אומות הכישוף

לפתע הצוללת החלה לעלות , כשהרמיוני הסתכלה בשעון שהיה על הקיר היא ראתה שהשעה היא 8 בערב והם נכנסו לצוללת ב4 אחר הצהריים , היא הייתה כל כך שקועה בספר שהיא לא שמה לב שעברו 4 שעות . היא הסתכלה על כל השאר , סנייפ הסתכל במגילה מסוימת , דראקו וחנה ישנו ואנתוני קרא ספר גם הוא .

לאחר כמה דקות נכנס סוקה האחראי צוללת "הגענו , קדימה תתעטפו במעילים שלכם ונלך . " הוא אמר ויצא מהחדר , הרמיוני התעטפה בשנית במעיל שלה שגרם לה להראות כמו דובון אבל חימם אותה בהחלט .

הם יצאו מהצוללת בזהירות , דראקו שם לב שהם נמצאים בחדר קטן שלהפתעתו היה עשוי אבנים כמו הוגוורטס ולא קרח

"חשבתי שזה יהיה עשוי קרח " אמר אנתוני את מחשבותיו של דראקו

"שבטי המים הפסיקו לבנות מקרח לפני יותר מ280 שנה " אמרה הרמיוני מהר ולפני שסוקה אפילו פתח את פיו "נכון , הקרח לא חמים אותנו במיוחד , כרגע הבניין היחיד עשוי קרח הוא חלקו הצפוני של המקדש" אמר סוקה מתחיל ללכת לכיוון היציאה

"אנחנו לא יכולים להכנס למקדש אבל אולי לראות אותו מבחוץ ? "שאלה חנה בתקווה, סוקה החל לצחוק "לא תוכלו לפספס אותו " הוא אמר פותח את הדלת לרחוב (כל מי שראה אווטאר יודע איך השבט הצפוני נראה , פשוט הבתים והגשרים והמדרכות עשויים אבן והם מכוסים קרח) המקום נראה מדהים ללא ספק אבל מה שהם לא יכלו לפספס החלט היה  המקדש , הוא היה עצום ,מרשים וכולו קרח, גם מרחוק היה אפשר לראות את העיטורים הרבים שעל המקדש , היה אפשר לראות אור משתקף על הקרח וחריצים קטנים ומרפסות מוארות , הוא היה מדהים ורק גרם להרמיוני וכל השאר את הרצון לראות את פנים המקדש , בנוסף  היה שם פסל גדול של האלה יואה , אומרים שהיא הייתה אהובתו של סוקה . חשבה הרמיוני אבל היא נזכרה שעברו יותר מ1000 שנים מאז אז אף אחד לא יודע באמת .

"זהו המקדש , אתם תלמדו עליו , אני מניח שמחר ת אבל עכשיו תכנסו לסירה שאמורה עוד כמה דקות . היא תוביל אתכם לאיפה שתישנו הלילה " אמר סוקה והלך חזרה  אל הצוללת .

"נו גברת גריינג'ר אני מחכה" אמר סנייפ

" למה אדוני ?" שאלה הרמיוני

"לחפירות שלך על המקדש " אמר סנייפ גורם להרמיוני להתעצבן , דראקו גיחך , למרות שהוא די רצה לשמוע על המקדש .

לאחר דקה  בערך הגיעה הסירה עם נערה צעירה בגילם "שלום אני קמיאו , אבל תקראו לי קמי , אני אקח אתכם לבית האירוח שלנו , כדאי לכם לישון טוב הלילה ולסגור את הווילון כיון שהשמש יכולה לסנוור מאוד בבקרים בגלל השלג " היא אמרה בזמן שעזרה להם להכנס לסירה .

היא נעמדה והחלה להזיז את הסירה או יותר את המים בעזרת כשף מים , זה היה הפעם הראשונה שמישהו מהם ראה קסם שהוא לא משרביט , הם היו מהופנטים .

בית האירוח היה מקום צנוע אך יפיפה , כמו שאר המקומות שראו , הרמיוני קיבלה חדר יחד אם חנה ואנתוני קיבל עם דראקו , סנייפ קיבל חדר לבד , לזכותו .

הרמיוני הקפידה לסגור את הווילונות לעומת דראקו שפשוט , לאחר היום המעייף הזה פשוט נפל על המיטה עדיין בבגדים שלבש , לא טורח להחליף .

בבוקר , הרמיוני הייתה כל כך נרגשת שהיא העירה את חנה וירדה לארוחת הבוקר פוגשת את סנייפ ואנתוני אוכלים אוכל מסורתי ,  דגים מעושנים ועוד משהו שהרמיוני לא זיהתה , הבנות התיישבו עם המגשים שלהן "איפה מאלפוי ?" שאלה חנה

"בחדר , ישן " אמר אנתוני ממשיך לאכול .

"גריינג'ר לכי תעירי אותו בבקשה " אמר סנייפ בשקט

"למה אני ?"

"כי אמרתי " ענה לה סנייפ , נותן לה מבט , הרמיוני נאנחה ביאוש והלכה לחדרם של הבנים .

היא פתחה את הדלת ברעש , שמה לב שהווילונות לא מוגפים "קום " היא צעקה בועטת ברגל של המיטה "אה!" צעק דראקו נבהל "אהה! " צעק בשנים הפעם מחזיק את העיניים שלו בכאב "ארוחת בוקר " אמרה הרמיוני יוצאת מהחדר .

דראקו מסונוור מהשמש ועדיין ישנוני , דשדש לארוחת הבוקר , לבוש בבגדים ארוכים (נקיים) ומשקפי שמש "בוקר " אמר סנייפ בצחוק , דראקו אפילו לא הרים את מבטו .

ת"ב ?

הפרק הקודם		הפרק הבא