היא

הפרק שלך

תקופה:הדור הבא

נקודת מבט:ויקטואר

היוש פיפול!

בגלל שלא העלתי פרק ביום ראשון אז העלתי פרק קודם ועכשיו אני מכלה את הפרק של היום!

תהנו,

ויקטוריה די אנג'לו

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

איכס!

אני לא מאמינה שאני צריכה להיות בעונש עם טדי-אני-רודף-השמלות-הכי-פוץ-בעולם-לופין

פילץ' הזקן (אבא שלי סיפר לי שהוא היה זקן גם כשהוא למד כאן...)

הכניס אותנו לכיתה ריקה ואמר"טוב,יש לכם כאן צואת שבלולים וצואת סקרוטים פוצי-תחת(הערת הכותבת:אני מקווה שכתבתי את זה נכון...)

אתם צריכים להכניס אותם לצנצנות שהמשקל של כל צנצנת הוא 2.265 קלוגרם בדיוק! אם יהיה גרם אחד יותר אתם תצטרכו להתחיל הכל מהתחלה!"הוא חייך חיוך זדוני-מרושע כזה ויצא.

חצוף!!!

מה הוא חושב לעצמו שהוא משאיר אותי לבד עם לופין?!(הערת הכותבת:בפרק הקודם שכחתי לציין שהיא קוראת לו לופין...סורי)

אהה,נכון שכחתי.ומה הוא חושב לעצמו שהוא ייתן לי לדחוס קקי של חיות לצנצנת?!

חילקתי את העבודה בינינו אני ממלאה והוא שוקל מתקן אם צריך ומכניס לארגזים.

כנראה לופין חשב שזה מצחיק אבל מידי פעם שהמשקל של הצנצנות היה בסדר הוא הכניס קצת יותר או הוציא בשביל לעצבן.

כנראה הוא נהנה מהענש כי כל הזמן היה מרוח לו חיוך על הפרצוף וכל פעם ששאלתי אותו אם הוא יכול להפסיק לחייך הוא אמר ואני מצטטת"למה את מסתנוורת מהחיוך שלי?"וחייך יותר.

אני בתגובה ממש התאפקתי לא לתת לו סטירה בפרצוף וגילגלתי את עיניי.

כשסןף-סוף נגמר העינויי,חזרתי להיות ויקטואר השקטה והחנונית.

"את רעבה?"טדי שאל אותי.

רק רגע,ממתי אני קוראת לא טדי?!

לא משנה עכשיו.

אמרתי לו ברול שקט "כן.."

"אז בואי למטבחם!"ספק-אמר ספק-קבע.

כשהגענו למטבחים טדי דגדג את האגס ונכנסנו.

אוףףף,זה קרה לי עוד פעם...

איך שנכנסו איזה מליון גמדוני בית קפצו עלנו בתקווה להיות אלה שישביעו את רצונינו.כשיצאנו השעה הייתה שתיים בלילה.

הגענו ליד הדלתות של האולם הגדול וינשוף נכנס מאחד החלונות.

הוא נחת על הכתף של טדי והושיט את רגלו קדימה.

טדי שחרר את המכתב קרא אותו ואמר"מסתבר שאני המדריך הראשי".

הייתי בשוק.

הוא???

מדריך ראשי???

האם זה סוף העולם???

ניסיתי להסתיר ת התדהמה שלי אבל הוא צחק.

כנראה המשימה נכשלה...

כשהגענו לתמונה של האישה השמנה נפל לי האסימון שאנחנו לא יודעים את הסיסמה.

האישה השמנה,כאילו קראה את מחשבותי(זה לא הגיוני היא הרי ציור...)

"סיסמא?"היא אמרה.

התחלתי להילחץ"פאק!מאיפה אני יודעת מה הסיסמא?!"

למרבה ההפתעה טדי צחק.

"מה מצחיק אותך?אנחנו נעולים מחוץ למגורים בשתיים בלילה ואין מי שיבוא לעזור לנו"התעצבנתי עליו.

אבל טדי,רק צחק יותר.

"ממתי את,ויקטואר וויזלי,מקללת?" גיחך.

הרגשתי איך פניי נצבעות לגוון המדויק של שיערה של דומיניק.

טדי התיישב ואמר"בואי שבי ונחכה שמישהו יבוא."

הרגשתי עייפה.

כנראה שטדי ראה את זה כי הוא אמר את יכולה להישען עליי ולישון עם באלך.אני..."

ולפני שהוא סיים את המשפט נרדמתי על כתפו.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

טוב,זה לא פרק ממש ארוך אבל לא נורא.

2 תגובות ממשיכה.

ביוש!

הפרק הקודם		הפרק הבא