראה מישהי מבוגרת עם גולגול.

"קדימה, תתיישב!" אמר דמבלדור.

התיישבתי על שרפרף. 

"מצנפת המיון אומרת לכל אחד את הדברים בראשו בלבד. אך מכיוון שהם מיוחדים, והצטרפו שלא בשנה הראשונה, מצנפת המיון תאמר את דבריה בקול רם."

נשמעו מלמולים מהקהל.

האישה המבוגרת שמה את המצנפת על הראש שלי, וזאת התחילה לדבר:,

"הממ.. לא לרייבנקלו. לא לסלית'רין. אתה טוב לב במיוחד. מתאים מאוד להפלפאף. אבל, נלחמת במלחמות קשות, עקובות מדם. אתה אמיץ מאוד. גריפינדור!"

כולם בהו בי. יכולתי לשמוע את המחשבות בראש שלהם. מלחמות עקובות מדם?

ואז תלמידים משולחן אחד התחילו להריע בכאילו. הלכתי לשולחן הזה, והתיישבתי.

"גרייס, ג'ייסון!" 

ג'ייסון התיישב. המצנפת אמרה: "אותו הדבר בדיוק. אם כולם שומעים אותי, אין סיבה שאחפור להם. גריפינדור!"

הפעם השולחן שלי הריע בזמן. גם אני. ג'ייסון התיישב לידי.

"מקליין, פייפר!" 

פייפר התיישבה, והמצנפת אמרה: "וואי, איזה מעצבנים! הבאתם לי שלושה ברצף אותו הדבר בול. אבל יש לה קצת נטייה להפלפאף. לא משנה. גריפינדור!"

פייפר התיישבה ליד ג'ייסון.

"צ'ייס, אנבת'!" 

אנבת' התיישבה.

הייתי בטוח ששהמצנפת תגיד שוב שהיא אותו הדבר. טעיתי.

"אוהו, מתאימה מאוד לרייבנקלו! גם לסלית'רין! אבל בסופו של דבר, גם את אותו הדבר. גריפינדור!"

אנבת' התיישבה לידי.

כולם בהו בנו.

~

יצא פרק ממש ארוך. פשוט הייתי חייבת.

רציתי כבר לכתוב על המיון. האמת שבהתחלה רציתי שפרסי ילך לגריפינדור, ג'ייסון לסלית'רין, פייפר להפלפאף ואנבת' לרייבנקלו, אבל גם רציתי שהם יהיו ביחד.

הפרק הקודם		הפרק הבא